התיקון לעתיד לבוא – כבימי עוזיה מלך יהודה

ההפטרה פותחת בתיאור של גילוי שכינה נורא במיוחד על הר הזיתים:

וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֘ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה:

התהליך שיחולל גילוי שכינה זה יהיה דומה לתהליך שעבר העם בימי עוזיה מלך יהודה:

וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֘ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהַ֔י כָּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ:

לא רבים הם התהליכים בימי הגאולה, המוצגים כשחזור וכחזרה על תהליך שכבר קרה בימי מלך ממלכי יהודה[1].

 מהו ייחודו של התהליך שהיה בימי עוזיה וכיצד הוא קשור דווקא לחג הסוכות?

שני סוגים של גאווה בימי עוזיה

בפרקים ג-ד  בספר ישעיה מתוארים שני מיני גאווה, אשר נראה לייחסם לימי עוזיה דווקא.

גאוות המגדלים – בימי עוזיה נבנו מסביב לירושלים מגדלים רבים ובהם כלי נשק מיוחדים במינים. כל מלכי האזור באו לראות את הייצור הבטחוני המופלא של עוזיה. מגדלים אלו גרמו לגאווה גדולה אשר הכשילה את עוזיה בכניסה לקודש הקודשים.

וַיִּ֨בֶן עֻזִּיָּ֤הוּ מִגְדָּלִים֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־שַׁ֧עַר הַפִּנָּ֛ה וְעַל־שַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וְעַל־הַמִּקְצ֑וֹעַ וַֽיְחַזְּקֵֽם: ..וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק: וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּיקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְקֹוָ֔ק לְהַקְטִ֖יר עַל־ מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:

(דברי הימים ב פרק כו )

ישעיה מנבא על קריסתם של המגדלים ומנוסה של העם אל המחילות וחורי העטלפים:

כִּ֣י י֞וֹם לַיקֹוָ֧ק צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל:...וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַּ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה: וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה: וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְקֹוָ֛ק לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְקֹוָק֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ:

(ישעיהו פרק ב)

רעידת האדמה של ימי עוזיה הייתה קיום מובהק ומצמרר של נבואה זו.

הגאווה השניה היא גאוות התכשיטים .

וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֙כְנָה֙ נְטוּי֣וֹת גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם

(ישעיהו פרק ג פסוק טז)

ישעיה מונה עשרים וארבעה תכשיטים בהם התעטרו בנות ירושלים באופן שמשקף גאווה גדולה.

בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר אֲדֹנָ֗י אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָעֲכָסִ֛ים וְהַשְּׁבִיסִ֖ים וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים: הַנְּטִיפ֥וֹת וְהַשֵּׁיר֖וֹת וְהָֽרְעָלֽוֹת: הַפְּאֵרִ֤ים וְהַצְּעָדוֹת֙ וְהַקִּשֻּׁרִ֔ים וּבָתֵּ֥י הַנֶּ֖פֶשׁ וְהַלְּחָשִֽׁים: הַטַּבָּע֖וֹת וְנִזְמֵ֥י הָאָֽף: הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ וְהַמַּ֣עֲטָפ֔וֹת וְהַמִּטְפָּח֖וֹת וְהָחֲרִיטִֽים: וְהַגִּלְיֹנִים֙ וְהַסְּדִינִ֔ים וְהַצְּנִיפ֖וֹת וְהָרְדִידִֽים:

(ישעיהו פרק ג פסוק יח - כד, יח-כד)

גאוות הנשים תושבת באופן נורא. מקומות התכשיטים יהפכו לפצעים מכוערים.

וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙ וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק כִּי־תַ֖חַת יֹֽפִי:

(ישעיהו פרק ג פסוק כד - כה, כד-כה)

רפואת הגאווה

ישעיה לא מסתפק בנבואת גדיעת הגאווה. בסיום שני פרקי נבואה אלו, מופיע ציור של תיקון כפול תיקון לגאוות המגדלים ולצידו תיקון לגאוות התכשיטים.

תיקון גאוות המגדלים – בסוכה

לאחר רעידת האדמה והמשבר – יסוכך ד' על ירושלים בסוכה מיוחדת:

וּבָרָ֣א יְקֹוָ֡ק עַל֩ כָּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כָּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה: וְסֻכָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר:

סוכה זו תהיה המשך של ענני הכבוד שליוו את ישראל במדבר, ממש כלשונה של פרשת בשלח:

וַֽיקֹוָ֡ק הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם

(שמות פרשת בשלח פרק יג פסוק כא)

תיקון גאוות התכשיטים בפרי הארץ

גם תפיסת היופי שהושחתה תבוא לידי תקונה בעת הגאולה. במקום נוי מלאכותי וגאה של תכשיטי כסף וזהב, יבוא נוי צנוע וטבעי, המתהדר בפרות הארץ ומתנאה בבוראם:

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ צֶ֣מַח יְקֹוָ֔ק לִצְבִ֖י וּלְכָב֑וֹד וּפְרִ֤י הָאָ֙רֶץ֙ לְגָא֣וֹן וּלְתִפְאֶ֔רֶת לִפְלֵיטַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל:

(ישעיהו פרק ד פסוק ב, ב)

מה עמוק הוא ההבדל בין הגאווה הסרוחה ובין הגאון המשובח. בין גאוות האדם במעשה ידיו ובין גאונו בבוראו.

חג הסוכות – תיקון לגאווה

מעתה, ביושבנו בסוכה הארעית בה אנו חוסים בצל ד' במקום  בבנייני שקר – אנו חזרים אל התיקון הגאולי והשחרור מגאוות המגדלים של "כוחי ועוצם ידי". ובהתהדרנו לפני ד' בפרי הארץ לגאון ולתפארת – אנו מתקנים את גאוות התכשיטים הפרוצה לגאון ותפארת של התנאות בפירות הארץ.

ענווה בכניסה אל הקודש

ספר דברי הימים מעיד שגאוות עוזיהו במגדליו, התפתחה לגאווה נוספת. כניסה אל הקודש שלא ברשות.

וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּיקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְקֹוָ֔ק לְהַקְטִ֖יר עַל־ מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:

(דברי הימים ב פרק כו )

קישור זה יוצר בליבנו מהלך שלם של תיקון המשלב את יום הכיפורים וסוכות. לאחר שתיקנו ביום הכיפורים את גאוות הכניסה אל הקודש שלא ברשות. הכהן הגדול נכנס, בשם כל ישראל,  אל הקודש. בדיוק נמרץ כפי שמצווה עליו. אנו ממשיכים בסוכות לתיקון שני הצדדים הגשמיים יותר של הגאווה – גאוות המגדלים וגאוות התכשיטים.

יתרה מזאת, יתכן שגם תיקונם של שתי גאוות אלו גנוז כבר ביום הכיפורים. הכהן הגדול חוסה בענן ד' אשר על הכפורת, והוא נכנס לשם בבגדי לבן, נקי מכל תכשיט.

סוכה של אור

בספר ישעיה, למדנו שהסוכה בה יסוכך ד' על ירושלים תהיה סוכה של אור

גם בהפטרת השבת, אנו קוראים בזכריה על מעטה אור מיוחד שישרה עלינו לאחר שננוס אל הגיא כבימי עוזיה.

וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לֹֽא־יִהְיֶ֣ה א֔וֹר יְקָר֖וֹת יקפאון וְקִפָּאֽוֹן: וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַיקֹוָ֖ק לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר:

(זכריה פרק יד פסוק ו - ח, ו-ח)

נראה ששמחת בית השואבה בירושלים מהווה זכר לסוכת אור זאת הגמרא מתארת שאורן של המנורות המאירות את העזרה היה חופף על ירושלים כולה.

ומנורות של זהב היו שם ...ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה:

(משנה מסכת סוכה פרק ה משנה ב - ג)

יהודי המתהלך בירושלים בלילות סוכות – שרוי כולו באור המקדש החופף עליו.

ונגד זקיניו כבוד

בהמשך ספר ישעיה נלמד האור הממלא את ירושלים אינו אור חיצוני. הוא נובע ממאור פניהם של זקני ירושלים והכבוד החפף עליהם:

וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד: פ

(ישעיהו פרק כד פסוק כג)

על כן עם כל תוספת אור חמה ולבנה יכהה אורן ... שיהיו כשרגא בטיהרא.

כי כל כך תהיה הארתן (של הזקנים) מעין השכינה שיהיה להם לכבוד היותם נגד ה', וזהו ונגד זקניו כבוד.

(אלשיך על ישעיהו פרק כד פסוק כג)

יתכן שגם נקודה זו נרמזת באורה של שמחת בית השואבה

חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות

תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת

(תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א)

ריקודו של רבן גמליאל הזורק את אבוקות האור כלפי מעלה, נותן לעומדים בעזרה את התחושה שאבוקות האור הנובעות מזקני העדה- מתרוממת למעלה והן היוצרות את אורן של המנורות המאירות את ירושלים כולה.  ונגד זקניו כבוד.

[1] ראה למשל יואל ג "וקיבצתי את כל הגויים אל עמק יהושפט

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.