התאחדות לקראת היהפכות ל'כלל'

בפרשת ויחי שבטי בני יעקב מתלכדים לקראת הפיכת משפחת בני יעקב ל"עם" בפרשת שמות; "עם בני ישראל". עיקר התלכדותם היא בברכות יעקב אביהם. בברכות, נותן יעקב לכל שבט את מקומו ותפקידו בעם ישראל, ובכך קובע יעקב שכל שבט הוא חלק מהכלל; חלק מכלל ישראל. ממילא, היתרונות והחסרונות של כל שבט מתמזגים בכל השבטים. כולם משפיעים זה על זה וכולם מושפעים זה מזה.

כאן המקום להתבונן על השיטה האלוקית לבנין העולם ותיקונו הבאה לידי ביטוי בעם ישראל. ההשגחה מכוונת את האבות והשבטים לגבש מסגרות תורשתיות של "כלל". ב"כלל", בעם ובשבט, עוברים התכונות והסגולות המיוחדות כמורשה. כך, כל פרט בכל דור ודור מוצא את עצמו מוקף בהמון טוב, בהמון דפוסי חיים והתנהגות חיוביים, ובתוכם הוא חי ומתפתח ומשכלל את עולמו ואת כל העולם סביבו.

קביעה זו שכל חיי הפרט וכל פיתוחו הרוחני הינו חלק מ"כלל" גדול המשתרע על פני דורות רבים לפניו ולאחריו, לכאורה, יש בה הפסד מסוים. כי בהגדרה זו הרי הגבלנו את אפשרויות הבחירה של הפרט, ושיעבדנו אותו מראש לכיוון מסוים, לתפקיד מסוים ולתכונות מסוימות. אך חכמת ההשגחה קובעת: רווח יש כאן ולא הפסד! הפרט עם כל חופשו ובחירתו, עם כל נטיותיו וכשרונו, יתפתח בתוך ה"כלל" המתאים לו מיצירתו. כל המגבלות במסגרת "כלל" זה רק יועילו, כי הן תכוונה את מעשיו ואת עמלו לכיוון שיביא הצלחה וברכה, ותעזורנה לו בכך שלא יבזבז את כוחותיו לריק.

כל דור מוסיף שכלול ומעלה

בהפטרה קוראים אנו את צוואת דויד לשלמה בנו לפני מותו. בין היתר, אומר דויד לשלמה לדאוג לכך שאויבי דויד, יואב ושמעי, יהרגו, ולא ימותו על מיטתם מזיקנה. מיד שואלים אנו שתי שאלות. ראשית, מדוע מצווה דויד את זאת לשלמה, הרי ודאי אין כוונתו לנקמה לשמה! ושנית מדוע ענין זה כל-כך חשוב לדויד עד שדויד מתיחס דווקא לענין זה רגע לפני מותו, כלומר, ברגע האחרון לחייו? ברור שהתשובה היא שהנושא הוא חשיבות המלכות והאחריות לשמור ולנצור אותה. יואב ושמעי בהיותם מתנגדי דויד, הינם למעשה מתנגדים למלכות בית דויד שמיסדה, דויד המלך, הוא החוליה הראשונה והעיקרית ביותר שלה. שלמה, המולך כיורש המלכות, עליו לשכלל את תפיסת מקום המלכות בתודעת עם ישראל. הצלחת שלמה היא הצלחת המלכות, וממילא אויבי המלכות הינם אויביו. מטרת חייו של דויד היא ייסוד המלכות, ומטרת חייו של שלמה היא לקבוע אותה כאיבר מרכזי בעם ישראל. לכן, מחויב שלמה לשכלל את המלכות ולא להשאיר אותה בדיוק כפי שקיבלה, כ"סטטוס קוו" קפוא. אם שלמה שומר את משמרת השם, כתחילת צוואת דויד, הוא יצליח להגדיל את ערך המלכות, ובכך יצליח במשימת חייו להעמיד משמרת השם שלימה, הכוללת תורה ומצוותיה, ומלכות המיישמת את חיי התורה בהנהגת הציבור.

ההקבלה בין מסגרת העם ההולכת ונוצרת בפרשה בפטירת יעקב, לבין קביעת המלכות בהפטרה הנוצרת בפטירת דויד, מלמדת אותנו שכל אחד ואחד מישראל צריך ומצווה ויכול לשכלל ולהשביח את האוצר היקר שהוא חי בה; את עם ישראל. כשם ששלמה משכלל את המלכות שקיבל כירושה וכמורשה כמשימה עיקרית בחייו ובכך מבטא את נאמנותו למשמרת השם, כך כל אדם מעם ישראל  צריך לראות את עבודת חייו כמשכלל את עמו. באופן זה יקבלו התורה והמצוות שהוא מקיים את המשמעות העליונה והשלימה ביותר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.