חובת מחיית העבודה הזרה מן הארץ

בפרשה, מלמדת אותנו התורה את גבולות ארץ ישראל ואת סדרי חלוקתה והנחלתה. ובראש כל ההדרכות וההוראות הנ"ל, מתרה בנו התורה התראה חמורה, והיא, כי כל אחיזתנו בארץ מתאפשרת אך ורק אם נבער ממנה את כל סמלי פולחן עבודת אלילים, ואת כל הגויים עובדי אלילים עצמם. הזכות שלנו שמסיבתה כבשנו את הארץ היא ביעור עבודה זרה, והעבירה שבגללה נתחייב גלות היא ההשלמה עם ישיבת גויים עובדי ע"ז בארץ.

בהפטרה לומדים אנו שנושא יסודי זה, מחיית כל התרבות האלילית מיישובנו, מלבד היותו מצווה חמורה, מלבד היותו המטרה הראשונה של עם ישראל בעולם, הוא גם בעל משמעות רבה לתודעתינו ולתפיסתנו את מהלך ההשגחה המביאה אותנו לארץ ישראל. האם הכניסה לארץ מציינת את סיום ההשגחה המיוחדת שדאגה לכל צרכינו במדבר ארבעים שנה, או שהיא ממשיכה ומשכללת ההשגחה זו שהרי ארץ ישראל "עיני ה"א בה מראשית שנה עד אחרית שנה". האם בארץ ישראל קרובים אנו לשם יותר מאשר במדבר, או שמא רחוקים אנו יותר שהרי ההשגחה אינה מתגלה בניסים גלויים כבמדבר. האם אנחנו מרגישים במאורעות העוברים עלינו בארץ את אהבת השם הרבה כלפינו, או שמא חשים אנו הסתרת פנים מצד ההשגחה, ושבמידה מסוימת גורלנו מושפע מהמקרה ומכוחות העמים שסביבנו.

ארץ ישראל – המשך ופיתוח מעלת המדבר

אומר הנביא, זכרתי לך אהבת כלולותיך... השם, המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר... ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה". ביאור הדברים: השם הכניס את עם ישראל לארץ ישראל, לא כדי להרחיקם ממנו, ולא כדי לסיים את פרק ההשגחה המיוחדת שזכו לה ישראל במדבר, אלא להוסיף אהבה על אהבה והטבה על ההטבה. לאכול את פריה וטובה הכניסנו הקב"ה לא"י. כאשר נאכל את תבואת הארץ "נפגוש" את דבר השם והשגחת השם בכל המצוות, המשתבצים בצורה כל כך טבעית ומתאימה בהווי החיים בארץ ישראל. מה שהתחלנו לחוש את מדריגת השראת השכינה בבניית המשכן במדבר, נחוש בארץ ישראל בחיי כל פרט המקיים מצווה כמאמרה בארץ ישראל. טוב ארץ חמדה טובה ורחבה היא בפתיחת שערי מצוות ותורה. הזהות בין חיי ארץ ישראל למצווות ותורה, מביאה לקרבה ולדביקות העליונה והשלימה ביותר, כי על אדם שלם ועל חיים שלימים חלה שלימות של השראת שכינה.

על כן, כאשר שומרים אנו על טהרת הארץ ומבערים ממנה את טומאת ע"ז, פוגשים אנחנו בחיינו בארץ את קדושתה וחשים אנו את צימאוננו לקדושת מצוותיה. ממילא, מתוודעים אנו לטוב המיוחד שאין כמוהו במתנת ארץ ישראל ומשבחים ומברכים את השם הטוב בכל לב תמיד. אך כאשר נשארת עבודה זרה, וממילא  מעוכבים אנחנו להרגיש את קדושתה וייחודה של הארץ, אנו חשים, ח"ו, שננטשנו והושלכנו לים גדול של גויים עוינים, לסביבה רוויה תרבות אלילית מפותחת וקנאית הרחוקה בתכלית מטבענו ומכל מה שחווינו במדבר. והמסקנה האכזרית והמייאשת היא שחייבים גם אנחנו לייבא מנהגי ע"ז, ח"ו, וכי כך "מנהג" תושבי הארץ הנתונים לחסדי כוחות הטבע האתניים והאימתניים. מכאן תחילת ההחלקה במדרון התלול והארוך של כל החטאים עד הגלות. אך כל כיוון זה הוא טעות אופטית גמורה. השם הביא אותנו לארץ טהורה וזכה המכונה "לפני ד" על מנת לכונן חיים של התעלות שכותרתם הפיכת ירידות לעליות, ודגלם – מצוות. לא הגענו לארץ מאוכלסת ומיושבת כדי להשתלב בתרבותה ומנהגיה, ח"ו, אלא כדי לעקור מן היסוד את רשמיה הטמאים ולשתול במקומה את תרבותנו; תורתנו. במילים קצרות, באנו לחשוף את טוב הארץ, את קרבת אלוקים ואת מצוותיה, ולכן נצטווינו למחות את האליליות המכערת כ"כ את פניה היפות והטהורות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.