הפטרת פרשת שופטים היא הפטרת הנחמה הרביעית מתוך שבע הפטרות הנחמה. בהפטרה זו, כמו בשתי ההפטרות הקודמות (עקב, ראה), קוראים ישראל מתוך חטיבת הפרקים בישעיהו העוסקת בבניית האמון של ישראל בהתגשמות הגאולה. חטיבת פרקים זו כוללת את פרקים מט-נד בישעיהו, ובשבת זו, פרשת שופטים, קוראים מתוך פרקים נא-נב – "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם".
מאפיין בולט ביותר של נבואות הנחמה שבפרקים אלו הוא פתיחת נאומי הנביא במילים כפולות. ראשיתה של תופעה זו מספר פסוקים קודם לפסוקי ההפטרה – "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה'" (נא, ט), והיא מופיעה ארבע פעמים נוספות בהפטרה – "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (יב); "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם" (יז); "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן" (נב, א); ולבסוף: "סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם" (יא).
מעלת ישעיהו הנביא
כפילות המילים בנבואות היא תופעה אופיינית לנבואת ישעיהו, וחז"ל מבארים כי היא נובעת ממעלתו על פני שאר הנביאים - "אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה, 'אָהַבְתָּ צֶּדֶק' (תהלים מה ח) - אהבת לצדק את בני [=ללמד זכות , 'וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע' (שם) - ששנאת מלחייבן [=ללמד עליהם חובה], 'עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ' (שם) [=כלומר ה' מינה את ישעיהו במינוי מיוחד שאין לחבריו הנביאים] - מהו 'מחבריך'? אמר לו: ...חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות: 'עוּרִי עוּרִי' (ישעיהו נא ט), 'הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי' (שם יז), 'שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ' (שם סא י), 'אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם' (שם נא יב), 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ' (שם מ א)" (ויקרא רבה י ב).
מהו פשר ההתנסחות במילים כפולות? כך מבאר זאת ר"י אבן שועיב (בדרשתו לפרשת ואתחנן): "וכל נחמותיו כפולות: 'אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם' (ישעיהו נא יב), 'עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים' (שם סב י), 'הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם' (שם נא יז), 'עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז' (שם ט), 'סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה' (שם סב י).... [מהי סיבת הכפילות?] - במדרש אומר: נחמות השכינה ונחמתינו, כי השכינה בגלותינו מצטערת עמנו, כמו שכתוב (ישעיהו סג ט): 'בְּכָל צָרָתָם לא לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם'. ואמרו חכמים ז"ל (מגילה כט, א): 'כל מקום שגלו ישראל - שכינה עמהם, גלו למצרים - שכינה עמהם'. ועל זה אמר: 'נחמו' - פועל יוצא, ולא אמר 'התנחמו' אלא 'נחמו אותי'...". הר"י איבן שועיב מבאר שכפל מילות הנבואה נועד לרמוז כי קריאות הגאולה הללו הן בעלות משמעות כפולה. מצד אחד הן מופנות לבני ישראל וקוראות להם להתנחם, להתעורר, לסור מן הגלות וכדומה. אך בה בשעה מופנות קריאות אלו גם כלפי הקב"ה וכורכות את מצב השכינה בעולם במצבם של ישראל. כשישראל בגלות גם השכינה בגלות. בנבואות ישעיהו מתגלה כי גם השכינה 'צריכה' להתנחם, וגם לה יש כביכול צורך לצאת מן הגלות.
בודאי לא מקרה הוא שהמוקד המרכזי של הנחמות הכפולות בישעיהו הוא בפרקי הפטרתנו. כזכור פרקים אלו בונים בישראל את האמונה בהתגשמות נחמות הנביאים, ואכן – גילוי הקשר בין מצב ישראל בגלות ובין מצב השכינה הוא עצמו חלק מן הנחמה. קשר זה הוא בעצם מקור יציב ושורשי ביותר לוודאות הגאולה בה עוסקים פרקים אלו בישעיהו. כל עוד חושבים ישראל כי צרת הגלות היא הצרה שלהם בלבד, עולים בהם ספיקות לגבי הגאולה. אך ברגע שמתגלה כי זוהי צרת השכינה, הרי ודאי שהשכינה תפעל לסיום הגלות במהרה!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
