הקדמה לקביעת ההפטרה:
מדוע מפטירים בראש השנה בחנה?
מקורה של ההפטרה הוא כבר בברייתא ובגמרא במסכת מגילה (דף לא ע"א), וכך נאמר שם:
"בראש השנה: 'בחדש השביעי' (במדבר כט, א), ומפטירין: 'הבן יקיר לי אפרים' (ירמיהו לא, א-יט),
ויש אומרים: 'וד' פקד את שרה' (בראשית כא, א), ומפטירין בחנה (שמואל א פ"א ופ"ב א-י).
והאידנא, דאיכא תרי יומי, יומא קמא - כיש אומרים,
למחר: 'והאלקים נסה את אברהם' (בראשית כב, א), ומפטירין 'הבן יקיר'".
כלומר: לפי הדעה הראשונה בברייתא קוראים בתורה בפרשת פינחס את המוסף של ראש השנה: "בחדש השביעי", ומפטירים בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים".
לפי הדעה השניה קוראים בתורה בפרשת וירא: "וד' פקד את שרה", ומפטירין בחנה בספר שמואל.
ומסכמת הגמרא שבימינו, שנוהגים תמיד לחגוג שני ימים בראש השנה, ביום הראשון קוראים בתורה בפרשת וירא: "וד' פקד את שרה", ומפטירים בחנה, וביום השני קוראים בתורה בפרשת וירא: "והאלקים נסה את אברהם", כלומר: פרשת העקדה, ומפטירים: "הבן יקיר לי אפרים".
הסביר רש"י שם: "מפטירין בחנה - לפי שפקידתה היתה בראש השנה".
כלומר: ראש השנה הוא "יום הזכרון" בלשון התפילה, ומקורו בפסוק בפרשת אמר: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה, מקרא קדש" (ויקרא כג, כד), ואנו מבקשים להיזכר לטובה לפני ד', ולכן אומרים בתפילת מוסף עשרה פסוקים של זכרונות לטובה (ראש השנה לב ע"א וע"ב), וגם קוראים בתורה שד' פקד את שרה, כלומר: זכר אותה לטובה, ומפטירים בענין זה של פקידת חנה.
אבל נראה שישנם דברים רבים נוספים בהפטרה שקשורים לראש השנה.
הקדמה
ספר שמואל פותח במלים: "ויהי איש אחד מן הרמתיִם צופים מהר אפרים, ושמו אלקנה, בן ירֹחם, בן אליהוא, בן תֹחוּ, בן צוּף, אפרתי".
בסוף ספר שופטים יש שתי פרשיות שפותחות גם הן באיש מהר אפרים.
בפרק י"ז פסוק א' נאמר: "ויהי איש מהר אפרים, ושמו מיכיהו".
ובפרק י"ט פסוק א' נאמר: "ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל, ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים, ויקח לו אשה פילגש מבית לחם יהודה".
האם יש קשר בין הדברים?
א. הסבר הרד"ק
כתב הרד"ק שם: "מהר אפרים - לוי היה, והיה גר בארץ אפרים.
ואפשר כי לטעם זה נסמך מעשה פילגש בגבעה לסיפור הזה בדבר אלקנה ותולדות שמואל. שגם הוא לוי היה, והיה גר בירכתי הר אפרים (שופטים יט, א), ומסיבתו באה רעה גדולה לישראל, ומסיבת זה באה טובה גדולה לישראל, ושמואל בנו החזיר ישראל לדרך טובה".
הרד"ק קישר בין פרשת פילגש בגבעה, החותמת את ספר שופטים, לפרשת אלקנה, הפותחת את ספר שמואל, וכתב שבעל הפילגש היה לוי שגר בהר אפרים, וגרם רעה גדולה לישראל, שבגללו מתו כששים וחמישה אלף איש במלחמת ישראל בבנימין (שופטים פרק כ' פסוקים כ"א-כ"ה-מ"ו), ולעומתו אלקנה גם כן היה לוי שגר בהר אפרים, והביא טובה גדולה לישראל, ששמואל בנו החזיר את עם ישראל בתשובה!
כוונת הרד"ק היא למה שנאמר בספר שמואל א פרק ז:
ג. "ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר: אם בכל לבבכם אתם שבים אל ד' - הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל ד' ועִבדֻהו לבדו, וְיצל אתכם מיד פלשתים.
ד. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרֹת, ויעבדו את ד' לבדו.
ה. ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה, ואתפלל בעדכם אל ד'.
ו. ויקבצו המצפתה, וישאבו מים, וישפכו לפני ד', ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם: חטאנו לד', וישפט שמואל את בני ישראל במצפה"[1].
ב. הסבר הרלב"ג
גם בפרשת פסל מיכה מדובר על איש לוי שהיה בהר אפרים: הנער הלוי, כהן פסל מיכה, שגר אצל מיכה בהר אפרים (יז, ז-ח)!
אכן כתב הרלב"ג בתחילת ספר שמואל: "והנה סמך זה הסיפור לשני הסיפורים הקודמים, כי בכל אחד מהסיפורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול בסבת לוי שהיה גר בהר אפרים. כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה, שהיה בהר אפרים (יז, א), והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים (יט, א)... והנה סמך לזה זה הסיפור, שהיה איש לוי גר בהר אפרים, ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל".
הרלב"ג קישר בין שתי הפרשיות שבסוף ספר שופטים לתחילת ספר שמואל, שבשלוש הפרשיות מסופר על אנשים לויים מהר אפרים. אבל שני הלויים מהר אפרים שבסוף ספר שופטים גרמו רעה גדולה לישראל, בשפיכות דמים ובעבודה זרה, ואילו אלקנה, שבתחילת ספר שמואל, היה גם הוא לוי מהר אפרים, והוא הוליד את שמואל שתיקן את הקלקולים שנעשו בסוף ספר שופטים, והחזיר את ישראל בתשובה מעבודה זרה, ועיין עוד בסמוך.
ג. בית לחם יהודה
הרלב"ג שם הוסיף עוד נקודה: "והסכימו עוד שני הסיפורים ההם שכבר נסע מ'בית לחם יהודה' מי שבא על ידו הקלקול. כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה (יז, ז), ופילגש הלוי היתה מבית לחם יהודה, ומשם נסע האיש הלוי בבוא התקלה על ידו (יט, א-י). והנה סמך לזה זה הסיפור שהיה איש לוי גר ב'הר אפרים', ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל".
הרלב"ג כתב שבשתי הפרשיות שבסוף ספר שופטים מופיע המקום בית לחם יהודה. אבל לכאורה ענין זה אינו קשור כלל לפרשתנו שפותחת את ספר שמואל!
נראה להסביר שגם בספר שמואל מופיע המקום בית לחם יהודה. אמנם לא מיד בתחילת הספר, אבל בהמשכו, והוא המקום שממנו יצא האיש המרכזי בספר: דוד המלך!
כך נאמר בפרק י"ז פסוק י"ב: "ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמֹנה בנים, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים".
וכידוע, שמואל הוא שמשח את דוד למלך על ישראל (שמ"א פט"ז), ובכך הוא הביא לאחדות עם ישראל, שזהו התיקון לחטא הנורא של מלחמת האחים של בני ישראל בבני בנימין בעקבות מעשה פילגש בגבעה.
כך כתב הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (ח"ג פרק מה): "ואין ספק אצלי גם כן שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבנו ואצל רבים, שאברהם ציוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר: 'ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר: קדם ד' הכא יהון פלחין דריא'. ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר: 'אל המקום אשר יבחר ד'', יש בו אצלי שלש חכמות:
האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה.
והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם.
והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים"[2].
לקראת ראש השנה אנו משתדלים לתקן את כל מעשינו. יהי רצון שנזכה לתקן את כל החטאים והקלקולים, ולראות בקרוב בביאת משיח בן דוד.
[1] עיין בהרחבה במאמר "תשובת ישראל בימי שמואל ודרכי התשובה הנלמדים ממנה" בספרי "הדר המועדים ירח האיתנים".
[2] עיין בהרחבה במאמר "מדוע האריכה התורה וכתבה: 'המקום אשר יבחר ד'', ולא כתבה: 'ירושלים'?" בספרי "הדר התורה דברים" בפרשת ראה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
