בפרק מ בישעיהו מוצג פחד ישראל שהקב"ה עזבם: "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר" (כז). בתגובה, הקב"ה מפיג את הפחד בהמשך הפסוקים (מא, י): "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי". אז פורס ה' שלושה מקרים של צרות ישראל, ושלושה דרכים שונות שבהן הוא נוקט בכדי להושיעם. שלוש הדרכים משלימות לכדי מבט כולל על השגחה היקפית ומלאה הפרוסה על ישראל.

• אובדן אויביהם והעלמותם (ח-יג). בפרשה זאת קרבת ה' לישראל היא כה חזקה וכה עקבית עד שאין להם להרגיש מאוימים מדבר - כל האיומים ייעלמו. ההשלכה המעשית של קרבת ה' היא הגנה מוחלטת של ישראל אפילו מפני פגישה עם האויב: "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי... יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ" (י-יב). מפסוקים אלו עולה שישראל לא יצטרכו לנקוט שום פעולה מול אויביהם. למרות שבשני המקרים הבאים מתוארים מקרים שבהם ישראל יצטרכו להלחם באויביהם בחוזקה, הנביא מקדים ומצביע על מקרים שבהם הקב"ה יביא לכך שהאויבים יעלמו לפתע בדרכים פלאיות.
• ישראל ינצחו את האויבים (יד-טז). יש כאן מעבר מהנהגת השלווה התמידית של עם ישראל אל הקצה השני של ההשגחה: עם ישראל נתון בשפל ובהשפלה עד שהנביא קורא לו: "תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל" (יד), ועל כן הוא שרוי בפחד. בעקבות חולשת ישראל המדומה לתולעת, הקב"ה מבטיח לישראל שבהם עצמם, למרות חולשתם ושפלותם, יתגלה כוח רב בסיועו - "הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים. תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם" (טו-טז).
• ישראל נמצאים במצוקה ונושעים על ידי ה' (יז-כ). המצב שמתואר בפסוקים אלו הוא הקשה ביותר מבין השלושה שמתוארים בחטיבה, ודווקא בו מתגלה לבסוף הנהגת ה' המרחיבה והמיטיבה לא רק כפי הצורך שיוצרים הצרות. בפרשיה השלישית ישראל חווים את הצרה ואינם יכולים לעשות מולה דבר. הם יצמאו למים ויהיו שרויים בעניות גדולה - "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה" (יז). וכגודל הקושי - כך גם גודל התשועה: הקב"ה לא יעזוב את ישראל - "אֲנִי ה' אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם" (שם). אך בכך אין די - ה' ישדד את מערכות הטבע ויהפוך את המדבר לאגם מים ויצור בו פריחה רבה - "אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם" (יח) בפסוק זה רומז הנביא לישועה אשר תוארה על ידי דוד (תהלים קז, לה): "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם". הן בתהלים והן כאן יש בישועה זו חידוש בהנהגת ה' – הקב"ה אינו מסתפק בהצלת ישראל מן הצרה. זוהי כבר אינה רק הצלה מקומית חד פעמית אלא שינוי פני העולם לטובת ישראל.

בניגוד לישועה הקודמת, בישועה זו ישראל אינם מסייעים לקב"ה במהלך ישועתם, וניכר שהוא מושיע אותם לבדו. מטרת פעולתו שוב איננה לשם הצלת ישראל בלבד, אלא למען גילוי שמו כבורא העולם: "לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ" (כ).

אם כן, להשגחת ה' פנים שונות. עלינו לדעת להתבונן ולזהות בכל דור ובכל מקרה את יד ה' המלווה את ישראל באותה השעה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.