ספר במדבר כתבנית יסוד ליחסי ישראל והקב"ה 

"לא עמי" – מצבם הקשה של ישראל בימי הושע

הנבואה הראשונה בספר הושע משקפת מצב קשה ביותר של ישראל. בציווי חריג מצטווה הושע לשאת אשת זנונים, ולקרא לילדיה בשמות קשים ביותר: יזרעאל, לא רוחמה, ולא עמי:

"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּי־ע֣וֹד מְעַ֗ט וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת־דְּמֵ֤י יִזְרְעֶאל֙......וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק יִזְרְעֶֽאל: וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל...: וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא־אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם" (הושע פרק א פסוק ד - ט)

גם הנישואין לאשת זנונים וגם השמות הקשים, משקפים מצב בו ישראל לא יכולים להמשיך להיות עמו של הקב"ה. רבי יוחנן מבטא מצב קשה זה בחריפות נדירה:

"אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו....אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת" (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד א)

לצד מצבה הקשה של מלכות ישראל, דווקא במלכות יהודה יש פוטנציאל לישועה ותיקון:

"וְאֶת־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּיקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם" (הושע פרק א פסוק ז)

קריאה לתיקון בדור הזה

בהמשך הנבואה, מסתבר שתיאור המצב הקשה לא נעשה כדי ליאש אלא כדי לקרוא בעוצמה לתיקון. המילים הקשות שבפרק הראשון, הופכים להיות קריאה נחרצת לתיקון:

"אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה: רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ..." (הושע פרק ב פסוק ג - ד)

אל תשלימו עם המצב שהילדים הם בני זנונים וקרואים לא עמי ולא רוחמה. ריבו באמכם ריבו. לחמו בכל כוחכם על היותכם בניו של הקב"ה.

יש מקום גדול להבנה, שפסוקים אלו הם קריאה לתיקון המצב עוד בדור הזה. בתבנית המיועדת על ידי הנבואה. מלכות ישראל המדרדרת תבוטל, ואזרחיה יעברו לחסות תחת מלכות יהודה, בצל כנפיו של חזקיהו. חזקיה ימרוד באמפריה האשורית ו"יעלה מן הארץ".

"וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל" (הושע פרק ב פסוק ב - ג).

בכך יתוקן החזון הקשה של "יום יזרעאל" שתואר בתחילת הספר, "ושברתי קשת ישראל בעמק יזרעאל".

נראה שבהצעה זו יש הנחיה מדינית ראלית למלכי ישראל. דרך הפעולה הנכונה היא לבטל את ממלכת ישראל ולהצטרף כאזרחים בודדים למלכות יהודה. הליכה בדרך הזו, תגרום באמת להשבתת מלכות ישראל, אך במובן החיובי של המילה. השבתתה של המלוכה והצטרפותם של אזרחיה כיחידים למלכות יהודה בעלת העתיד המשיחי.

הושע בן אלה, המלך האחרון ממלכי ישראל, היה קרוב לקיום חזון זה. הושע עולה לשלטון בתחילת ימי אחז. בתחילת דרכו לא תפקד כמלך ממש אלא כנציב אשורי בארץ ישראל. הוא גם פותח את המחסומים שהוצבו בין ישראל ליהודה. תהליך זה, גם אם עדיין אין בו תשובה של ממש, הוא מפתח לאיחוד נכון של הממלכות תחת כנפיו של חזקיה, בנו של אחז. לצערינו, לא התמיד הושע בדרך הזו, בשלב מסויים הוא מכתיר את עצמו למלך ממש, ואף מתחיל לתמרן בין האמפריה האשורית למצרית מתוך נסיון לחזק את ממלכתו. בכך הוא מפסיד את אפשרות התיקון שייעדה הנבואה למלכות ישראל. השבתת הממלכה מתקיימת בצורה החריפה יותר – ישראל יורדים לגלות אשור

תיקון אלוקי שאינו תלוי בבחירה

בהמשך הפרשיה מבהירה הנבואה שתהליך תיקון זה איננו תלוי בבחירתם של ישראל. תיקונם של לא עמי ולא רוחמה בוא יבוא. אם על ידי בחירה של שומעי הנבואה לקרוא לאחיהם עמי ולאחותם רוחמה ואם על ידי מהלך אלוקי ארוך. הליכה משותפת אל המדבר, הליכה שתחילתה יסורים וכאבי מוות:

"וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא: וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה" (הושע פרק ב פסוק ה - ז)

וסופה דיבור אל הלב:

"לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ" (הושע פרק ב פסוק טז - יז)

דיבור הלב שבמדבר, סופו להביא לתקון עמוק ומופלא של האם על הבנים:

"וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל: וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי" (הושע פרק ב פסוק כד - כה)

אשת הזנונים לכאורה, תחדש מחדש את ארושיה לדודה באמת ובאמונה:

"וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְקֹוָֽק (הושע פרק ב פסוק כא - כג)

ממדבר מצרים למדבר העמים

ההשוואה בין תהליך התיקון במדבר מצרים, לתהליך התיקון שיעברו ישראל בגלותם, מונחת כבר בדברי הנביא עצמו:

"לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ: ...וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם" (הושע פרק ב פסוק טז - יח)

משל זה מופיע גם בספר יחזקאל בעת החזון הקשה על יציאת הגלות ביד חזקה ובזרוע נטויה:

"וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים ...: כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁפַּ֙טְתִּי֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמִדְבַּ֖ר אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם ...וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּמָסֹ֥רֶת הַבְּרִֽית" (יחזקאל פרק כ פסוק לה - לח)

מנהג ישראל, לפתוח את קריאת ספר במדבר בהתבוננות בפרשיות הפתיחה של ספר הושע. מכוונת אותנו למשמעות חדשה בקריאת ספר במדבר כולו. מדבר ארץ מצרים הוא תבנית גאולתינו. אם ברצון ובבחירה, ואם בדרך ארוכה ומפותלת. דבר אלוקינו יקום לעולם.  באמונה, בחסד וברחמים, בצדק ובמשפט.

תיקון האמא על ידי הכרת הילדים

במשל הנבואי, מתקיים תיקון האמא, אשת הזנונים, על ידי ההכרה בילדיה:

"אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה" (הושע פרק ב פסוק ג)

בכך יש יישום מופלא של מצוות התורה. התורה מדגישה את חיוב ההכרה בבן האישה השנואה. ההכרה בכך שבן השנואה הוא ראשית אונו של האב, מצילה את אמו מאשמת אשת זנונים.

"כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ" (דברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק יז)

ואכן חז"ל למדו שמצוות ההכרה אינה רק שמירה על זכויותיו של הבכור – אלא עצם ההכרה בכך שהבן הוא בנו של האב.

"יכיר - יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר זה בני בכור" (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עח עמוד ב).

מה מופלא המסר העולה מן הדברים. חיבור מחדש בין כנסת ישראל לדודה – נעשה על ידי הכרת הילדים, זיהוי הסגולה הפנימית הגנוזה בהם. אמרו לאחיכם עמי. בני בכורי ישראל.

"זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיקֹוָ֣ק אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיקֹוָ֔ק וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה (ישעיהו פרק מד פסוק ה)

"כָּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְקֹוָֽק" (ישעיהו פרק סא פסוק ט)

ספר הפקודים – אמרו לאחיכם עמי

ספר במדבר הוא ספר הפקודים. פותח במפקד בעת היציאה מצרים ומסיים במפקד בפרשת פנחס, אחרי ארבעים שנות יסורים ותיקון. זיהוי השורשים, העמדת כל משפחה ומשפחה על מקומה - משולה היא לאב המכיר את בנו כמצוות התורה. יהיו התלאות אשר יהיו, עומדים ישראל בטהרם. זרע ברך ד'.

"משפחת החנכי - לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקדוש ברוך הוא שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש ע"י דוד (תהלים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל. השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם." (רש"י במדבר פרשת פינחס פרק כו פסוק ה)

גם בבית שני רגעי ההתעוררות הגדולה היו לאחר מפקד ובירור היוחסים כך בתחילת ספר עזרא עם העליה לארץ וכך בספר נחמיה לפני מעמד התשובה הגדול בחודש השביעי.

גם לעתיד לבא – התשובה והתיקון – דרך הכרת הבנים.

"הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא .. וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם" (מלאכי פרק ג פסוק כג - כד)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.