לתשובת עומק – דעת אלוקים
ירמיה הנביא מתחיל להתנבא בימי יאשיהו המלך. מלך שהנביא מעיד עליו שהוא גדול בעלי התשובה מעולם:
וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְקֹוָק֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ:
(מלכים ב פרק כג פסוק כה)
מפעל התשובה העצום של יאשיהו לא הועיל לרפא את עומק מחלת הדור. הנביאים מעידים שתשובת הדור הייתה חיצונית בלבד ומבפנים לא חל תיקון מספיק.
וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְקֹוָֽק
(ירמיהו פרק ג פסוק י, י)
החורבן הרוחני העצום שהשאיר אחריו מנשה, כלל לא רק עבודה זרה בפועל, אלא קלקול של כל תשתיות החשיבה ודעת אלוקים. גם כשתנסה ממלכת יהודה לחזור אל אלוקיה, אופי החשיבה הוא אלילי. במובן הזה, הקלקול שקלקל מנשה, לא מתרפא בתשובתו של יאשיהו.
אַ֣ךְ׀ לֹֽא־שָׁ֣ב יְקֹוָ֗ק מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר־חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כָּל־הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה:
(מלכים ב פרק כג פסוק כו)
הקורבנות יוקרבו לד' במקום לאלילי נכר, אך הבנת המשמעות של הקרבת קורבנות לד, של קרבת אלוקים בכלל זהו מפעל חינוכי ארוך שנים. מפעל שמצריך תקופה ארוכה של התנזרות ממלכת יהודה ממדיניות חוץ וממלחמות, והשקעה בתהליך עומק של תיקון. המלך מוביל תהליך תשובה מעשי. תפקידה של הנבואה לבנות התשתיות הפנימיות.
מפעל חייו של ירמיה הוא לגעת בתוכיות ליבם של ישראל, להוביל את התשובה מן החוץ אל הפנים, לתשובת אמת. באמתחתו תרופה אחת- דעת אלוקים.
בהפטרתינו, מקונן ירמיה על השקר בתפיסת עבודת האלוקים. שקר שמשבש את היכולת לחזור בתשובה.
שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַֽעַת־אוֹתִ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק:
(ירמיהו פרק ט פסוק ה, ה)
מרמה עצמית בדעת אלוקים, היא חלק מתרבות שלמה של מרמה ושקר. מהתייחסות האדם לאלוקיו נגזרת התייחסותו לבני אדם. כי בצלם אלוקים עשה את האדם.
וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ ...וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ:
(ירמיהו פרק ט פסוק ב - ה, ב-ה)
כדי שתשובת הדור תהיה שלמה, חייבים לבנות סולם ערכים חדש. שבשיאו – דעת אלוקים.
אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ: כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְקֹוָֽק:
(ירמיהו פרק ט פסוק כב - כג, כב-כג)
גם בהתייחסותו ליאשיהו המלך ותשובתו המופלאה, לא ציין ירמיה את מפעל הפסח ושיפוץ המקדש שלו, אלא את המפשט והצדקה שעשה, שהם הם דעת אלוקים בארץ. וכך פונה ירמיה ליהויקים, בנו של יאשיהו:
אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֤ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ: דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק:
(ירמיהו פרק כב פסוק טו - יז, טו-יז)
כמו שקראנו בהפטרת משפטים. מעמד הברית המתואר בפרק לד בירמיהו, היה רגע נדיר בו הצליח ירמיהו לרומם את תפיסת הקורבנות ודעת אלוקים למשמעותם האמיתית. אם הייתה מלכות יהודה מתמידה בתהליך תיקון זה- היה נמנע החורבן.
דעת אלוקים – הליכה בדרכיו
בספר מורה נבוכים עוסק הרמב"ם באריכות רבה בבירור דעת אלוקים, אחדות ד' והתעלותו ממקרי הגוף. דןןקא לאחר הדיון המופשט והמעמיק בענינים אלו בחר הרמב"ם לחתום את הספר בעיון בפרקינו. הוא חוזר ומדגיש שעיקר דעת אלוקים שבה יתהלל המתהלל אינה הידיעה המופשטת, אלא ידיעת דרכיו וההליכה בהם.
.שלא הספיק לו בזה ה׳פסוק׳ לבאר שהשגתו ית׳ לבד היא הנכבדת שבשלמיות – כי אילו היתה זאת כונתו, היה אומר ׳כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי׳ והיה פוסק דבריו, או היה אומר ׳השכל וידוע אותי – כי אני אחד׳ או היה אומר ׳כי אין לי תמונה׳ או ׳כי אין כמוני׳ ומה שדומה לזה; אבל אמר שאין להתהלל רק בהשגתי ובידיעת דרכי ותארי – רצוני לומר: פעולותיו – כמו שבארנו באמרו: ״הודיעני נא את דרכיך וגו׳״.
ובאר לנו בזה ה׳פסוק׳ שהפעולות ההם שראוי שיודעו ויעשה כהם, הם – ׳חסד ומשפט וצדקה׳....ואחר כן השלים הענין ואמר: ״כי באלה חפצתי – נאום יי״ – רצונו לומר: שכונתי – שיצא מכם ׳חסד וצדקה ומשפט בארץ׳ – כמו שבארנו ב׳שלש עשרה מדות׳ כי הכונה – להדמות בהם ושנלך על דרכם. אם כן, הכונה אשר זכרה בזה ה׳פסוק׳ היא באורו, ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת, הוא – להגיע אל השגת האלוה כפי היכולת, ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם, איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוון בהם תמיד לעשות ׳חסד צדקה ומשפט׳ – להדמות בפעולות האלוה ...
מעט צרי – דעת אלוקים תרופה בדור גאולה
אל מול תופעת הכפירה שהתעצמה לפני יותר ממאה שנה, עמד מרן הרב זצ"ל ותרופה אחת בידו- דעת אלוקים. ריפוי שורשי –של הגישה לקודש בכלל, הוא זה מה שיכול להפוך את התחיה הלאומית שלנו לתחיית קודש. את הסולם שמציב ירמיה בעיתות שקיעה לאומית בונה הרב בעיתות תחיה. לא באמצעים חיצונים נלחם עם הכפירה. פיתוחה והעמקתה של דעת אלוקים היא השורש להפיכת התחיה הלאומית לתחיה של קודש. אחד מחיבוריו הראשונים בעניין זה – בנוי על פסוק בהפטרתינו:
עַל־שֶׁ֥בֶר בַּת־עַמִּ֖י הָשְׁבָּ֑רְתִּי קָדַ֕רְתִּי שַׁמָּ֖ה הֶחֱזִקָֽתְנִי: הַצֳרִי֙ אֵ֣ין בְּגִלְעָ֔ד אִם־רֹפֵ֖א אֵ֣ין שָׁ֑ם כִּ֗י מַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א עָֽלְתָ֔ה אֲרֻכַ֖ת בַּת־עַמִּֽי:
(ירמיהו פרק ח פסוק כב - כג,)
קונטרס "מעט צרי"- קונטרס של קריאה גדולה לעיסוק ובירור דעת אלוקים. הוא התרופה הגדולה שמציע הראי"ה לשבר בת עמי. בשנים אלו כתב גם את מאמריו הגדולים "דעת אלוקים" ו"עבודת אלוקים"- המבארים שהאופן היחידי לפגוש את האלוקים היא הדבקות באידאלים האלוקיים. ההליכה בדרכיו. הלא היא הדעת אותי נאם ד'.
ומה נפלאה הברכה בה חתם הרמב"ם את באורו המיוחד לפרק זה ואת ספר 'מורה נבוכים' כולו:
והוא יזכנו ו׳כל ישראל חברים׳ למה שיעד לנו. ״אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה״. ״העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות – אור נגה עליהם״ אמן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.