מאיסת שאול

שני שלבים היו בהסרת ה' את שאול מהיות מלך על ישראל:

השלב הראשון היה כאשר שאול לא חיכה לשמואל והעלה את העולה בטרם בואו (שמואל א יג). אז הודיע לו שמואל כי בעקבות כן, מלכותו לא תקום לעולם - "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה'". כלומר בעקבות חטא זה, שאול עצמו ימשיך למלוך על ישראל, כפי שאכן היה, אך לאחר מותו, בניו לא ימשיכו אותו (על פי רש"י ומצודת דוד).

השלב השני היה בחטא אי מחיית עמלק (שמואל א טו). בעקבות חטא זה נלקחה משאול עצמו המלכות ולא רק מבניו. כך אומר ה' לשמואל לאחר המלחמה (י-יא): "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר.  נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים" – זהו ביטוי חריף ביותר של הנביא – שהקב"ה התנחם כביכול על עצם בחירת שאול, כלומר שאין למלכות שאול עוד כל קיום. כך מבאר המלבי"ם: "כל מקום שבא התנחמות אצל ה' שמתנחם על פעולה שעשה, הוא ביטול הפעולה לגמרי". גזירה זו של הקב"ה נמסרה לשאול על ידי שמואל: (כג): "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ". שמואל המשיך והדגיש כי מדובר בקריעה מידית של המלכות מידי שאול (כח): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ".

חשיבות מצוות מחיית עמלק כתנאי למלכות שאול, ניכרת כבר באופי הציווי של שמואל על המצווה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'" (א). ומבאר המלבי"ם: "כאומר: דע כי מצוה זו היא משתלשלת ממה שנמשחת למלך, וכמו שנשלחתי למשחך כן נשלחתי אליך בשליחות הזאת, שזה יהיה בחינה אל קיום המלכות בידך".

מתברר שמלכות ישראל נבחנת על ידי מחייה מוחלטת של עמלק. מדוע? הדבר נרמז על ידי ר' יוסף בכור שור, בביאורו על המצווה (דברים כה, יט): "'והיה בהניח ה' אלהיך לך... תמחה את זכר עמלק' – כשתעמיד מלך על כסא ישראל שהוא כסא ה' כמו דכתיב "כי יד על כס יה". ביאור דבריו: מצוות מחיית עמלק מוטלת על ישראל, ועם זאת הקב"ה אומר בסוף פרשת בשלח שהוא זה שימחה את עמלק. הכיצד? אלא שיש דמות בעולם שהיא מצד אחד הנציגה של כל עם ישראל, ומצד שני הנציגה הישירה של הקב"ה בעולם. דמות זו היא מלך ישראל. מלך ישראל הרצוי בעיני ה' הוא כזה שלא רק יהיה רצוי על ידי אחיו למלוך, אלא ידע שהוא קודם כל שליח ה'. עיקר מעייניו יהיו בקיום רצון ה' בלא כחל ושרק. כאשר בליבו של המלך קיימת תפיסה כלשהי שעל פיה עיקר מחוייבותו היא כלפי העם שמינה אותו, הוא יתקשה מאד לעמוד אל מול רחמי העם על עמלק. לשם קיום מצוות עמלק עליו להיות קודם כל שליח ה'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.