המילה וארץ ישראל
והבאתי אתכם אל הארץ
בשעה שנכרתה ברית המילה עם אברהם אבינו – על ארץ ישראל נכרתה עמו:
"אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם... וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ: וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים... זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר" (בראשית פרשת לך לך פרק יז פסוק ד - יא)
כשיצאו בני ישראל ממצרים, כרת עמם הקב"ה מחדש שתי בריתות דמים. דם הפסח ודם מילה. בשתי בריתות אלו – נועדו ישראל לצאת ממצרים ומיד להכנס לארץ. ארץ הברית בה יתקיימו בריתות הקב"ה עם ישראל. הלא כך מבטיח הקב"ה למשה עוד בתחילת הדרך, בפרשת וארא:
"וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְקֹוָֽק" (שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ו - ט)
גם לדורות שלש בריתות אלו כרוכות זו בזו:
"הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ" (שמות פרשת בא פרק יב פסוק מח)
הנימולים הם אזרחי הארץ. הם הקרבים לעשות הפסח.
קורבן פסח נעשה בארץ ישראל או בדרך לארץ ישראל. במדבר הקריבו ישראל רק פסח אחד. בעודם בדרכם לארץ ישראל. לאחר חטא המרגלים אין מילה ואין פסח. וכך מציינת ההפטרתינו:
"כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ: כִּ֣י׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְקֹוָק֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֤ק לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ" (יהושע פרק ה פסוק ה - ו)
חז"ל לימדנו שמבחינה הלכתית, לא ניתן היה למול במדבר. האריכות הגדולה בפירוט הדברים בפסוקים משדרת את התוכן המהותי של הדברים. ברית המילה שייכת לברית הארץ. לשבועה אשר נשבע ד' לאברהם ליצחק וליעקב. ארץ זבת חלב ודבש.
כעת לפני הכניסה לארץ מחדש יהושע הן את ברית הפסח והן את ברית המילה. יציאת מצרים מתייסדת מחדש והפעם כתקנה- על שפת הכניסה לארץ.
"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ" (יהושע פרק ה פסוק ט – י)
דורות ישראל בגלות, שותים בליל הסדר ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה. מודים לד' על גאולתם ועל פדות נפשם. בהפטרת הבוקר אנו מתחברים מחדש אל הלשון החמישית, אל המגמה היסודית של יציאת מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ כנען והייתי להם לאלוקים.
ויריחו סוגרת ומסוגרת
בחלוקת הפרקים הפסוק "ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל" הוא פתיחה לפרק העוסק בכיבוש יריחו. זו קריאה פשטנית וסבירה. אומנם, חלוקת הפרשיות, וכן קריאת ההפטרות, מסיימים בפסוק את הפרק העוסק במילה ובמפגש יהושע עם המלאך. התעצמותם הפנימית של ישראל במעלתם מקרינה גם כלפי אומות העולם ומטילה עליהם פחד. ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.