בפרשת השבוע למדנו איך ההבטחה הגדולה של הקב"ה לאברהם יוצאת אל הפועל דרך הכנסת של אברהם אבינו. בהפטרה אנו לומדים איך מפעלו הגדול של אלישע – מפעל החייאת הנבואה והתשובה בישראל – יוצא לדרכו על ידי הכנסת של האישה השונמית.

שתי מטלות יורש אלישע מאליהו הנביא – הראשונה, למשוח את חזאל למלך על ארם, ולבנות בארם תשתית של אמונה בנביא. זה כדי שבעת שימלאו את התפקיד שלו להצר לישראל, ידעו ששלוחי ההנהגה האלוקית הם. המשימה השנייה היא להכין את ישראל למשיחת יהוא ולהקמת בית מלוכה אשר מאמין בנביאים וקשוב לתוכחתם.

בדרך למשימות אלו לקח אלישע על עצמו משימה נוספת, ביוזמתו של יהושפט מלך יהודה – המתקת התנהגותו של יהורם בן אחאב. משימה זו הצליחה באופן חלקי, ויהורם מסיים את תקופת מלכותו באופן פחות גרוע מאביו ומאמו. "ויעש הרע בעיני ד' רק לא כאביו וכאמו". יתר על כן, בעוד אחאב אביו מסיים את מלכותו בלקיחת הכרם מנבות היזרעאלי תוך עיוות דין נורא.  מסיים יהורם את מלכותו במעשה של עשיית צדק והחזרת השדה לאישה השונמית.

המופתים של אלישע אינם תכלית בפני עצמם, הם חלק מן המהלך החינוכי המיועד לתיקונים המוטלים עליו. הניסים הקשורים בארם – בונים בארם אמונה בנביא שתאפשר להם לראות את המלכת חזאל כחלק ממהלך אלוקי. הניסים במלכות ישראל בונים דור אשר ימלא אמונה בנביא ויקבל את המלכתו של יהוא באמונה שלמה וכחלק מייעוד אלוקי.

ותכלית נוספת לניסים: הם יבנו הטבה בנפשו של יהורם מלך ישראל – ויובילוהו לתשובה, ולו גם חלקית.

וכך מסיימים פרקיו של יהורם:

וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וַתָּ֥שָׁב הָאִשָּׁ֖ה מֵאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַתֵּצֵא֙ לִצְעֹ֣ק אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־בֵּיתָ֖הּ וְאֶל־שָׂדָֽהּ: וְהַמֶּ֗לֶךְ מְדַבֵּר֙ אֶל־גֵּ֣חֲזִ֔י נַ֥עַר אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר סַפְּרָה־נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל־הַגְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־ עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע: וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֣ה אֶת־הַמֵּת֒ וְהִנֵּ֨ה הָאִשָּׁ֜ה אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֤ה אֶת־בְּנָהּ֙ צֹעֶ֣קֶת אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עַל־בֵּיתָ֖הּ וְעַל־שָׂדָ֑הּ וַיֹּ֤אמֶר גֵּֽחֲזִי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֚את הָֽאִשָּׁ֔ה וְזֶה־בְּנָ֖הּ אֲשֶׁר־ הֶחֱיָ֥ה אֱלִישָֽׁע: וַיִּשְׁאַ֥ל הַמֶּ֛לֶךְ לָאִשָּׁ֖ה וַתְּסַפֶּר־ל֑וֹ וַיִּתֶּן־לָ֣הּ הַמֶּלֶךְ֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד לֵאמֹ֗ר הָשֵׁ֤יב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ וְאֵת֙ כָּל־תְּבוּאֹ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה מִיּ֛וֹם עָזְבָ֥ה אֶת־הָאָ֖רֶץ וְעַד־עָֽתָּה: פ (מלכים ב פרק ח פסוק ג - ז, ג-ז)

סיפורי המופתים של אלישע מגיעים אל תכליתם בעת אשר יהורם מיטיב את דרכו בגללם. "היש לדבר לך אל המלך?" שאל אלישע את האישה השונמית. כל חפצו ותכליתו, לדבר אל המלך, להיטיב את המלוכה.,להשיבה אל תכליתה המקורית – הצלת עשוק מיד עושקו.

לא המופת עיקר אלא המעשה. לא הנס התכלית אלא ההטבה המידותית והיישרת הדרך. בהכנסת אורחים פתחנו, ובהחזרת השדה חתמנו. הלא היא דעת אלוקים בארץ

דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק: (ירמיהו פרק כב פסוק טו - יז, טו-יז)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.