יוזמה ועוצמה

אחאב הוא בעל חוסן לאומי נדיר. הן בהקף מפעלותיו לגיבוש ממלכות האזור ועצירת ההתפשטות האשורית.  הוא מגיע למצב של הובלת עמי האזור כולם, עד שחז"ל מגדירים אותו, כמושל בכיפה יחד עם שלמה ואחשורוש

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר. אחאב דכתיב: חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך וגו', ואי לא דהוה מליך עלייהו - היכי מצי משבע להו[אם לא היה מולך עליהם, כיצד היה יכול להשביעם להסגיר לידיו את אליהו הנביא]?

(מגילה י)

גם הנביא עצמו מפנה את הלומד לעיון בעוצמתו של אחאב כפי שבאה לידי בטוי בספרי ההסטוריה:

וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכָל־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(מלכים א פרק כב פסוק לט, לט)

במחקרים בני ימינו מיוחס לאחאב קרב חשוב בו עומד אחאב בראש קואליציה אזורית בינלאומית המצליחה להרחיק מן האזור את מלך אשור[1] . עוצמה חיצונית זו היא ביטוי לחוסן לאומי טבעי פנימי, הבא לידי ביטוי בעמידתו של אחאב מול מלך ארם המבקש את מחמד עיניו וכן בעמידתו בגבורה יום שלם במלחמה לאחר פציעתו.[2]

והנה התכונה של החיבה הלאומית נתגלתה באחאב שחבב מאד את ישראל ואחז מעשה אבותיו עמרי שהוסיף עיר אחת בארץ ישראל "ודורשי רשומות אמרו כולם באים לחיי העולם הבא- ' לי גלעד' זה אחאב שנפל בלגעד שהיה מעמיד פנים במלחמה  גם אחר שנחתו בו החיצים כדי שלא להבעית את ישראל, אומץ רוח כזה בא מאהבה יתרה ונפלאה..."

(מאמרי הראי"ה עמ'97, המספד בירושלים)

השמטתה של העוצמה מן הכתיבה המפורשת בנביא

קשה שלא להבחין בהתעלמות הצורבת של הנביא מפועלו זה של אחאב. גם הארועים המדיניים של התקופה נמדדים בעיני הנביא בעיקר דרך נקודת המבט של יחסי ישראל וארם ומתוך התעלמות מההצלחה הכוללת של אחאב בהדיפת אשור. בעוד שלמתבונן בעינים חיצוניות אחאב הוא ההודף את אשור מלבוא אל הארץ, בעיניה של הנבואה דווקא המעשים שעשה אחאב כדי לייצר הצלחה מדינית זו,  הם המביאים אל אובדן ביתו ומדדרים את מלכות ישראל לקראת גלותה. ראש לכולם, כמובן, הנשואים לבתו של מלך צידון, אשר סביר מאד שמטרתם הייתה לרתום מלך זה לקואליציה הרחבה של אחאב. בעין חיצונית מועילים הנישואים לבניין קואלציה אזורית עוצמתית. בעיני הנבואה הם מדרדרים את אחאב אל חורבנו. מקומה המכריע של איזבל נזכר לכל אורך ימי אחאב ובא לידי ביטוי גם בהפטרתינו.

לאחר הנס המופלא של ירידת אש מן השמים, מתמסר אליהו ביד ד' להצלחתה של מלכות אחאב ורץ לפני מרכבתו. התערבותה של איזבל, היא ההופכת את הקערה על פיה, מנתקת בין אליהו ובין אחאב, וגורמת לאליהו ללכת אל נפשו, למדבר. שם יקבל את נבואת חורבנו של בית אחאב והמלכת יהוא תחתיו. נפילת בית אחאב אינה עונש לאחאב בלבד. כל מעמדה של מלכות ישראל משתנה בעקבות נפילה זו. מכח איזורי חשוב המצליח לעצור את אשור היא הופכת, תחת שלטון יהוא, לממלכת חסות אשורית. ממלכה אשר מדרדרת אט אט אל גלותה.

מה לך פה אליהו

לאור המתבאר לעיל, מואר באור חדש מפעל חייו של אליהו הנביא. מאבקו לתשובתם של ישראל , אינו מאבק על רוחו של דור אחד. מלחמתו היא מלחמה על ישראל, שלא יגלו מאדמתם.  נסיונותיו להפחת רוח בדורו של אחאב, הם נסיונותיו להעמיד על תילו את בית המלוכה האחרון אשר יש סיכוי שמכוחו יחזיקו ישראל מעמד על אדמתם.

גודל השעה, מבהיר לנו את עצמת המעמד בהר חורב, מעמד המקביל כל כך למעמד הר סיני:

... וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ד' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:ַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ד' וְהִנֵּה ד' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ד' לֹא בָרוּחַ ד' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ד': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ד' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

(מלכים א פרק יט )

 ארבעים יום של זיכוך ללא אכילה ושתיה, קולות וברקים, הר חורב .חז"ל אף גילונו שהמקום בו עמד אליהו, הוא הוא נקרת הצור בה עמד משה ובה עבר כל טוב ד' על פניו.טוב שאין העולם כולו כדאי לו.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי.

( תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יט עמוד ב )

טרם יציאתם של ישראל לגלות. נזקקים הם למעמד חדש בחורב. יחד עם תורת משה יקחו עמם ישראל לגלות את אליהו הנביא.

זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים: הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְקֹוָ֔ק הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:

(מלאכי פרק ג פסוק כב - כג, כב-כג)

הרתם והקיקיון

שני נביאים בתנ"ך שאלו נפשם למות. שניהם בתקופות קרובות.

אליהו בוכה וכואב, שואל נפשו למות, על תשובתם של ישראל שלא עלתה בידו. ויונה מתייסר ודואב על תשובתם של אשור אשר עלתה בידו. שניהם כואבים את גזר דינה של מלכות ישראל שנחתם. אליהו כואב את אבדנה של מלכות ישראל- אשר לא תעצור כח עוד. יונה מבכה את תקומתה של מלכות אשור, היא אשר תהיה השבט להחריב את מלכות ישראל. ונביאי ישראל שואלים נפשם למות, מה לנבואה בעת חורבן?

אם אין כרם אין סייג אם אין צאן אין רועה... שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכותן של ישראל.

(מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א)

אומנם, נתבונן נא בעצים, תחתיהם שוכבים הנביאים בשעה שמבקשים את נפשם למות. אליהו שוכב תחת הרתם, עץ אשר עם היותו עץ שפל וקוצני, איננו כלה לעולם "גחלי רתמים"- גחלים שאינם כבים. כך יוצאים ישראל לגלותם. וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. יונה שוכב תחת הקיקיון, העץ הגדול רב הענפים וגדול האברה אך עץ זה:

בִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־ לַ֥יְלָה אָבָֽד:

(יונה פרק ד פסוק י, י)

 ותולעת הרקבון כבר מכרסמת בו.

כך יוצאת אשור אל תשובתה, אל תקומתה. וכך אומר דניאל אל מלכה של מעצמה עולמית אחרת,  מלך בבל:

אילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא:... אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רבית רְבַת וּתְקֵפְתְּ וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא:... וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי

-(דניאל ד)

והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. אהיה איתם בצרה זו ואהיה איתם בצרות אחרות. כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם.

[1] לאור כתובות אשוריות [האובליסק השחור ומנולית מכורח] ואחרות עולה תמונת קרב שהתקיים שנתיים לפני מותו של אחאב, הקרקא שבצפון מערב סוריה של היום בין קואליציה של מלכי האזור ובין מלך אשור. בקואלציה השתתפו 12 מלכים בהנהגת מלך ארם ואחאב מלך ישראל. תוצאות הקרב היו דחיית ההתפשטות האשורית לאזור בקרוב ל100 שנה, עד ימי תגלת פלאסר מלך אשור

[2] ראה באריכות במאמרינו "בין יהושפט לאחאב" באתר זה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.