מהות מרידת אדוניהו

בפרשת חיי שרה מפטירים: "והמלך דוד זקן" (מלכים א, א) – ניסיון ההשתלטות של אדוניהו על המלוכה, ולבסוף: בחירת דוד להמליך את שלמה.

ניתן ללמוד רבות על מהות האירועים המתרחשים בהפטרתנו מהשוואת מילות הפתיחה שלה עם מילות הסיום, ובכך נעסוק בטור זה.

ההפטרה נפתחת במילים: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ". פסוק זה מצביע על שלב לא קל בתולדות דוד. מלך צדיק וקדוש זה, אשר לאורך חייו התגלו בו כוחות עצומים של קדושה וגבורה, הגיע לימי החולשה של הזיקנה. זהו המצב המובא בנביא כרקע לניסיון ההשתלטות של אדוניהו – כאשר עוצמת המלכות של דוד נחלשה, סבר אדוניה כי ניתן להחליף את דוד עוד בחייו.

במדרש תהלים (מזמור ב) משווים חז"ל בין מרד אבשלום למעשי אדוניה: "וכן הוא אומר ואותו ילדה אחרי אבשלום (מ"א =מלכים א'= א ו), וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניהו, והלא זה בן מעכה, וזה בן חגית, אלא מה זה רכב ופרשים למרוד באביו, אף זה עשה כן, מה זה בעל מחלוקת, אף זה כן, מה זה וחמשים איש רצים לפניו (שם שם /מלכים א' א'/ ה), אף זה כן". אם כן, לו אדוניה היה מצליח ומולך, היתה זו מרידה המנצלת את חולשת דוד לשם הקמת מלוכה המנוגדת לרצון דוד ולאופי מלוכתו.

נצחיות דוד תחת זקנת דוד

לעומת פתיחת ההפטרה בחולשת מלכות דוד, הפסוק המסיים את ההפטרה מצביע על עוצמתה העומדת לנצח (פסוק לא): "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם". קריאה זו נאמרה מפי בת שבע, כאשר הבטיח לה דוד כי שלמה הוא שימלוך תחתיו. בעקבות ניסיון ההשתלטות של אדוניהו, קם נתן הנביא ועשה מעשה – באמצעות בת שבע הוא הוא הוביל להמלכת שלמה, כפי שהבטיח דוד מלכתחילה. והנה המלכת אבשלום נעשתה אף היא בחיי דוד: "וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (לט). אולם בניגוד למלכות אדוניהו שהיתה מנוגדת למלכות דוד, שלמה המלך הקים מלכות הממשיכה באופן ישיר את דוד. על כן בת שבע הכריזה שבבחירה להמליך את שלמה, הביא דוד לכך שהנצחיות של מלכותו שלו תתחיל להופיע.

ההבדל בין מלכות אדוניה למלכות שלמה ניכר מאד בדברי השכנוע של נתן הנביא ובת שבע לדוד. בדברים של שניהם מודגש מאד כי כאשר ניגשים לבחון האם המלך הראוי הוא אדוניה או שלמה, השאלה איננה מי ימלוך לאחר דוד, אלא כדברי נתן: "מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו". ביטוי זה של ישיבה על כיסא דוד מופיע בדבריהם שש פעמים, ומשמעותו היא: מי ימלוך מתוקף היותו הממשיך של דוד. המשכיות זו מודגשת מאד גם בהחלטה הסופית של דוד: "כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי". החלטה זו, היא שבעקבותיה הגיבה בת שבע בהצהרה העומדת לעד: "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.