"אין לך בכל הנביאים שאמר דברים יותר קשים לישראל מהושע, ואעפ"כ פייסם בנחמות" (ספרי דברים לב).

התוכחה הקשה של הושע הנביא

בתחילת ספר הושע מוכיח הקב"ה את ישראל בתוכחה חריפה ביותר. הוא מצווה את הושע לשאת אשת זונה – "קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים [=אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה – המלבי"ם] כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'" (א, ב). הקב"ה ממשיל את אי שמירת האמונים של ישראל כלפיו, לאישה שלא שמרה אמונים לבעלה.

לכאורה במקומות נוספים בתנ"ך מופיעות תוכחות דומות המדמים את העבודה הזרה בה אוחזים ישראל, לאישה המזנה תחת בעלה. אך התוכחה של הקב"ה בספר הושע חריפה הרבה יותר מן התוכחות הללו –

המשל בספר הושע איננו של אישה שכבר נשואה ואז פונה לדרך הזנות. המשל הוא שאישה אשר כבר הוטמעה בה תכונת הזנות נישאת לאחר מכן לאיש. מצב זה חמור וקשה הרבה יותר. כאשר אישה כרתה ברית עם בעלה, גם אם התבלבלה וטעתה אחרי אחרים, מצויה בפניה תמיד האפשרות לשוב אל הקשר הראשוני והטוב. אך הושע מוכיח את ישראל שטעותם אחר העבודה הזרה היא כה קשה עד שיש לדמותם לאישה שהזנות קדמה אצלה לקשר תקין ח"ו. הקשר המעוות מצוי בלב אישה שכזו בתור הדרך המקורית והראשונית.

מתוך כך מובנת הקריאה הקשה כלפי ישראל, על פיה הזנות שבהם כה עמוקה, עד שהיא חסמה כליל את הקשר בינם לבין הקב"ה ח"ו: "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ" (ב, ד). וכן בהמשך הפרק (פסוק טו): "וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם ה'". הקשר הזר והנכרי איננו מתבצע במקביל לקשר התקין, אלא הוא עומד לחלוטין במקומו! כה קשים הם חטאי ישראל!

דוגמה נוספת לעומק העיוות נמצאת בפסוקים (ז-ט). הקב"ה מתאר כיצד הוא משפיע על ישראל טובות וברכות, ואילו הם מיחסים את כל אותם הטובות לאלילים - "כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי... וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר...".

"אישי הראשון"

והנה, על רקע מצב קשה זה, מודיע ה' בפי הושע כי אפילו חטאים מושרשים כל כך, לא יעכבו את הקשר בינו ובין ישראל. תחילתו של התיקון מופיע בפסוק ט. הקב"ה מודיע כי הוא יגרום לישראל להבין שהוא הוא 'האיש' הראשון והמקורי שלהם, ולא האלילים כפי שדימו לחשוב – "וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה". ברגע שעולה בלב ישראל ההבנה שהקב"ה הוא האלוקים הראשון שלהם, כלומר, שאליו הם קרובים באופן טבעי ויסודי, אז מתחיל התיקון, גם אם החטאים עדין לא תוקנו לחלוטין.

בהמשך הפרק מופיע השלב המתקדם של התיקון. הקב"ה מודיע על אירוסין חדשים שיערכו בינו ובין ישראל ויקבעו לחלוטין את נאמנותם אליו - "כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי... וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:  וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'". מודגש בפסוקים אלו כיצד נדרש חידוש וביסוס של מעמד הקשר, יש לחדש את הקשר היסודי של האירוסין, ואין די בתיקון מעשי של החטאים בלבד. בנבואה זו מתברר כי מעתה יתהפך המצב, וישראל יקשרו אל הקב"ה בעבותות אהבה נצחיים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.