מלכות ד' בנצח ישראל 

תכלה שנה וקללותיה

סיכום הגלות- המלכת ד'

ביום הראשון של ראש השנה קראנו על תפילת חנה. מלכות ד' באה לידי ביטוי בעילוי המגמות האנושיות לשרשן. ביום השני אנו מתחברים לזווית נוספת של מלכות ד'. אנו קוראים את הפטרת הנחמה החותמת את תוכחות ירמיהו. הפטרה זו מחברת אותנו אל נצחיות המגמה האלוקית גם לאחר כל המשברים. נצחון המגמה האלוקית היא היא מלכות ד'. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור.

מצא חן במדבר

חז"ל[1] הגדירו את ירמיהו כספר שכולו פורענות כיוון שעקרו עוסק בתוכחה ובהכנת ישראל לגלות. הנביאים השוו את התהליך שאנו עוברים בגלות לתהליך שעברו ישראל במדבר בצאתם ממצרים:

לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ: ...וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם: 

(הושע פרק ב פסוק טז - יח)

משל זה מופיע גם בספר יחזקאל בעת החזון הקשה על יציאת הגלות ביד חזקה ובזרוע נטויה:

וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים ...: כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁפַּ֙טְתִּי֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמִדְבַּ֖ר אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם ...וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּמָסֹ֥רֶת הַבְּרִֽית:

(יחזקאל פרק כ פסוק לה - לח)

 נבואות התוכחה של ירמיה פותחות ומסיימות בנקודה הפנימית של ההליכה במדבר. בפתיחת התוכחות מודגשת המעלה הפנימית של ישראל ההולכים אחרי ד' במדבר:

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה:

(ירמיהו פרק ב פסוק ב – ג)

מעלה פנימית זו באה לידי ביטוי גם בהליכתנו במדבר העמים. למרות הגלות הארוכה הלכנו אחרי ד' ולא נטשנו את זהותינו הפנימית. נבואות החתימה של התוכחה מבטאות לא רק את נאמנותינו לד' בהליכה בגלות אלא את המעלה המיוחדת שקנינו בהליכה זו:

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:

(ירמיהו פרק לא פסוק א - ב)

אם כך החן השורה עלינו לאחר הליכה של ארבעים שנה במדבר, מה גדול יהיה החן שנמצא בשובינו ממדבר גלויות העמים, עם שרידי חרב. מרחוק ד' נראה לנו, באהבת עולם המושכת חסד.

תכלה שנה וקללותיה

תקנת עזרא היא לקרוא בברכות ובקללות לפני ראש השנה:

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה.

(תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד ב)

בסדר הקריאה הנהוג היום, אנו מקדימים את פרשת הקללות לפני ראש השנה וכך חוסכים את הצורך לפתוח את השנה בקריאת קללות. אולם כבר העיר מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל[2] על כך שבזמן עזרא לא היה עדיין סדר קריאה של סיום התורה פעם בשנה. נמצא אם כן שהתקנה לא נועדה כדי למנוע התחלת השנה בקללות. מטרתה הייתה להפגש עם הקללות לפני תחילתה של שנה חדשה. המלכת ד' כוללת את העיבוד של האירועים שארעו לנו כעם וקישורם אל ההנהגה האלוקית. עבודה דומה מתרחשת באמירת הסליחות בעדות אשכנז. פיוטי הסליחות של עדות אלו עוסקים רבות בגלות ובמשמעותה. הכרה באלוקיותם של הארועים האלו היא המלכת ד'. המלכה זו היא השורש לתשובה:

וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־ לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

(דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק א - ב)

קריאה בראש השנה את  נבואת הסיכום של הליכתנו במדבר העמים היא נקודת התמצית של "תכלה שנה וקללותיה". מהכרה זו נובעות נבואת נחמה וגאולה - "תחל שנה וברכותיה".

קול ברמה נשמע

ההפטרה נחתמת בנבואת "קול ברמה נשמע"

כיצד מגיע קולה של רחל, הקבורה בבית לחם אל הרמה?

חז"ל [3]מפרשים שהרמה הייתה המקום בו נאמרה הנבואה הזו. ברמה נפרד ירמיהו מן הגולים לבבל ושם מתנבא באוזניהם את נבואת הנחמה הזו:

כַּד שְׁלַח יָתֵיהּ נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא מֵרָמָתָא[4]

(תרגום יונתן נביאים ירמיהו פרק לא פסוק יד)

הדברים מגדילים את משמעותה של הנבואה כנבואה מסכמת. ברגע הפרדה של ישראל מארצם הם יוצאים לדרכם מתוך גילוי חיבה אלוקי עמוק. מצא חן במדבר. ילד שעשועים.

כי יש שכר לפעולתכם

ייעודו של ירמיה להחזרת עשרת השבטים

ירמיהו מתחיל את נבואתו בימי יאשיהו המלך. בתקופה זו ישנו פוטנציאל גדול להחזרת עשרת השבטים לממלכתו של יאשיהו בארץ ישראל. חלק מנבואות ירמיהו עוסקות בפוטנציאל הזה:

הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק לֽוֹא־ אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם:

(ירמיהו פרק ג פסוק יב)

כמו שבארנו במקומות אחרים[5] חזרה זו של עשרת השבטים

יש מחז"ל הסוברים שבאמת חזרו עשרת השבטים על ידי ירמיהו:

אמר ר' יוחנן: ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן.

(תלמוד בבלי מסכת ערכין דף לג עמוד א)

בהפטרתנו פסוקים רבים הנראים כמיועדים לעשרת השבטים, ומוזכרים בהם רחל, יוסף ואפרים:

ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ: כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵֽינוּ: ...: בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֘ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִי֤תִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא:... כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶי֑הָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ:...שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהָֽי: ...: הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְקֹוָֽק: ס

(ירמיהו פרק לא פסוק ד - כ)

לא זו בלבד, סגנון הנבואה כאן, "כי יש שכר לפעולתך" מזכיר נבואה קדומה אחרת שנועדה לעודד את אסא מלך יהודה לפעול לתיקונם של עשרת השבטים:

וַיֵּצֵא֘ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א וְכָל־יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֑ן יְקֹוָ֤ק עִמָּכֶם֙ בִּֽהְיֽוֹתְכֶ֣ם עִמּ֔וֹ וְאִֽם־ תִּדְרְשֻׁ֙הוּ֙ יִמָּצֵ֣א לָכֶ֔ם וְאִם־תַּעַזְבֻ֖הוּ יַעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם: ...וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א׀ אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה:...וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר לִפְעֻלַּתְכֶֽם:

נבואה זו הביאה את אסא לתיקונים משמעותיים בממלכה השכנה, מלכות עשרת השבטים:

וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֘ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכָּל־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְקֹוָֽק: וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִשִּׁמְע֑וֹן כִּֽי־נָפְל֨וּ עָלָ֤יו מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ:

(דברי הימים ב פרק טו פסוק ב - י)

כידוע, בזמן אסא היה פוטנציאל לאיחוד הממלכות ותיקונם,[6] הוא היה המלך הראשון שיכלו להתקיים בו הנבואות על יאשיהו, העתיד לתקן את מלכות ישראל:

הִנֵּֽה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ:

(מלכים א פרק יג פסוק ב – ג)

חזרה על הסגנון הזה בנבואת ירמיהו, משדרת את הפוטנציאל של התיקון ואיחוד הממלכה בימי יאשיהו המלך. אם נכונים הדברים, יתכן שהנבואה הזו נאמרה במקורה בתחילת ימי יאשיהו, כקריאה לעשרת השבטים לחזור למלכות יאשיהו. לקראת הגלות נבואה זו שובצה מחדש  נבואות התוכחה והגלות, הפעם כנבואת גאולה לעתיד לבוא.[7]  חזרה שנית על נבואה שלא זכתה להתקיים במילואה בהזדמנות הראשונה משדרת אמונה גדולה בנצחיות דבר ד' ומלכותו. ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם.

[1] בבא בתרא יד ע"ב.

[2] שמעתי מפיו בעל פה

[3] תרגום יונתן כאן ובפתיחתות למדרש איכה

[4] כששלח אותו נבוראזדן רב טבחים מן הרמה

[5] ראה גם דברינו להפטרת ויש

[6]

[7] דברים מעין אלו הבאנו בדברינו להפטרת פרשת חזון בשם המכילתא על נבואת ישעיה פרק א.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.