על תשובה של צמיחה מחדש
ספר הושע – דחיה לצורך קרוב
מבחינות מסויימות, ספר הושע הוא הקשה שבספרי הנביאים. משובצים בו פסוקים בעלי חריפות רבה שניתן אפילו לשמוע מהם נטישה של הקב"ה את עם ישראל לגמרי. וכך אמר ר' יוחנן על חלק מהפסוקים בספר הושע
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת.
(תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד א)
מסרים חריפים כאלו, עלולים לשיבוש בידי שונאי ישראל. על כן חלוקת הפרקים הנוצרית בספר הושע משקפת בכמה מקרים את מחשבותיהם הרעות ואת הנטיה לפסק את הפרשיות באופן כזה שייסתימו כמסקנה של דחיית ישראל. הדברים בולטים ביותר בפרשיית הסיכום. חלוקת הפרקים הנוצרים, מסיימת את הספר בפרשיה העוסקת באשמת שומרון:
תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ: פ
(הושע פרק יד פסוק א)
לעומת זאת חלוקת הפרשיות חותמת את הספר בפרשית תשובה גדולה
שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ:
(הושע פרק יד פסוק ב)
לאמור, כל מסרי הדחיה והריחוק המופיעים בספר, אינם אלא הכנה וקריאה לתשובה גדולה של ישראל לאביהם שבשמיים. צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
העץ שהופך לשושנה
בכמה מקומות בספר הושע נמשלו ישראל לעץ. עץ פורה השתול על מים. אלא שבמקום לינוק חיות ממעיין החיים הקרוב אליו, הוא הולך ורודף אחרי הרוח, כפשוטו וכמשמעו, ומחפש חיות מן הרוח המזרחית.
אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:
(הושע פרק יב פסוק ב)
סופו יהיה שדווקא הרוח המזרחית אותה ביקש, תהיה זו שמייבשת לגמרי, אותו ואת מעיין חיותו.
כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ן אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְקֹוָ֜ק מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ
(הושע פרק יג פסוק טו)
אכן דווקא אשור, עליה נשענו ישראל, הגלתה אותם מארצם. המילה היחידאית "יפריא" מזכירה לנו כי המילה אפרים, נגזרת משורש הפריון. אך גם משורש הפרא. כשהפך הפרא דינו ליבש ולהחרב.
אומנם, מעיין החיים הארצי של עץ הפרא חרב. אך כח חיותו הפנימי עדיין שמור בתוכו. במקום לינוק חיים מן הארץ הוא פונה אל טל השמיים. ופורח כשושנה. השושנה היא צמח מים אשר אינו זקוק לחיבור ישיר לקרקע. ניתוק העץ משורשיו הארציים, אינו מהווה סופו של הצמח אלא פנייתו למקור חיים פנימי ורוחני. מקור חיים זה בתחילה מביא חיים עדינים ורכים כשושנה.
אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן:
(הושע פרק יד פסוק ו - ז)
כבר הביאו בספורי הטבע כי יש שושנה הנקראת שושנת יריחו, שאינה נשרשת בקרקע והרוח נושאה לארצות רחוקות דרך מדבריות והיא מתלחלחת מן הטל ופורחת וגדלה בהוד והדר, והוא משל לישראל הנישאים ע"י הרוח ממקום למקום גולים ומטולטלים, וה' הוא הטל המחיה אותם בגלותם, והיא פורחת ביופי והוד כשושנה.
(מלבי"ם הושע פרק יד פסוק ו)
אך עם הזמן שושנה זו גדלה ומצמיחה שורשים איתנים בקרקע לצד ענפים גדולים ורחבים כענפי הזית.
יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן:
(הושע פרק יד פסוק ז - ח, ז-ח)
אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי
לפני פרשיית הסיום של ספר הושע, מחזיר הנביא את ישראל לנבואותיו של שמואל הנביא המגלה כמה המלוכה עלולה להיות מאוסה לפני ד':
כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם:
(שמואל א פרק ח פסוק ז – ח)
כך הושע:
אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי:
(הושע פרק יג פסוק יא)
שמואל הנביא תובע מהם להחזיר את המלוכה אל מקורה, אל ד'.
הושע משתמש במילותיו:
אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא
(הושע פרק יג פסוק י)
ביטול המלוכה ומנגנוניה יחד עם כל תרבות העיר הבאה עמה, היא חלק מכריתת עץ הפרא והפיכתו לשושנה.
מי חכם וישמר אלה
תחילתו של תהליך התשובה בהכרה ש"אשור לא יושענו על סוס לא נרכב". זוהי הנחיה גדולה לתשובה לממלכה שמדיניות החוץ שלה נשענת על תמרון בבריתות בין אשור למצרים. בזמן הנביא הושע, ממלכת אשור נראית ככח המשפיע בעולם. כל ממלכות האזור נכבשות על ידה. ומלכות ישראל, בת חסותה, פורחת ומשגשגת באופן שלא נראה מימי שלמה. ארבעת נביאי התקופה חוזרים ומשננים שוב ושוב, שתהליך כניסת אשור לאזור הוא תהליך אלוקי. לא כוחו של אשור מגלה את העמים אלא חטאיהם, ולא ההשענות אל אשור מחזיקה את ישראל במקומם אלא אריכות אפו של הקב"ה. האופן שבו מתגלגלים הדברים דרך מלכות אשור הוא מטעה ביותר. יש בו משהו מכביד על העין לראות ועל האוזן לשמוע. וכך מנבא ישעיה בתחילתו של תהליך התפשטות אשור לאזור:
שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ:
(ישעיהו פרק ו פסוק ט, ט)
על כן מסתיימת הנבואה באמירה נוקבת:
מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְקֹוָ֗ק וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם:
(הושע פרק יד פסוק י)
יחוד קוב"ה ושכינתיה
תוכחת הושע פותחת בהסרת שמות הבעלים, אשר ישראל סבורים שהם הנותנים להם את דגנם תירושם ויצהרם. לאחר תהליך תיקון ארוך, זוכים ישראל לקבל את השפע ישירות מן הקב"ה:
וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ: וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל:
(הושע פרק ב פסוק כג – כד)
בסיום הספר חוזר תיאור השפע הגדול, אך באופן שונה:
יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן:
(הושע פרק יד פסוק ח, ח)
אם בתחילת הספר הקב"ה עונה את השמים והם עונים את ישראל. השפע מוצג כמתנותיו של הקב"ה. בסיום הספר הקב"ה מחייה את כנסת ישראל באופן שהיא מקור השפע. יושבי בצילה מחיים דגן ופורחים כגפן. ובתוכה לשד חיים אלוקי מטל השמים. אהיה כטל לישראל.
ובמעלה העליונה של כנסת ישראל לא יש שום הפרש בין הנטיה שמתגלה ע"י ההשפעה של החיים האלהיים בכלל ההויה למה שהוא מושג בכללות האומה. ולשם זה אנו שואפים בכל פעלינו: יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
(אורות ישראל א ,ט)
ממני פרייך נמצא
ישראל קוראים הפטרה זו בעשרת ימי תשובה. יש קהילות הקוראות אותה גם בתשעה באב. התשובה הגדולה אינה התשובה רק אל המעשים הטובים. היא תשובה אל ההכרה במקור החיים וטובם. תקנת עזרא היא לקרוא בברכות וקללות לפני ראש השנה. ההפנמה שמקור השפע הוא הקב"ה היא המלכת ד'. היא יסוד התשובה. נשמעים הדברים בין קפלי סגנונו של הרמב"ם בהלכות תשובה:
ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו
( רמב"ם הלכות תשובה פרק ב)
בעל התניא ב'אגרת התשובה' מחדד עומק נוסף בהשבת החיים אל מקורם.
אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה, כשהיתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש; ואז לא היו מקבלים חיות לגופם, רק על ידי נפש האלקית לבדה, מבחינת פנימיות השפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא... וכשהאדם עושה תשובה נכונה, אזי... בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה.
(אגרת התשובה פרק ו)
אין כאן רק הכרה במקור החיים, אלא בחירה לינוק את החיים ממקורם האלוקי ולא מהופעתם המנתוקת ממקורם. התשובה היא השבת ה' של המלכות אל מקורה, השבת החיים אל שורשם. החיים והטוב נתתי לפניך ובחרת החיים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.