גילוי כבוד ד' בישראל

המפגש עם ד'- דרך ישראל ולא רק דרך הבריאה

בספר הכוזרי מבואר שמפגשנו העיקרי עם הקב"ה אינו דרך בריאת העולם. בריאת העולם היא ארוע הסטורי עצום, אך מנותק מחווית חיינו הקבועה. המפגש המרכזי של הבריאה עם יוצרה  הוא דרך ההופעה של הקב"ה על עמו. בהשגחתו המופלאה עליהם ובשכינתו השורה בתוכם.

כי התחבר אליהם דבר האלהים והנהיג אותם ועשה להם נפלאות, ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך. וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר: "אני בורא העולם ובוראכם":

(ספר הכוזרי מאמר א אות כה)

עקרון זה כל כך מובהק בתפיסה היהודית, עד שפירוש רש"י לספר בראשית, נפתח בקושיא מתוך הנחת יסוד זו:

אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא "מהחודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל,

(רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק א)

והתשובה:

כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים,

(רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק א)

נעוץ סופם בתחילתם

בשמחת תורה אנו נועצים את סופה של התורה בתחילתה. מסיימים בברכות משה לישראל, ובדמותו המופלאה של משה רבינו, הישראלי השלם. מתוך כך חוזרים מחדש אל סיפור הבריאה כולה. דמותו של משה רבינו- מהווה התכלית וההשלמה של מעשה הבריאה. גם זאת למדנו מספר הכוזרי. הכוזרי מתאר חמש מדרגות בבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר,והמדרגה העליונה ביותר – ישראל. את דמותו של הישראלי השלם מציג הכוזרי דרך דמותו של משה רבינו:

ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יוזק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו, ימות לרצונו, כמי שיעלה על מטתו לישן, ויישן בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם.

(ספר הכוזרי מאמר א אות מא)

בעוד ארבעת המדרגות הן התפתחות בהנהגה אלוקית ללא מעשה אדם. המדרגה החמישית יוצאת אל הפועל במעשה האדם, לאחר ששבת אלוקים מכל מלאכתו אשר ברא לעשות.

הפטרת בראשית – הצמדת התכלית הישראלית למעשה הבריאה

נהגו ישראל להצמיד לפתיחת קריאת התורה, פרקים מספר ישעיה, העוסקים בהשלמת מלכות ד' בעולם. השלמה זו מופיעה דרך הנהגתו ההסטורית את ישראל כמו גם דרך דמותו המשיחית של עבד ד'.  דמות זו מייצגת את הישראליות השלמה, נזר הבריאה. השלמת מעשה הקב"ה בידי אדם. תכלית הבריאה היא הכרת העולם בהנהגת ד' דרך ישראל עמו. הנהגה זו מופיעה בהנהגה ההסטורית הלאומית של ישראל ומתגלמת בדמויות המופת אשר מצמיח ישראל מתוכו.

כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְקֹוָ֗ק בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ:

(ישעיהו פרק מב פסוק ה - ו)

חלק מפסוקי הנביא, מאפשרים קריאה כפולה. הן כקריאה על ישראל כולו, והן כמיקוד בדמות המופת הצומחת מתוכו. קודמים להפטרה פסוקים המתייחסים לאישיותו של עבד ד':

הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא: לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ:

(ישעיהו פרק מב פסוק א - ג)

אך המשך הקריאה גורם לנו לתחושה שישראל כולו – הוא עבד ד' אשר בחר בו אשר יוציא משפט לגויים.

הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת: מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י ...: וְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב:..

פתח בעבד וסיים בעם. ובהמשך- נקרא העם כולו עיוור וחרש:

 הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ: 

ההפטרה חותמת בקריאה משותפת לעם ד' ולעבדו אשר בחר:

אַתֶּ֣ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה: ס

(ישעיהו פרק מג פסוק א - יא)

המנהיג מבטא את עומק הזהות הישראלית.

זהות דומה בין מדרגתו הפנימית של העם לדמותו של המנהיג אנו מוצאים בבקיעת הירדן . ד' פונה ליהושע ומודיעו :

וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ גַּדֶּלְךָ֔ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ יֵֽדְע֔וּן כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֥ר הָיִ֛יתִי עִם־מֹשֶׁ֖ה אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ:

(יהושע פרק ג פסוק ז - ח)

יהושע פונה לישראל ומלמדם שמדרגה זו – מדרגת העם כולו היא:

וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹֽהֵיכֶֽם: וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם

(יהושע פרק ג פסוק ט - י)

בתפילת שחרית של יום השבת, בבואינו לשטוח את מעלתה של השבת כאות בין ישראל ובין ד'. אנו מעלים לנגד עינינו את דמותו של משה רבינו:

ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו.

כליל תפארת בראשו נתת לו בעומדו לפניך על הר סיני.

מתוך מפגש זה אנו פתוחים לזהותנו הכללית כשומרי שבת וקוראי עונג. כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת. ושמרו בני ישראל את השבת.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.