אחריות הכהונה לטהרת האומה

וכה תעשה להם לטהרם

הפטרתינו מתארת מחזה בו מסירים הבגדים הצואים מיהושע הכהן הגדול. זכריה מבקש שגם ילבישו אותו צניף טהור ובקשתו מתקיימת:

וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ: וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל־הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַ֣יֹּאמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֹנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת: וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל־רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְקֹוָ֖ק עֹמֵֽד:

-(זכריה פרק ג פסוק ג - ו, ג-ו)

חז"ל מסבירים שהסיבה שיהושע היה לבוש בגדים צואים היא נישואי התערובת שהיו קיימים באותה תקופה. נישואים שגם הגיעו לבני משפחתו של יהושע הכהן הגדול:

וַיִּמָּצֵא֙ מִבְּנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֹשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת מִבְּנֵי֙ יֵשׁ֤וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָק֙ ...

(עזרא פרק י פסוק יח - יט,)

למרות שיהושע לא חטא בעצמו, עדיין נזקק הוא לתהליך כפרה וטהרה בגלל חטאי הדור וחטאי משפחתו. הדברים מקבילים למה שלמדנו בפרשתנו על הלוויים. דווקא הלוויים שלא חטאו בחטא העגל הם הנזקקים לכפרה בשם האומה כולה על חטא זה:

קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם: וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ:

(במדבר פרשת בהעלותך פרק ח פסוק ו - ז,)

והעבירו תער - מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים:

(רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק ח פסוק ז)

ההנהגה הרוחנית נושאת את עוון האומה ומכפרת, טמאה בטומאתה ועוברת תהליך כפרה עבורה. רק שותפות עמוקה כזו מאפשרת גם להנהיג בפועל, להוכיח ולהורות. וכך מצווה הקב"ה את יחזקאל הכהן, לפני שפותח פיו להוכיח את האומה:

וְאַתָּ֤ה שְׁכַב֙ עַל־צִדְּךָ֣ הַשְּׂמָאלִ֔י וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־עֲוֹ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלָ֑יו מִסְפַּ֤ר הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁכַּ֣ב עָלָ֔יו תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֹנָֽם: ... וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ

(יחזקאל פרק ד פסוק ג - ה,פרק ה פסוק א)

רק אחרי תהליך ארוך של אחריות פנימיית והשתתפות בחטא האומה, פותח יחזקאל פיו לתוכחה.

לקיחת האחריות של עזרא

הטיפול של עזרא הסופר בבעיית הנשים הנוכריות שורשו בלקיחת אחריות פנימית:

וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָאֶמְרְטָ֞ה מִשְּׂעַ֤ר רֹאשִׁי֙ וּזְקָנִ֔י וָאֵשְׁבָ֖ה מְשׁוֹמֵֽם: וְאֵלַ֣י יֵאָסְפ֗וּ כֹּ֤ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגּוֹלָ֑ה וַאֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב מְשׁוֹמֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב: וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקָרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶכְרְעָה֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וָאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל־ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהָֽי: וָאֹמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲוֹנֹתֵ֤ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹּ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם:

(עזרא פרק ט פסוק ג - ז, ג-ז)

עזרא מרגיש שייכות עמוקה לחטא האומה. הוא מתוודה על חטא שחטאו אחרים, כשותף מלא. כי גוף אחד אנחנו. רק מתוך עמדה כזו יכול לבוא תיקון מעשי של החטא.

עמדתו זו של עזרא מקרינה על מעגלים נוספים של הנהגה. מעגלים הפועלים במישור המעשי יותר:

 וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן־יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י עולם עֵילָם֙ וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵאלֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ־מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל־זֹֽאת: וְעַתָּ֣ה נִֽכְרָת־בְּרִ֣ית לֵ֠אלֹהֵינוּ לְהוֹצִ֨יא כָל־נָשִׁ֜ים וְהַנּוֹלָ֤ד מֵהֶם֙ בַּעֲצַ֣ת אֲדֹנָ֔י וְהַחֲרֵדִ֖ים בְּמִצְוַ֣ת אֱלֹהֵ֑ינוּ וְכַתּוֹרָ֖ה יֵעָשֶֽׂה:

(עזרא פרק י פסוק א - ד, א-ד)

שכניה בן יחיאל לא חטא בחטא הנשים הנוכריות, אך הוא לוקח אחריות בגוף ראשון "אנחנו מעלנו".

שרשרת לקיחת האחריות

הגמרא במסכת סנהדרין מתארת שרשת שלמה של לקיחת אחריות , הנלמדת מעמדתו של שכניה בן יחיאל:

כי הא דיתיב רבי וקא דריש, והריח ריח שום, אמר: מי שאכל שום - יצא! עמד רבי חייא ויצא. עמדו כולן ויצאו. בשחר מצאו רבי שמעון ברבי לרבי חייא, אמר ליה: אתה הוא שציערת לאבא? אמר לו: לא תהא כזאת בישראל! ורבי חייא מהיכא גמיר לה (מהיכן למד זאת) - מרבי מאיר. דתניא: מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של רבי מאיר, אמרה לו: רבי, אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות, ונתן לה, עמדו כתבו כולם ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמיר לה - משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה - משכניה בן יחיאל. דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת.

(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יא עמוד א)

הגמרא מוסיפה ששרשיה של תפיסה זו בהנחיה אלוקית למשה ויהושע:

ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה - מיהושע. דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קם לך למה זה אתה נפל על פניך חטא ישראל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? - אמר לו: וכי דילטור אני לך? הטל גורלות. ואיבעית אימא - ממשה, דכתיב עד אנה מאנתם.

האחריות הקולקטיבית של ישראל על חטא עכן. היא תבנית המלמדת לדורות. גם אחריותם של משה ואהרון על חטאיהם של דור המדבר- מייסדת עמדה לדורות של לקיחת אחריות.

הלא זה אוד מוצל מאש

היכולת של המנהיגים לכפר על ישראל, גם במצבים קשים מאד כמו נישואי נשים נוכריות, אינה מובנת מאליה. היא מתנה אלוקית, מתוך האהבה והברית של הקב"ה עם ישראל. ישראל השבים מן הגלות הקשה ותלאותיה, אותה נשאו למען שמו באהבה:

וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְקֹוָ֤ק בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְקֹוָק֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ:

(זכריה פרק ג פסוק ב, ב)

איך תוכל לשטנו אחרי שהוא מוצל מהגלות:

(אבן עזרא זכריה פרק ג פסוק ב)

גם עזרא בתפילתו בווידויו על חטא הנשים הנוכריות מעמיד את הדברים בהקשרם ההסטורי הכולל, של גלות וגאולה:

מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבַעֲוֹנֹתֵ֡ינוּ נִתַּ֡נוּ אֲנַחְנוּ֩ מְלָכֵ֨ינוּ כֹהֲנֵ֜ינוּ בְּיַ֣ד׀ מַלְכֵ֣י הָאֲרָצ֗וֹת בַּחֶ֜רֶב בַּשְּׁבִ֧י וּבַבִּזָּ֛ה וּבְבֹ֥שֶׁת פָּנִ֖ים כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט־רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת־לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱלֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ:

(עזרא פרק ט פסוק ז - ט, ז-ט)

מה עמוקה משמעות הדברים לדורנו אנו. דור מוצל מאש. כמה יגער ד' בשטן. כמה יבחר בירושלים. מה גדול תפקידם של אנשי המעלה והקודש, להסיר הבגדים הצואים וללבוש מחלצות. בשם כל ישראל.

צניף טהור

השמת הצניף הטהור בראשו של יהושע, אינה רק תוצאה של כפרה על החטא. היא היא גופו של תהליך הכפרה. נוכחות המעלה העליונה, מרוממת מעל נפילות כאלו ואחרות.

וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיקֹוָֽק: ...אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה: וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים ...וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

(שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק לו - לח, לו-לח)

נוכחותה של דמות בעלת השראה אלוקית, הקדושה לד'- היא היא המכפרת. היא גם מהווה את שורש הבחירה בירושלים:

ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן, ויגער ה' בך הבוחר בירושלם. כי מצד היותו יתברך בוחר בירושלם מרחם עליו, והוא כי בחירתו יתברך בירושלם תלויה בהיות איש צדיק בה,

(אלשיך על זכריה פרק ג פסוק ב)

חז"ל מרחיבים את העניין לכלל בגדי הכהונה:

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]. מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה. חושן מכפר על הדינין, שנא': ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב: והיה על מצח אהרן, ובעזות פנים כתיב: ומצח אשה זונה היה לך.

(תלמוד בבלי מסכת זבחים דף פח עמוד ב)

כוחות החיים שיצאו בצורה פגומה וחוטאת, באים לתיקונם כאשר הם עומדים מול הופעה עליונה ומתוקנת שלהם. כך הגאווה, שמתכפרת בגאות הקדושה במצנפת, כך הקולניות וההתבלטות בלשון הרע שמתכפרים בקולם של הפעמונים והרימונים, כך עזות המצח- המכפרת בעמידתה מול הבלטה בקדושה של הציץ.

ראה הסרתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.