סוגים שונים של תיקון לאומות העולם

כליון הרוע

תיקון וכליון לגויים

הנביאים מלאים ציורי תיקון של אומות העולם. בהרבה מחזונות הנביאים מיועדים אומות העולם לתיקון והכרה בגדולתם של ישראל כמוקד ההשגחה האלוקית. כך קראנו זה עתה בהפטרת החג הראשון של סוכות

וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(זכריה פרק יד פסוק טז)

אומנם, גם בחזון זה למדנו על אפשרות של גוים שלא יצטרפו למגמה האלוקית ועל העונש שייענשו:

וְזֹ֣את׀ תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר צָבְא֖וּ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם... וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם:

(זכריה פרק יד פסוק יב - יח)

בתורה חלק מרכזי מחזון התיקון העולמי הוא נקמה בגויים הראויים לכך:

הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ

(דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק מג)

יחזקאל ממקד את הנבואה בגויים מסויימים

מיוחדת היא נבואתנו בכך שיחזקאל אינו מסתפק באמירה כללית על הגוים אשר לא יצטרפו למגמה האלוקית אלא מפרט אותם בשמם ובמקומם. כמו כן מתואר כאן תאור ודאי של מלחמה ממש במגמה האלוקית. גוג בארץ המגוג הוא עם מבני יפת השוכן באזורים המיוחסים היום לאירופה. נראה שנושא זהות הגויים שלא יתחברו למהלך האלוקי היה נתון לבחירה והתבררות במשך השנים. ובתקופת יחזקאל כבר התפתחה התרבות המתהווה בארץ גוג לתרבות שודאי נחשבת כמתנגדת למגמה האלוקית. תרבות שאף עתידה לצאת במלחמה כנגדה. מעניין לציין שתקופת הנבואה הזו מקבילה פחות או יותר לראשית התכנסות התרבות היוונית המוכרת לנו, תרבות שהיוותה יסוד לתרבות האירופאית כולה.

עם שלו ובוטח

הצגת ההתנגדות למגמה האלוקית מוצגת כמתרחשת לאחר שיבת ישראל לארצם. מלשון הכתוב נראה שהמדובר בשלב בו יושבי ארץ ישראל אינם ערוכים למלחמה:

וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם:

(יחזקאל פרק לח פסוק יא – יב)

נדמה שהדגשה זו מחדדת את היות המלחמה מלחמה ששורשה רוחני ולא פוליטי מדיני. כן מודגשת הנבזות המוסרית בלחימה בעם שקט ובוטח. נבזות מוסרית זו היא בעלת משקל כמו שמצינו לגבי עמלק:

אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יח)

חרב איש באחיו תהיה

המלחמה תהיה מלחמה שבה ישראל לא ילחמו בפועל אלא הגויים ילחמו זה בזה. העובדה שישראל יאספו את השלל היא זו שתייחס את הנצחון לישראל.

הדברים מזכרים את מלחמת יהושפט בה נלחמו הגויים זה בזה ויהודה אספו את השלל:

וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית: ... וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֘ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒

(דברי הימים ב פרק כ פסוק כג - כה)

אכן בספר יואל מודגש שהמלחמה לעתיד לבוא תהיה בעמק יהושפט, ומכאן גם אמירה על אופי המלחמה.  למרות שהמדרגה הגבוהה יותר היא לנצח את האויבים במו ידינו[1] כאן מודגשת מלחמתם זה בזה. יתכן שנושא הפרק שלנו אינו הגעתם של ישראל למעלתם העליונה ביותר אלא העלמות כוחות הרשע בעולם. לעניין זה יש חשיבות יותר גדולה דווקא כשהרשע מכלה את עצמו. עוד יתכן שמלחמת גוג ומגוג אינה השלב האחרון ואחריה יגיעו שלבים מתקדמים ביותר בו ינצחו ישראל את אויביהם במו ידיהם.

שעיר המשתלח

הרשע המאבד את עצמו, מזכיר מעט את קורבן שעיר המשתלח. לשון התורה משדרת כאילו השעיר נשלח למדבר ושם מוצא את אובדנו בעצמו. בכך מהווה קורבן שעיר המשתלח פעולה אנושית המחקה את הטבע.[2] סופו של שעיר ההולך למדבר למצוא את סופו. סופה של אנושות המנותקת מגורלה האלוקי לאבד את עצמה. חרב איש באחיו תהיה.

קבורה

בהפטרה מודגש מאד העניין של קבורת החללים. נראה שמשמעות הדברים היא שלמרות שיש כוחות רשע בעולם שדינם להעלם, תמצית טובה מזכרם ומהשפעתם על האנושות תשאר. חז"ל ייחסו תמצית טובה זו לתכונותיו הטובות של יפת שכיסה ערוות אביו.

אמר הקדוש ברוך הוא ליפת, אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך (יחזקאל לט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל

(בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לו סימן ו)

דבר דומה אנו מוצאים בתיאור צאצאי קין בתורה. באופן פשוט, נוח היה מצאצאי שת. למרות זאת התורה מתארת בפירוט את ההתפתחות הטובה שתרמה משפחת קין לעולם. משפחה זו נעלמה כולה במבול ועדיין התשתיות שתרמה להתפתחות האנושות חקוקות בספר בראשית. חז"ל אומרים שגם בפועל התערב זרע קין במשפחת האנושות ששרדה את המבול:

ואחות תובל קין נעמה אמר ר' אבא בר כהנא נעמה אשת נח הייתה, ולמה נקראת נעמה שמעשיה נעימים

(בראשית רבה (פרשת בראשית פרשה כג)

גם בעניין אומות העולם שיושמדו, מוסיף הרב זצ"ל שלא רק שזכרם ישאר עמנו אלא תכונותיהם הטובות יטמעו בישראל בפנים חדשות:

ואחרי ההירוס הגדול הזה... הוא שב ומתחדש בצורה חדשה, תתהפך כחמר חותם, ויתיצבו כמו לבוש. רזי הרזים של עת לעשות לד' הפרו תורתך, חיזוק לבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם, זהו עומק החסד, המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול. אבל כמה רע ומר הוא צער גלגול יצירה זה, איבוד כל התכנית הקדמוניה והתחדשות האופי בפנים חדשות, אפר תחת כפות רגלי צדיקים, ומדרס לכל היקום, וממעמקים תהומיים הללו, עולם חדש מתכונן, אפס המץ, ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. 

(אורות הקודש ג, צז)

קריאת ההפטרה בסוכות

חג הסוכות הוא החג בו מוזמנים אומות העולם לחבור לישראל.

וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(זכריה פרק יד פסוק טז - יז)

כבר בהפטרת היום הראשון קראנו שפוטנציאל זה יש בו גם בחינה של דין, וכשמוצבת הזדמנות כזו נגבה גם מחיר ממי שבוחר לא לנצל אותה[3]:

וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם: וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(זכריה פרק יד פסוק יז - יט)

למעלה מכך, כמו שלמדנו למעלה. כליונם של גוג ומגוג מהווה אפשרות לעילוי תכונותיהם הטובות בתוך ישראל עצמם. נמצא שבחינה זו מתאימה להתעלות אומות העולם בחג הסכות, גם אם בצורה קשה יותר .

פרי החג

חז"ל למדונו שהפרים שמקריבים בחג הסוכות הם כנגד אומות העולם:

פרי החג שבעים הם, כנגד שבעים אומות עו"ג, שמתמעטים והולכים, סימן כליה היא להם ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן היסורים

(רש" במדבר כח, יט)

במבט ראשון, כפרה על אומות העולם, סותרת את מיעוטם. סבינו ר' משה ליב שחור, בספרו "אבני שהם" מבאר את מיעוט אומות העולם, לא ככליה פיזית אלא כהתכנסות להתאחדות סביב מגמה אחת.

דאע"פ שפרי החג באים לטובתם של העכו"ם, להיות כפרה על עוונם, אעפ"כ זו סיבה למיעוטם שלא יהיו עוד שבעים אומות ... אלא עם אחד ושפה אחת כבראשונה.... ויהפכו כולם לשפה ברורה לקרוא בשם ד'...

(אבני שהם, פנחס, כט, יז- יח)

נמצא אם כן שתהליך המיעוט של אומות העולם נחשב חלק משמעותי בתיקונם.

התגשמות נבואות גוג ומגוג

כבר כתב הרמב"ם בנוגע להתגשמות נבואות הגאולה:

וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו,

(רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב)

נראה שאין כוונת הרמב"ם לא לעסוק בכלל בציורי הגאולה בנביאים. מסתבר שכוונתו היא שיש לעסוק בתכנים המופשטים העולים מן הנבואה ולא בשאלת הישום המעשי שלהם. העקרונות הללו נקראים בלשון הרמב"ם "כלל הדבר":

אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

(רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב - ג)

 אם כן, בבואנו לבחון התגשמות נבואת מלחמת גוג נשים לב יותר לעקרונות העולים מן הנבואה. כך נוכל להתעצם בהם ולדייק את יחסנו, הן לרוע העולמי, והן לשורש הטוב הפנימי שבו. נוכל גם ללמוד על המגמה האלוקית בתהליכים בהם "חרב איש באחיו תהיה" ועל הכליון העצמי של הרוע. 

הרנינו גוים עמו

שורשם של נבואות גוג ומגוג הוא בפסוק החותם את שירת האזינו:

הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ:

(דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק מג – מד)

הרמב"ן לימדנו שפסוק זה הוא אמת המידה לבחינת ערכם של תהליכים. תהליך בעל ערך משיחי עליו להביא למגמה עולמית של "הרנינו גוים עמו". כך דוחה הרמב"ן את האפשרות להחשיב את שיבת ציון בבית שני כגאולה:

וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים, והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו:

(רמב"ן דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק מ)

מדברי הרמב"ן למדנו שלימוד עקרוני של שרשי התהליכים, מביא אותנו ליכולת הערכה של אירועים המתרחשים במציאות, גם בלי צורך להבין בדיוק "איך יהיו" עד שיהיו.

הרנינו גוים עמו .

[1] ואמרו זכרונם לברכה (איכה רבתי טו): שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד - כלותם, מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה לפי שלא היו מנוקים כל - כך. (ספר מסילת ישרים פרק י)

[2] דוגמא נוספת לדבר ניתן למצוא בקורבן עולת העוף שיש בו חיקוי של תנועת הציפור אל מזבח ד' ואכמ"ל.

[3] עקרון זה אנו מוצאים בתנ"ך גם כלפי הזדמנות גאולה בישראל. בעקר הדברים בולטים בספר ישעיה. ראה למשל דברינו על הפטרת דברים - חזון

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.