השושלות האלוקיות
מצינו בתנ"ך שתי שושלות ייחודיות, שנוסדו על ידי הקב"ה ונכרתה להם מאיתו ברית הקיום הנצחי – בית ישראל ובית דוד (עיין ירמיהו לג, כה-כו)[1].
הפטרתנו מתארת את הציוויים של דוד לשלמה לפני מותו, בשעה שהעביר לו את המלכות. קשורה היא בכך לעניין המרכזי בפרשתנו – ייעודי יעקב וברכותיו לשבטים בשעה שקרבו ימיו למות.
ובאופן כללי יותר: פרשה והפטרה זו עוסקות שתיהן בנקודת המעבר מן השלב הקשה והארוך של הקמת השושלת, אל השלב היציב והקבוע. הן חייו של יעקב אבינו (ולמעשה: חיי שלושת האבות) והן מלכותו של דוד המלך התאפיינו במאבקים ובקשיים סביב העמדת עם ישראל או המלוכה הנצחית. שניהם ספגו אף נסיגות קשות בהקשר של העמדת בניינם: לזמן רב נראה היה כי בניו של יעקב שרויים בפירוד ומחלוקת עד כדי הריגה של אחד מהם, ואצל דוד – שאול מראש ניסה למנוע את מלכותו, אבשלום בנו כבש את מלוכתו ודוד המלך גלה, ובהמשך – גם שבע בן בכרי ואדוניהו.
רק באחרית ימיהם, לפני מיתתם, זכו שניהם לגלות כי לא די בכך שהם מותירים אחריהם המשך ראוי לשושלת, אלא שדור ההמשך אף מתחיל שלב חדש – אצלו השושלת תהיה שלימה, והוא כבר יזכה ליציבות וקביעות:
יעקב מגלה כי בניגוד לצרותיו ואבלו על יוסף, זוכה הוא לבסוף להשבתו אל בין השבטים, ואף להכפלת כוחו לשני שבטים: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח, ה). ובניגוד לפירוד הקשה בין בניו, זוכה הוא למות מתוך אחדות של כל בניו ואסיפתם סביב מיתתו.
גדולת מלכות שלמה
דוד המלך שמנחיל את מלכותו לשלמה יודע שמלכותו תהא גדולה אף משל עצמו, כפי שייעד לו בניהו (מלכים א א, לז): "כַּאֲשֶׁר הָיָה ה' עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד". בהתאם לכך הוא מצווה את שלמה שלושה ציוויים אשר קשורים שלושתם לתיקון המחלוקות והפירודים שנוצרו בחיי דוד, ובראשם מרד אבשלום:
- לדאוג להריגת יואב אשר הרג את אבנר, ולאחר מכן את אבשלום ואת עמשא שר צבאו, ומנע בכך את סיום המחלוקת איתם בדרכי שלום.
- לעשות חסד עם בני ברזילי הגלעדי אשר תמך בדוד בבורחו מפני אבשלום.
- לדאוג להריגת שמעי בן גרא אשר קילל את דוד בבורחו מפני אבשלום.
כאשר שלמה יבצע את כל אלו עתיד הוא לזכות לשקט ולשלווה ללא שום ערעור שידמה לערעורים הרבים שקמו על מלכות דוד, וכן מסתיימת ההפטרה (ב, יב): "וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד".
[1] ניתן להוסיף אליהם גם את ברית נצחיות הכהונה הנזכרת אף היא באותו הפרק בירמיהו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
