בין פשוטו של מקרא למדרש חז"ל

פשוטו של מקרא – משפחת צדוק בונה מדרגה חדשה של כהונה

הפטרתינו היא חלק מתיאור של שתי מדרגות כהונה בבית השלישי. מדרגה של משפחות הכוהנים שלא שמרו את משמרת ד' בעתות הנפילה. כוהנים אלו לא יוכלו לעבוד ממש בבית המקדש אלא יעסקו רק בעבודה חיצונית:

"כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם: וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת הָעֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם: יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֹ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק וְנָשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם: וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ" (יחזקאל פרק מד פסוק י - יד)

לעומתם, הכוהנים הלוים ממשפחת צדוק. הכוהנים שעמדו בנסיון ושמרו את עבודת ד' גם בזמן שכל ישראל עבודו עבודה זרה הם יהיו הכוהנים שיעסקו בהקרבה עצמה

"וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק: הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי" (יחזקאל פרק מד פסוק טו - יז)

כהנים אלו, יקבלו על עצמם צוויים חדשים, שיבטאו את מדרגתם המיוחדת. מדרגה שהיא מעין כהונה גדולה. בין היתר, יימנעו מלשאת אלמנות, מלבד אלמנת כהנים.

"וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ" (יחזקאל פרק מד פסוק כב)

ציווי זה משקף מדרגת ביניים בין הכהן הגדול האסור באלמנה ובין כהן הדיוט המותר לגמרי באלמנה.

"גם בזה יתעלו ממדרגת כהן הדיוט להחמיר על עצמם שלא יקחו אלמנה מזרע בית ישראל, שאם יקחו אשה בת ישראל יזהרו שתהיה בתולה ולא אלמנה כמעלת כהן גדול. ורק אם האלמנה תהיה בת כהן וגם בעלה הראשון היה כהן, אז יקחוה כדי שלא להדמות לכהן גדול לגמרי" (מלבי"ם מד, ז)

מיהם בני צדוק?

כאמור, בפשוטו של מקרא, נראה  שהציווי מתייחס למשפחה ספציפית של כהנים. משפחת בני צדוק  שעמדה בנסיון בזמנים הקשים. לאיזו משפחה הכוונה?

צדוק השני

שני כהנים ששמם צדוק , כיהנו בבית הראשון. הראשון מוכר לנו מספר שמואל ומתחילת ספר מלכים. הוא צדוק אותו מינה שלמה לכהן גדול  עם הקמת הבית. השני מוזכר לקראת סוף רשימת כהני בית ראשון

"וַאֲחִיטוּב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־צָד֔וֹק וְצָד֖וֹק הוֹלִ֥יד אֶת־שַׁלּֽוּם: וְשַׁלּוּם֙ הוֹלִ֣יד אֶת־חִלְקִיָּ֔ה וְחִלְקִיָּ֖ה הוֹלִ֥יד אֶת־עֲזַרְיָֽה: וַעֲזַרְיָה֙ הוֹלִ֣יד אֶת־שְׂרָיָ֔ה וּשְׂרָיָ֖ה הוֹלִ֥יד אֶת־יְהוֹצָדָֽק" (דברי הימים א פרק ה פסוק לח – מא)

משפחה זו של כהנים, היא משפחתו של ירמיהו הנביא. חלקיה, נכדו של צדוק השני, הוא הכהן המוביל את יאשיהו לתשובתו הגדולה על ידי מציאת ספר התורה בהיכל ד'.

"וַ֠יֹּאמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְקֹוָ֑ק וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת־הַסֵּ֛פֶר אֶל־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ: ...וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו" (מלכים ב פרק כב פסוק ח, יב)

אם חלקיה חי בזמן יאשיהו. סביר שסבו צדוק, מכהן לפחות בחלק מכהונתו בימי סבו של יאשיהו, מנשה. ומסתבר מאד לפרש את הפסוקים על "בני צדוק" – כמתייחסים  לצאצאיו של צדוק הזה, השומרים את משמרת ד' גם בזמנים הקשים. נינו של צדוק השני, הוא ירמיה הנביא. ירמיה עומד על קדושת המקדש גם בשעה שהכהנים האחרים משתפים פעולה עם המלכים הרשעים ומציקים לו:

"וַיִּשְׁמַ֤ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהֽוּא־פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְקֹוָ֑ק אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: וַיַּכֶּ֣ה פַשְׁח֔וּר אֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיִּתֵּ֨ן אֹת֜וֹ עַל־הַמַּהְפֶּ֗כֶת אֲשֶׁ֨ר בְּשַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְקֹוָֽק" (ירמיהו פרק כ פסוק א - ב)

בפרקים נוספים בספר ירמיה מתוארים חלק מהכהנים, שכניו של ירמיה, הרודפים לו ומציקים לו.

יש מקום גדול למחשבה ש"בני צדוק" – הם צאצאיו של צדוק הכהן הגדול שכיהן כמה דורות לפני החורבן, כנראה בימי מנשה והוא ראש משפחתו של ירמיהו הנביא.

צדוק הראשון

יתכן גם לפרש שהכוונה לבני צדוק , הכהן הגדול הראשון בבית שלמה, שבניגוד למשפחות אחרות, שמרו את משמרת ד'. אנו יודעים שבענתות חיה משפחתו של ירמיה הכהן, מבני צדוק, ולצידה כהנים אחרים מבני אביתר (שהרי אביתר מגורש לענתות על ידי שלמה) יתכן שחלוקה משפחתית זו, הייתה גם חלוקה בין תומכי ירמיה למתנגדיו.

קיום הנבואה בבית שני – מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך

בבית שני כיהנו כוהנים גדולים מבני צדוק, צאצאיו של יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול הראשון שהיה ממשפחה זו. עם השנים, חלק מן הכהנים הגדולים, סטו מדרך ד' וחלקם הגיעו להתיווונות גמורה  בתקופת החשמונאים. כאן עולה מלא עוזה השאלה הגדולה, מה למדנו מספר יחזקאל? האם למדנו שמשפחה מסויימת היא הנבחרת על ידי ד'  בלי קשר למעשיה? כתות מסוימות בבית שני נצמדו לכתובים כפשוטם וראו בהם עדיפות מובנה למשפחת צדוק בלי קשר למעשיהם בהווה[1]. חז"ל בחרו לדבוק ברוח הדברים. כשם שבני צדוק נבחרו כיוון שדבקו בדרך ד', כך יש ללמוד מספר יחזקאל העדפה תמידית של כהן הדבק בדרך ד', על פני כהן שנטש אותה. וכך פרשו חז"ל:

"תנו רבנן: בן נכר - יכול בן נכר ממש? תלמוד לומר: ערל לב; אם כן, מה תלמוד לומר בן נכר? שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים" (תלמוד בבלי מסכת זבחים דף כב עמוד ב)

מעתה, אין המדובר בבחירה במשפחה מסויימת על פני האחרות, אלא בהנחיה כללית – הכהונה היא סגולת פנימית לכהנים. אך מימושה תלוי במעשיהם. ומי שאינו ראוי במעשיו- מודח ממנה. ומאידך, כתרה של כהונה בבית השני מונח לכל כהן שומר משמרת ד', כולם נקראו על שם הכהן הגדול הראשון.

"בני צדוק -לפי שהיה כ"ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו" (רש"י יחזקאל פרק מד פסוק טו)

מעתה, החשמונאים, מבני יהויריב, עדיפים על כהנים אחרים ממשמרות מיוחסות יותר אשר טעו מעל ד'. ומשמרת בלגה, אשר נמצאו בה נטיות להתיוונות, הופכת להיות משמרת מסוג נמוך יותר, כפי רוח הדברים שלמדנו בפרשתנו.

"בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה מפני מרים בת בלגה שנשתמדה הלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יון וכשנכנסו גוים להיכל באתה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקס לוקס אתה החרבת ממונן של ישראל ולא עמדת להם בעת צרתם" (תוספתא מסכת סוכה (ליברמן) פרק ד הלכה כח)

 מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. וכן דבריו הנפלאים של רבינו האי גאון:

”כל כהן תמים בדרכיו, מצוין באורחותיו ומיושר במעשיו, משכים ומעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושומר עצמו מכל דבר רע ומכל טומאה - הרי זה מבני צדוק הכהן ומבני יהוידע הכהן, וראוי שתשרה עליו רוח הקודש" (אגרת רבינו האי גאון, גנזי קדם כרך ד דף נד)

האם התחדש בנבואה מה שלא נכתב בתורה

מעין דברים המפורשים ביחזקאל

בהפטרת פרשת תצוה, למדנו על כך שנביאי בית שני לא בנו אותו בהתאמה מלאה לנבואות יחזקאל אלא רק בהשראה על פי נבואות אלו:

"בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים וכן בנין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל". (רמב"ם בית הבחירה א,ד)

מובן אם כן, שגם נבואת "הכהנים הלווים" לא נדרשה להתקיים כפשוטה בבית שני. לפחות בשלב הראשון שלו.

בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל

לקראת סוף תקופת החשמונאים, בימי שמאי והלל, בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל:

"אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרים דברי תורה, מה עשה? העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן" (שבת יג, ע"ב).

התאמת פסוקי יחזקאל אל דרשות התורה, זוקקת בעצמה השראה אלוקית של רוח הקודש. וכך אומר רבי יוחנן בנוגע לאחד הפסוקים בפרקינו:

"אמר ר' יוחנן פרשה זו עתיד אליהו לדורשה." (מנחות מה)

נראה, שעם סיומה של תקופת החשמונאים ותחילתו של בניין הורדוס, כבר נתברר שלא נזכה לקיומם של נבואות יחזקאל בבית השני עצמו. תוך כדי השראה נבואית לפירושן וקיומן לא לבית שראה יחזקאל הפך הבית השני אלא לבניין הורדוס, הצופה כלפי חורבן. ומכאן השאלה כיצד לשמור את הספר, שפשוטי מקראותיו סותרים דברי תורה. חנניה דורש אותו באופן שלא יסתור את דברי תורה ומאפשר בכך לשמר אותו לדורות, לעת הגאולה.

דרשות הגמרא בקידושין – התאמת הפסוקים להלכה הידועה

הגמרא במסכת קדושין מציעה אפשרויות שונות לדרישת הפסוקים באופן שיתאים להלכה הקיימת. באופן אחד מפרשת הגמרא את המשך הפסוק "והאלמנה אשר תהיה אלמנה –מ כהן יקחו" – כלומר: רק חלק מהכהנים, ההדיוטות, הם יקחו אלמנה אך לא הכהן הגדול. בדרך אחרת מסבירה הגמרא שמותר לשאת כל אלמנה אך בלבד שיחוסה נבדק קודם והיא באמת ראויה להיות אשת כהן. דברי הגמרא צריכים השלמה נוספת. גם אם התאמנו בדוחק את הפסוק להלכה הקיימת, עדיין נשאלת השאלה, מדוע סגנון הנביא עצמו משדר שדר רחב הרבה יותר.

הרד"ק והמלבי"ם – תיאור חומרא חדשה שיקבלו על עצמם הכהנים

הרד"ק והמלבי"ם פירשו שכהני צדוק, יקבלו על עצמם חומרות חדשות שלא כתובות בתורה, ואין איסור להחמיר מעבר למה שאמרה תורה.

"גם בזה יתעלו ממדרגת כהן הדיוט להחמיר על עצמם שלא יקחו אלמנה מזרע בית ישראל, שאם יקחו אשה בת ישראל יזהרו שתהיה בתולה ולא אלמנה כמעלת כהן גדול. ורק אם האלמנה תהיה בת כהן וגם בעלה הראשון היה כהן, אז יקחוה כדי שלא להדמות לכהן גדול לגמרי" (מלבי"ם מד, ז)

הראי"ה  – נבואה על אופי חדש של דרשות שידרשו בתורה

הראי"ה בעין אי"ה מבאר שהלכות המחודשות שנכתבו ביחזקאל, אינן יכולות להתקיים כל עוד הן סותרות דברי תורה. אך הנבואה צופה ברוח קודשה, אלו הלכות יתחדשו בעתיד בדרכי דרישה חדשות שיתחדשו בבית הדין לעתיד לבוא:

"ולפעמים הי' ב"ד אחד דורש בתורה ומעלה ע"פ דרשותיו הוראות חדשות, והי' כל זה דברי תורה, שכך הונח בעצם התורה ע"פ החכמה העליונה שתהי' נדרשת ע"פ דרכי תורה בצירוף השפעת השכל והסכמת הב"ד שבימים ההם. והנה הנבואה אע"פ שאין בכחה לחתך דינים בפועל, אבל הצפיה מסורה לה. א"כ לפעמים יראה הנביא מה שיהי' באחרית הימים, שעתיד בית הדין הגדול לדרש בתורה איזה הוראות מחודשות, שלפי הדרכים המוסכמים בידנו הם נראים כסותרים דברי תורה, אבל הדברים יתגלו מעומקה של תורה בשעתם" (עין אי"ה שבת א, סז)

הנבואה צופה פני עתיד, אך התורה תתחדש למעשה רק כאשר הכרעתם השכלית של בית הדין הגדול יגיעו לדברים מכח דרשה לעתיד לבוא. בכדי להנהיג הנהגה מעשית בישראל, לא מספיקה השראה נבואית, אלא יש להגיע ליכולת הבנתה בשכל ולקישורה לשורש התורה על ידי החכמים.

[1] בני צדוק מוזכרים פעמים רבות במגילות מדבר יהודה, כמו כן נמצאו כתבים נוספים המתייחסים לעדיפותם של בני צדוק, ובהתייחס לצדוק הכהן מסוף ימי בית שני. יש הטוענים שגם מקור השם "צדוקים"- נובע מיחוסם את עצמם לצדוק הכהן. נראה שאין בכך סתירה לדברי חז"ל המלמדים אותנו שקרויים על שם צדוק ובייתוס ראשי הכת, שהרי צדוק הוא שם חוזר במשפחת כוהנים זו וראש הכת בעצמו נקרא כך כדי להדגיש את שייכותו למשפחת צדוק.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.