השבת הקרובה היא 'שבת הגדול', בה קוראים אנו בהפטרה את הסיום של נבואת מלאכי (פרק ג) אחרון הנביאים. לדעת חלק מן המפרשים (ביניהם המהרש"ל), שבת זו קרויה שבת הגדול על שם הסיום של ההפטרה – "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (כג), בפסוק זה מוזכר יום עתידי הקרוי יום ה', ונאמר כי אליהו הנביא יישלח אל בני ישראל לפני יום זה.

מהו יום זה, ומהי מטרת בואו של אליהו כהקדמה לו?

בפסוק הבא מבואר כי יהיה זה יום דין קשה מאד, לפיכך מטרת שליחת אליהו היא הכנת ישראל לקראתו והשבתם בתשובה. אם לא ישובו ישראל בתשובה לפני יום ה', אזי הם יוכו באופן מוחלט – "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (כד).

'יום ה'' בנביאים

למושג 'יום ה' יש משמעות רחבה בנביאים, הוא מופיע בתוכחות הנביאים האחרונים בלבד, וכאן בהפטרתנו זוהי הופעתו האחרונה. לראשונה הוא מופיע בישעיהו במסגרת נבואת פורענות על בבל (ישעיהו יג, ו): "הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא". משם והלאה הוא מתואר כיום של צרה ופורענות שמתרחשות דווקא מתוך פקידה של הקב"ה את יושבי הארץ, וגילוי שכינתו. כאשר הקב"ה מתקרב, מתגלים ביחס לגדולתו כל העיוותים והחטאים של יושבי הארץ, עד שהם נמוגים וכלים באחת – "יִרְגְּזוּ [=יפחדו] כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי בָא יוֹם ה' כִּי קָרוֹב. יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה..." (יואל ב, א-ב).

האם יהיה 'יום ה' העתידי יום קשה בלבד? יואל הנביא מייעד כי ביום נורא זה יכלו רק הרשעים, ואילו הקרובים אל הקב"ה ינצלו: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה'...". ברור כי אדרבה הצדיקים שינצלו מחכים ומצפים ליום בו יבוא ה' ויקים את משפטו בארץ.

אם כן, יום ה' הוא טוב לטובים וקשה ביותר לרשעים. עמוס הנביא (עמוס ה, יז-יח) מוכיח את החוטאים מתוך עם ישראל אשר טעו וציפו ליום הגדול של התגלות ה', כדי להינצל מצרותיהם. הנביא מלמדם כי ההיפך הוא הנכון – יהיה זה יום צרה ופורענות גדולה לחוטאים: "וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ אָמַר ה'. הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר". במסכת סנהדרין (צח, ב) מתבססים חז"ל על פסוק זה בעמוס, וממשילים את יום ה' לאור גדול אשר הוא טוב רק למי שראוי אליו: "דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב: 'הוי המתאוים את יום ה' למה  זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור'? משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור; אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה – שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה [=הרי האור מזיק לעטלפים]?".

הנביא מלאכי מבאר עיקרון זה עצמו בהפטרתנו. הוא מדמה את יום ה' לאש גדולה השורפת את הרשעים בעוד שלצדיקים היא מועילה כאור וחום – "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק".

כעת מתבררים פסוקי הסיום של ההפטרה שהובאו לעיל. הקב"ה מודיע כיצד הוא עתיד להכין את עם ישראל ליום בואו, כך שיהיה להם לברכה ולא לקללה – הקב"ה ישלח את אליהו להשיב את ישראל בתשובה, לפני יום ה', וכך הם לא ישרפו ויכלו, אלא ישמחו בקרבת ה' המאירה ומחממת.

במבט כללי יותר, עם סיומה הכואב של תופעת הנבואה בישראל, מתנבא מלאכי אחרון הנביאים על שיבת הנבואה לעתיד. לפני 'יום ה'' בו יזדעזע כל העולם עם גילוי הקב"ה, תשוב הנבואה לישראל עם שיבת אליהו הנביא הגדול (מלבי"ם). האור הגדול הקשה מנשוא לכל הרשעים, יופיע על עם ישראל בהדרגה – הם יזכו לגילוי אור ה' המותאם להם, אור הנבואה, בטרם הגילוי הכולל. כאשר אליהו הנביא ישוב הוא יכין את עם ישראל אל הגילוי הגדול והנורא, וכך יהיו הם ראויים להתקיים בעידן גילויי השכינה העליונים, ואף יזכו להתעלות ולגדולה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.