הייחוד של הנהגת יפתח

מיוחדת היא התנהלותו של יפתח הגלעדי אל מול האויב, ביחס להתנהלותם של כל שאר השופטים.

כאשר יפתח מתמנה לעמוד בראש ולהציל את ישראל, אין הוא פותח באופן מיידי במלחמה, אלא נוקט בשיח דיפלומטי מול בני עמון שכבשו את הגלעד – "וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי" (שופטים יא, יב). יפתח דן עם מלך בני עמון בשאלת הצדק של כיבוש ישראל את עבר הירדן לאחר יציאת מצרים. הדיון בין השניים מתואר באריכות בנביא, ואילו המלחמה שנערכה לאחר מכן מתוארת בתמצות ובקצרה בלבד. מה הביא את יפתח להתמקד בויכוח העקרוני, במקום לפתוח במלחמה באופן מיידי?

ההליכה של יפתח בדרך הדיפלומטית היא בעלת משמעות עצומה. לו היה יפתח נלחם באופן מיידי ומנצח – היתה למלחמה זו משמעות טקטית ומקומית בלבד של הסרת האיום המיידי. אמנם יפתח ידע שבאמת מלחמה זו היא בעלת חשיבות אסטרטגית כוללת. כאשר יפתח שואל את מלך בני עמון על סיבת התעוררותם להילחם, מתגלה בתשובת מלך בני עמון כי אין הם נלחמים מסיבות פעוטות יחסית של רצון לכבוש, להשתלט ולשדוד. מלך בני עמון מגלה כי הוא בא מכוח תביעה בעלת מאות שנים על הכיבוש הישראלי של עבר הירדן. ברור הדבר שכל עוד העמים הנכבשים לא השלימו עם כיבוש ארצם והם זוממים לשוב אליה בבוא העת, זהו חיסרון בכיבוש. כיבוש מוחלט הוא רק ברגע שברור לכל, כי הבעלות על הארץ הנכבשת השתנתה לנצח.

השלמת כיבוש עבר הירדן המזרחי

נמצא שלמרות שעבר הירדן הוא האיזור הראשון שנכבש, והיחיד שנכבש על ידי משה רבנו, עם זאת – במשך מאות שנים מצוי היה כיבוש זה בעל פגם. צפוי היה כי ביום מן הימים הם ישובו וישתלטו על עבר הירדן. בעקבות הבנה זו מוארים באור חדש וכואב הפסוקים המספרים על כיבוש בני עמון את השבטים המזרחיים של ישראל – "וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד" (י, ח).

יפתח דאג לכך שמלחמתו בבני עמון לא תהיה מלחמה של 'כל דאלים גבר' בלבד. בעקבות ויכוחו עם מלך בני עמון הפכה מלחמתו להיות מלחמה עקרונית, אשר מיגרה את אחרוני המערערים על ארץ ישראל. בימי דבורה וברק נוצחו סוף סוף עמי כנען באופן סופי, ובימי יפתח מוגר באופן סופי גם הערעור רב השנים על שלטון ישראל בעבר הירדן. רק אז נקבע באופן סופי ומוחלט כי גבולות ארץ ישראל שייכים לעם ישראל, ומאז והלאה אין אנו מוצאים עוד שום ערעור על הכיבוש הקדום של ישראל את הארץ. זוהי אם כן, המשמעות של הנאמר בסוף המלחמה (פסוק לג): "וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

בפרשת חוקת מתוארת התחלת כיבוש ארץ ישראל מידי הגויים – כיבוש עבר הירדן המזרחי על ידי משה. בהפטרת חוקת מתואר הגמר של אותו הכיבוש – יפתח הגלעדי ממגר בפה וגם בחרב את הכתם רב השנים שעמד מעל אותו הכיבוש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.