מוחלטות הגאולה בספר יחזקאל

בתאורי התשובה והגאולה בתורה, מודגשת מאד התעוררות עם ישראל לקראת גאולתו:

וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־ לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ: וְשָׁ֨ב יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: (דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק א - ג)

לעומת זאת בספר יחזקאל דגש גדול על התעוררתא דלעילא. תאורי יציאת מצרים בספר יחזקאל מדגישים את המוחלטות של ההנהגה האלוקית לגאולת ישראל.

 וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם.   וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם--אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (יחזקאל כ)

וכך גם תאורי הגאולה העתידה בהפטרתינו:

לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־ לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם: (יחזקאל פרק לו פסוק כב - כג)

בראשית בנין האומה, מחנכת אותנו התורה בעיקר למקום הגדול של מעשינו ובחירותינו כבניו בכוריו של הקב"ה.

לאחר שנים ארוכות, מגיעה ההתגלות הגדולה של מוחלטות הקשר בינננו ובין הקב"ה, הנעלה מעל כל בחירה אנושית. קשר שהוא המקור לבטחון גם בבחירתנו הטובה.

ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין (רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ה)

גם התורה עצמה, מפקידה בידינו את ידיעת המוחלטות הזו בשירת האזינו. שם מתוארת גאולה גם כשישראל אינם ראויים לה, מכח מחויבותו של הקב"ה לקידוש שמו. ידיעה זו מופקדת לשנים ארוכות, להיות לפנינו לעד, בסוף הגלות:

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־ לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל... וְ֠הָיָה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֘ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ (דברים פרשת וילך פרק לא פסוק יט - כב)

דרך ארוכה של בחירות ותוצאות, של ברכה וקללה, עוברים ישראל בארצם ובגלותם. רק בסוף דרך ארוכה זו מתגלה עומק הקשר הנעלה מכל בחירה אנושית. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור.

תחיית האומה והטהרה מטומאת המוות

עומק הקשר המוחלט בין הקב"ה לישראל, וגאולתם שייך לבטחון המוחלט בטובו של העולם האלוקי. בשייכותו למקור החיים ברוך הוא. ומכאן שייכותו לטהרה כוללת מטומאת המוות.

מקומה של פרשת פרה בספר במדבר מלמדנו, כי טהרת הפרה אינה ענין פרטי אלא היא חלק מתחיית דור המדבר אשר נידון לכליה, ומעבר האומה אל דור התחייה, דור באי הארץ:

פרשיית פרה אדומה חוצצת בין דור מתי מדבר לבין דור באי הארץ. הפרשה נושאת רוח תחיה, רוח טהרה, לקראת מעלת ארץ ישראל (נחל קדומים, הרב יצחק בן שחר, עמ' 424)

כי טהרת האומה ותחייתה מושכים קו ארוך- מן הטהרה מטומאת המוות.

האומה הישראלית בגלותה – נחשבת לעצמות יבשות. ותחיית האומה – כתחית המתים.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְקֹוָֽק: כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם: וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: (יחזקאל פרק לז פסוק ד - ז)

וכך מבאר הרב זצ"ל בספר אורות:

אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל... מחובר הוא עם האושר וההצלה המוחלטה של כל היש בתחיית המתים... אורו של משיח אחוז הוא בישועת ישראל באיתניותו של גוי איתן זה, חטיבה אחת בעולם... הקו הולך ישר אחד באחד מונגש עם הציפיה שממעל לכל צפיות הסרת המוות ומארתו. (אורות, ישראל ותחיתו, כ)

תחיית המתים, הוא כוחה של הנשמה להחיות את הגוף ולהחזירו לחיים מתוך קדושה. תחיית האומה היא היכולת לקחת את הנטיות החומריות ולהחיותם בקדושה, זהו הנצוץ הראשון המקושר בקו ארוך אל  אורה של תחיית המתים.

חודש ניסן, התייחד במאורעות מופלאים של תשובה, כך בימי חזקיהו, כך בימי יאשיהו.

לפני כניסתו של החודש, אנו מצפים לא רק לתשובה פרטית מחטאים, אלא שואפים לתחייה ולרוממות של כל הנטיות החומריות. לקו הנמשך מתחיית המתים, התעוררותא דלעילא, המרוממת את שאיפת החיים עצמם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם... ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.