על תפקידו של שמואל בטהרת הכהונה והמלוכה

טהרת הכהונה ומיסוד הכהונה

קורח ושמואל

שמואל, מצאציו של קרח היה, חז"ל מלמדים אותנו שיסוד טעותו של קורח, בשמואל העתיד לצאת ממנו:

קורח שפיקח היה מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו - שמואל ששקול כמשה ואהרן.

(במדבר רבה, פרשה יח)

נראים הדברים שקורח, שפיקח היה, זיהה בפוטנציאל הגנוז בו, לא רק את גודלו של שמואל העתיד לצאת ממנו, אלא גם חלק מהכיוון הרוחני אותו נושא שמואל. אכן שמואל הלוי, נלחם בקלקול אשר פשט בימיו בממסד הכהונה. נבואתו הראשונה היא על חורבן בית עלי, אשר בניו ניצלו לרעה את הכח שנתנה הכהונה בידיהם:

וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה: וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם: וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם:

(שמואל א, ג)

במילים אחרות ניתן היה לומר, לימדונו חז"ל שנקודת אמת הייתה גנוזה בכיוונו של קורח, אכן ואכן יש מקום לחשוש מעוצמת יתר של הכהונה. עתיד קורח להעמיד צאצא אשר יתמודד עם סיאוב של ממסד הכהונה.

גם ההלכה הראשונה שמורה שמואל, שייכת בעניינה אל עוצמת יתר שספחה הכהונה לידה.

אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר 'וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי'. משום ד'וישחטו את הפר' - 'הביאו הנער אל עלי'? אלא, אמר להן עלי: קיראו כהן, ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! ..

(ברכות לא ע"ב)

יתכן, שאכן שמואל חידש דרשה חדשה בפסוק. אך יתכן, שהלכה זו פשוטה הייתה גם בימי עלי, אלא שנהגו הכהנים סלסול בעצמם ולא היו מניחים את ישראל לשחוט[1]. תפיסת העולם של בית עלי, נקטה שהידור מצוה הוא שהכהנים בלבד יהיו עסוקים במעשה הקרבן. שמואל הנער מחדש, שראוי לנהוג כהלכה הפשוטה ולשתף גם את ישראל בכך, שהרי 'כל העדה כולם קדושים'. בבואה דבבואה, של נקודת האמת הנשמעת בתוך דברי סבו קורח. נראה להוסיף ולומר שיש נקודה מהותית ואופיינית דווקא בהלכה זו, לשליטתו של ממסד הכהונה בעבודת ד'. שהרי כך דרשו חז"ל:

מה אני מקיים 'אשר ישכבון את הנשים'? מתוך ששיהו את קיניהן, שלא הלכו אצל בעליהן - מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום.

(שבת נה ע"ב)

כאשר הכהן הוא היחיד הרשאי לשחוט את הקרבן, הוא השולט בקצב של עבודת ד' במקדש. מתוך כך יכול להחליט גם על עיתוי ההקרבה, ומכאן הפתח לתקלה גדול - "מתוך ששיהו קיניהן".  מפעל חייו של שמואל התאפיין בהעברת מרכז הכובד  של ההנהגה הרוחנית מן המשכן והכהונה אל גבול ישראל כולו.

וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו: וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה: וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַד':

(שמואל א, ז)

בפנימיות, אין כאן מאבק של הלוייה בכהונה, יש כאן מילוי תפקידה האמיתי של הלוייה, לשרת את הכהונה, חלק משירות הכהונה - שימור טהרתה ונקיונה.

שמואל ודוד ממסדים את הכהונה

דווקא שמואל, העומד על משמר טהרתה של הכהונה, הוא המוביל אותה אל מיסודה המסודר במשמרות הכהונה:

משעמד דוד ושמואל הרואה עשאום עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה, שנא' 'המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם' אילו משמרות כהונה ולויה. עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם עשרים וארבעה עמודים כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה ולויה, והדברים מופלאים.

(תוספתא תענית (ליברמן), פרק ג)

מובן הדבר, שאין סתירה בין מפעליו השונים של שמואל. תפקיד  מיסודה של הכהונה בבית עולמים, נמסר דווקא למי שמסר נפשו על טהרתה וזכותה. כשבאים להקים בית עולמים לד', יש לבנות היטב היטב את הכהונה - מצד אחד לשמר אותה מסיגיה, ומתוך כך להקימה על מכונה כראוי לה, כממכרי האבות.

טהרת המלוכה לפני מיסוד המלוכה

כמעשהו של שמואל בכהונה, כך מעשהו במלוכה. שמואל הוא השליח האלוקי להעמיד המלוכה בישראל. דווקא משום כך, אחריות גדולה על כתפיו לטהרתה ונקיונה. בראשית שאלת המלוכה הוא מדייק את גבולותיה. ומעיד בישראל את משפט המלך:

וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק

(שמואל א פרק י פסוק כה - כו)

יש מהתנאים הסוברים, ששמואל מדייק ומגדיר מהם הזכויות של המלך. יש הסוברים ששמואל מניח לפני ד' את הציור החמור, לאן מלך יכול להדרדר. כך או כך, הנחתו של משפט המלך לפני ד', היא הצמדה של גבולות המלוכה להמלכת המלך. בהפטרתינו, מעמיק שמואל ומדייק את שורש בקשת המלוכה. מתוך כך מוכיח את ישראל על עצם הנטיה בבקשת המלך, נטיה שיש בה צד של רצון לפרוק מלכות שמיים:

וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם:

(שמואל א פרק יב פסוק יב - יג,)

תוכחה זו מלווה בקולות וביראה גדולה:

וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וַיִּתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְקֹוָ֖ק וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל:

(שמואל א פרק יב פסוק יח - יט)

דווקא עמדת היראה המקדימה, מזככת את האפשרות להעמיד את כראוי את מוסד המלוכה. יראת חטא מביאה לידי קדושה. הזיכוך קודם למיסוד. שמרו עדותיו ומתוך כך, חוק נתן למו. תרועת היראה קודמת לרינה. למנצח לבני קורח ... הריעו לד' בקול רינה.

[1]לשון המשנה ביומא פרק ו לגבי הולכת שעיר המשתלח.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.