סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
כידוע, מנהג ישראל להפטיר בשבת שלפני פסח בספר מלאכי, מהפסוק "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (ג, ד), עד סוף הספר.
מנהג זה כל כך פורסם, עד שיש שהסבירו ששמה של השבת, "שבת הגדול", ניתן להפיק את הפסוק האחרון שבה פטרה [1] : "הנה אנֹכי שֹלֵחַ לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא" [2] .
אבל יש לציין שמנהג זה להפטיר בשבת הגדול בהפטרה זו אינה נוהגת בכל הקהילות, ושפטירו בהפטרה זו רק בעת ערב פסח חל בשבת, כמו שיתבאר בסמוך.
למה קבעו להפטיר בהפטרה זו בשבת הגדול? ומדוע יש שהפטירו בהפטרה זו רק כאשר ערב פסח חל בשבת?
מספר סיבות:
כך כתב ה"לבוש" [3] : "וברוב השנים הפשוטות יבא פרשת 'צו' בשבת הגדול, ואז מפטירין במלאכי בסוף (ג, ד): 'וערבה לד' מנחת יהודה', שהיא מעין הפרשה גם כן, המדברת במנחות ".
לפי הסבר זה ההפטרה שייכת לפרשת צו, כיון גם בפרשה וגם בהפטרה מוזכרות המנחות.
הקשר בינה על הפרשה הוא הפסוק הראשון: "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמונות".
לפי זה שבת אין להפטיר בה ב שלפני פסח בשנה מעוברת, כיון שבאותה שבת אין קוראים את פרשת צו, אלא את פרשת מצורע, או את פרשת אחרי מות [4] .
עוד כתב ה"לבוש": "ועוד שמסיימת בפסוק בשורת אליהו את הגאולה: 'הנה אנכי שולח לכם את אליה' הנביא וגו', שהיא מעין בשורת גאולת משה במצרים, שהיתה בשבת הגדולה, שהיא באותה שנה בעשור לחודש, ואמרה להם: ' משכו וקחו לכם' וגו' לקהות שיני המצריים [5] .
ויש מקומות שאין מפטירין 'וערבה' בשבת הגדול, אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, שהוא ממש סמוך ליום הגאולה שהיתה בפסח".
לפי הסבר זה ההפטרה שייכת לפסח, שבשתיהן יש את בשורת הגאולה. לפני פסח הגאולה נאמרה על ידי משה רבנו, ובהפטרה היא נאמרת על ידי אליהו הנביא.
הקשר בינה על פסח הוא הפסוק האחרון: "הנה אנֹכי שֹלֵחַ לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא".
לפי הסבר זה מובן מדוע מפטירים בה בשבת שלפני פסח גם בשנה מעוברת. וגם מובן למה יש מקומות שמפטירין "וערבה" רק כשחל שבת הגדול בערב פסח - שהוא ממש סמוך ליום הגאולה שהיתה בפסח.
כדבריו בטעם זה, השני, כתב הלבוש גם בסימן ת"ל: "ויש מפטירין 'וערבה', אף על פי שלא חל בערב פסח. ויש אומרים שאין מפטירין 'וערבה' אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח. ונראה לי טעמא דמפטירין 'וערבה' בכל שבת הגדול, משום דכתיב בה: 'הנה אנכי שולח את אליה הנביא' וגו' (מלאכי ג, כג), שהוא דומה לבשורת משה הגאולה במצרים, והוי מעין המאורע בכל שבת הגדול".
עוד כתב ה"לבוש" שם בסימן ת"ל: "ואותם שאין מפטירין 'וערבה' אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, טעמא אחריתא היא, משום דכתיב בה: 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר' וגו' (שם, י) , דהיינו ביעור המעשר ברביעית דשמיטה, וזמן הביעור לא היה אלא בערב פסח, כמו שפירש רש"י בפירוש החומש בפרשת הביעור 'כי תכלה לעשר' וגו' בפרשת 'כי תבא' (דברים כו, יב) עיין שם, (והוא משנה מעשר). שני פ"ה מ"ו)".
כלומר: הפסוק "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר", מזכיר את דין הביעור המעשרות שהיה ברביעית ובשנה השביעית בערב פסח.
לפי הסבר זה ההפטרה שייכת לערב פסח! והקשר בינה על ערב פסח הוא הפסוק "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקתי לכם ברכה עד בלי די", ומובן מדוע מפטירים. בה בשבת שלפני פסח גם בשנה מעוברת. וגם מובן למה יש מקומות שמפטירין "וערבה" רק כשחל שבת הגדול בערב פסח - שהוא יום ביעור המעשרות.
וסיום ה"לבוש": "ופוק חזי מאי עמא דבר". כלומר: צא וראה איך העם נוהג, ובימינו המנהג ברוב המקומות שמפטירים בהפטרה זו בכל שבת הגדול, ולא רק כאשר ערב פסח חל בשבת [6] .
הסבר, שדומה במדה, אחר הסבר השלישי של הלבוש", כתב היעב"ץ בסידורו "בית יעקב" (דף רכו ע"א): "מנהג שבת הגדול - מפטירין בו 'וערבה'. ור בין נבוכו בזה, ויצאו לחלק כשחל. בערב פסח לחל ביום אחר, ואין בו ממש, אלא דינו שוה לעולם, ופוקח חזי מה עמא דבר.
והרבה נסתבכו גם בטעם הדבר. אמנם לדעתי הוא דבר פשוט, דשייך שפיר בכל שנה, לא מטעם ביעור מעשר של שנה רביעית ... אלא משום דבפסח העולם נידון על התבואה (ראש השנה פ"א מ"ב), ואמרינן: 'בעון ביטול מע שמים נעצרים, והיוקר הוה , ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואינם מגיעים' (שבת לב ע"ב), ומביא רעב של כליה, רחמנא ליצלן, כמו שאמרו במסכת אבות (פ"ה מ"ח), ואם נותנין - מתברכין, שנאמר: 'הביאו את כל המעשר. אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקתי לכם ברכה עד בלי די' (שבת שם)! הרי הדבר מפורש מאד שהפטרה זו מענינו של פסח היא תמיד. , ולפיכך מפטירין בה לפני פסח, להזהיר העם על ענין המעשרות קודם גמר הדין על התבואה, שלא תלקה בשבילם... (מלבד שיש גם כן בשורת הגאולה העתידה, כמו שקדמה לגאולת מצרים פקידה)".
כלומר: הפסוק "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקתי לכם ברכה עד בלי די", מזכיר את החובה לתת את המעשרות לפני. פסח, כיון שבפסח נידונים על התבואה, ואם ח"ו אין נותנים מעשרות, התבואה לוקה, ואם נותנים מעשרות התבואה מתברכת.
הסבר זה דומה במדהים להסבר השלישי של ה"לבוש", אבל ה"לבוש" כתב בגלל ביעור מעשרות , שנוהג רק בשנה הרביעית ובשנה השביעית, אילו היעב"ץ כתב בגלל חובת המעשרות , שנוהגת בכל השנים, ועוד שאם נותנים מעשרות התבואה מתברכת.
נאמרו ארבעה הסברים מדוע מפטירים בשבת שלפני פסח בספר מלאכי, הם בנויים על שלושה פסוקים:
כמדומה שהטעם המפורסם ביותר הוא טעמו השני של ה"לבוש", והאחרונים בני זמננו הרחיבו אותו. בספר "פרקי מנהג והלכה" (לרב עזרא ציון מלמד, מהדורה שניה עמ' 116) כתב: "יש כאן שני דברים: א. שליחותו של אליהו הנביא מבשר הגאולה. ב. יום ד' הגדול".
בספר "חזון המקרא" על ההפטרות (לרב יששכר יעקובסון, חלק ב' עמ' 231) כתב: "התכונה [כנראה כוונתו: ההכנה] לחג שהוא לזכרון הגאולה, נעשית על ידי הכשרת הלבבות לגאולה העתידה, ובמיוחד בהזכרת מְפַנֶה הדרך אליה. יש לומר שאין עוד חג המאחד במצוותיו המיוחדות את המשפחה כולה, כמו חג הפסח (לפנים: קרבן הפסחביאה כל המשפחה, ובימינו: איחוד המשפחה בליל הסדר), זה בא כהכנה לגאולה העתידה, דווקא הזכרת אישיות שעליה מוטל התנכבד לאחד את המשפחה - להשיב. לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
הקדמה כידוע, מנהג ישראל להפטיר בשבת שלפני פסח בספר מלאכי, מהפסוק "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם...
"אני ד' לא שָניתי, ואתם בני יעקב לא כְליתם" הקדמה נאמר בפרקנו: "אני ד' לא שָנִית, ואתם בני יעקב לא כְליתם"...