משפט ה' מול האלילים

בהפטרת פרשת לך לך קוראים ישראל מתוך פרקים מ-מא בישעיהו. פרקים אלו עוסקים בגדלות הקב"ה ועליונותו ביחס לכל כוחות העולם, באשר הם.

בפסוקים אלו ישעיהו קורא לגויים לעמוד כביכול למשפט מול ה' בכדי להיווכח בעליונותו על אלוהיהם: "הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה" (א). יש כאן חידוש עצום ביחס לכלל הנבואות השוללות את העבודה הזרה; מתחדשת כאן דרך חדשה לבירור האמונה בישראל: דרך של התמודדות עם האלילים ועם השקפת העולם האלילית. עד לספר ישעיהו, מצינו בתנ"ך הדרכה קבועה לבטל את האלילים, לשבור ולהרוס אותם. כלומר שאין שום מקום לתופעה האלילית ולתפיסות המתלוות אליה. ממילא, עובדי האלילים אפילו אינם מוזמנים להיכל המשפט. הם נידונים מראש לכיליון, יחד עם ציוויים רבים של איסור עבודה זרה[1].

והנה בספר ישעיהו מתחדשת עקירת השקפת העולם האלילית במסגרת הגאולה. ה' מזמין את עובדי האלילים למשפט, ובו הוא מגלה את אפסותם, מתוך התמודדות עם השקפותיהם הנפסדות. ישעיהו מלמדנו כי האלילים הם גורם רע לא רק מצד עצם האיסור על עבודתם, אלא גם מצד השקפת העולם של עובדיהם. חלק מרכזי מבירור שלטונו של ה' נעשה על ידי שלילת ההשקפה האלילית, השקפה התופסת כוחות שונים בעולם כאלילים וכגורמי החוזק במציאות. בתוך כך מברר ישעיהו את העקרונות העמוקים שבהשקפת עובדי האלילים ולועג לה. הוא קורא להם לבחון את חוזקם של אליליהם ולגלות את אפסותם ולהשוות בין חוזקו וידיעתו של ה' עם 'חוזקם' ו'ידיעתם' של אליליהם.

הראיה הניצחת: מלחמת אברהם

עם תחילת ה'משפט' כנגד הדעות האליליות מנחית הנביא ראיה כבירה המעידה על שלטון ה' המוחלט במציאות. ה' מציג ל'יריביו' את יכולתו כפי שהיא נודעה בעבר, במלחמתו הפלאית של אברהם אבינו. מיד עם הופעת ישראל בהיסטוריה מופיע ניצחון פלאי שאין לו פשר אנושי, ניצחון אדם בודד על העמים החזקים באזור - "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא" (ב-ג). הקב"ה מודיע מיד שגדולתו שלא היתה זו תופעה חד פעמית. תופעה זו תמשיך ותפעל עד סוף הדורות - "מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (ד).

בפסוקים הבאים מתבארת ההשלכה של שלטון ה' על גאולתם של ישראל בהוה הגלותי שכלפיו מדבר הנביא: הנביא מתאר את הפחד והחשש הכבדים של ישראל ואומר שאין להם לירוא מאויביהם הרבים משום שישראל הם זרע אברהם - "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ח); לאחר שבמשפט עם האלילים הוזכר שהקב"ה עזר לאברהם, הוא מודיע שהסיוע האלוקי יגיע גם אל זרעו. וכשם שהאלילים התגלו כאפס ואין במשפט מול הקב"ה כן גם גדולי האויבים של ישראל עתידים להיכשל ולהתברר כאין וכאפס - "הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ, יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ [=הנלחמים בך]" (יא-יב).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.