קריאת הפטרת "הבאים ישרש יעקב" לאחר קריאת פרשת שמות, ענינה, להפנות את לימוד תהליך השעבוד ותהליך ההתכוננות לגאולת מצרים שבפרשה, לבירור ולחיזוק אמונתנו בגאולה העתידה. אכן בחירת הפטרה זו על ידי מנהג חלק מהעדות [=האשכנזים], מהווה ראיה, לטיעון שמטרת קריאת ההפטרה איננה תוספת פרשנית לדברי התורה שבפרשה, כי אם השלכת המסר בפרשה לאמונתנו וציפייתנו לישועה.

הגלות כחורף

תקופת הגלות בעם ישראל משול לתקופת חורף לעצים. תהליכים פנימיים עוברים על העץ בתרדמת החורף. צובר הוא כוחות לעונת הפריחה הבאה, ובבוא הזמן המתאים יקיץ מתרדמתו ויגיח לאוויר העולם במלוא ככוחו ללבלב ולהצמיח ולגדל את תנובתו. כן עם ישראל "נעלם" מן האופק המדיני והלאומי בגלות, מסתגר הוא בתוך חברה זרה וארץ זרה, ועוברים עליו תהליכים פנימיים וחשאיים שלא הוא, ובוודאי לא העולם, מכיר ומבין את טבעם. כל מה שהעולם סביבו, הגויים העוינים אותו, מנסים לעולל לו, כל ה"רעש" וההמולה התרבותית והמעשית בקשר לגוי האחד והמיוחד שהוא מפוזר ומפורד  בין העמים ושונה כל כך מהם, אינו מונע ואינו מעכב  את מסלול ההתפתחות הנפשית הפנימית שההשגחה מייעדת לעם ישראל בזמן הגלות. המצריים השקיעו את כל כישרונם לעכב את עם ישראל להתרבות ולהתקדם לפי הראוי לו, וכל שהשיגו היה אשמת עצמם, "כי בדבר אשר זדו עליהם" בקדירה שבה בישלו – בה נתבשלו, אומרים חז"ל. כל השנאה והחבלה של הגויים לישראל, לא יעכב את ישראל מייעודו אך יסבך בסופו של דבר את הגויים עצמם. "הכמכת מכהו הכהו"  אומר הנביא בהפטרה.

התקדמותו של עם ישראל בתקופת הגלות היא בשני מישורים הנראים שונים זה מזה בתכלית, ובנפלאות ההשגחה מתרחשים יחד במקביל:

א.      הסרת החטאת

מישור אחד הוא נטישת וזניחת ההרגלים השליליים והמעשים הטמאים שמחמתם נסתמה ונחסמה דרכו של עם ישראל בארצו ונגזרה עליו גלות. "וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים" אומר הנביא.

ב.       צבירת כוחות קדושה

והמישור השני הוא "אגירת" הכוחות החיובים ההולכים ומתוספים בכל דור ודור באוצר הנפשי והתודעתי של האומה, כך שבבוא הזמן הגאולה יהיו ישראל "חמושים" בהמון אוצרות של קדושה שהצטברו במשך כל דורות הגלות. ההתקדמות בשני המישורים נמדדת בעין האלוקית של ההשגחה, ואילו עיני בשר ודם, רואים באורך הגלות רק נסיגה וחורבן, כאדם המביט על העץ הערום והקפוא בחורף ואינו מודע לתהליכים הפנימיים המתרחשים בו. אף אחד לא שיער שמרבבות העבדים במצרים יוולד עם שישיר על הים השם ימלוך לעולם ועד ואף אחד לא שיער שמהמסכנים שהובלו לבבל יקומו הילדים חנניה מישאל ועזריה ויקדישו את קדוש יעקב לעיני מלך בבל העריץ ולעיני כל העולם. אך אלו תוצאות ההשגחה המכוונת ובונה כל עת את עם ישראל בפנים חדשות הראויים למעלתו וגדולתו.

תהליכי ניתוק ישראל מן הגלות

בגאולה הראשונה הוציא השם את ישראל ממצרים על כנפי נשרים והלך לפניהם בעמוד ענן ובעמוד אש. לעומתה, בגאולה העתידית, אומרת ההפטרה, השם "יחבוט" את הגויים כחובט זית על מנת לנתק את הפרי הבשל מהעץ. כלומר, השם מנער ומזעזע את כל עולם הגויים על מנת לנתק את  הקשרים הנפשיים והפיסיים  בין ישראל לבין מקומות גלותם. בכך מאפשרת ההשגחה את יציאת ישראל מהגלות וחזרתם לארצם. אולם היציאה עצמה וההליכה לארץ לא תהיינה בדרך נס כבגאולה הראשונה, אלא הישראלים "עצמם" בכוחותיהם האנושיים ובעזרת צדיקי אומות העולם [רש"י], יתקבצו ויבואו לירושלים. לעתיד, ההוצאה לא תצטרך להיות נס, כי בני ישראל יבינו בעצמם את רצון השם ויפעלו לפיה. מגדיר הנביא זאת ואומר "ביום ההוא, יתקע בשופר גדול, ובאו  האובדים ... והנדחים ... . ההתכוננות לגאולה העתידית תהיה כל כך מושלמת שבני ישראל יהיו מסוגלים לשמוע את השופר הגדול שהשם תוקע ויקומו "מעצמם" להתקבץ בירושלים. זאת תהיה התנובה השלימה של מפעל ההשגחה החשאי והנסתר במשך דורות הגלות להכין את ישראל לגאולתם השלימה, בהסרת חטאתם, ובריכוז והשבחת סגולותיהם היקרות והמיוחדות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.