סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
בפרשתנו אנו לומדים על מעמד הר סיני. מעמד בו לא ראינו כל תמונה. עמדנו מול הגילוי האלוקי המופשט. בהפטרה, לעומת זאת אנו נתקלים במראה מפורט מאד של הגילוי האלוקי. ישעיה רואה את ד' יושב על כסא. דימוי זה הוא פתיחה למעבר מעולם של נבואות מופשטות לעולמן של נבואות ישעיה אשר דוברות שפה חדשה, עשירה מאד בדימויים.
כאשר רואה ישעיה את ד' בדימוי מוחשי כל שכך. הוא מזדעזע ונרתע. הוא מייחס את מעבר הנבואה אל עולם הדימויים והדמיון, אל טומאת השפתיים של הדור.
הקב"ה שולח שרף ובידו רצפה
הדימוי האנושי נצרף ומיטהר בתחושה של השפתיים הצרובות, תחושה המבהירה ומדייקת שמה שנאמר אינו אוחז באמיתתו של הנמשל. כך לדורות עולם, כאשר יפנו ישראל אל הקב"ה בתפילה מלאה בדימויים, או כאשר ילמדו אגדה, מלאה בדימויים רבים, יחתמו תמיד בצריבת שפתיים, בהצהרה שמה שנאמר אינו אלא דימוי. הקדיש החותם פרקי תפילה ואגדה חוזר ומדגיש: לעילא מן כל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא דאמרין בעלמא.
שפה של דימויים רבים בהם מלא ספר ישעיה. שפה זו לא מצינו אצל קודמיו אשר נשמרו מדימויים בהתייחסות אל הקב"ה.[1] נראה שהמעבר לשפה כזו הוא חלק מהפניה החדשה של הנבואה אל העולם כולו.
החזון המשיחי של ישעיה הוא חזון של עולם שלם המאוחד באימפריה האשורית, כאשר זו מכירה במעלת ד' דרך הניסים שתראה במצור על מלכות יהודה. פניה אל העולם כולו, נעשית בשפה שהוא יכול לקלוט, שפת הדימויים. למעלה מזה, שלא רק הפניה לאשור מצריכה את הנבואה לשפה חדשה זו אלא גם מבחינה פנימית, בשלה מלכות יהודה למפגש עם ד' דרך דמויים.
הגמרא במסכת יבמות מתארת את השורשים העמוקים לנפילתו של מנשה. השורש הראשון לפי רבא הוא חוסרת היכולת של מנשה לעכל את מעבר הנבואה לעולם הדימויים ולכן מתכחש לנבואת ישעיה בכלל.
מנשה לא השכיל לעכל את השינוי הנצרך לדור, את המעבר מאספקלריה המאירה לאספקלריה שאינה מאירה. וסופו שנפל לעבודה זרה של ממש.
בעומקם של דברים, המעבר לאספקלריה שאינה מאירה, אינה רק ירידה המוכרחת לצורך הפניה אל העמים הרחוקים. יש בה תיקון גדול של תפיסת האחדות עצמה. המתקת שורשה של עבודה זרה. אין כאן המקום להרחיב בעניין. רק נניח לפני הקורא את דבריו הכמוסים של הראי"ה בנושא:
הבבלי והירושלמי, מסיימים את סיפור ההרג של ישעיה בצורה פלאית. ישעיה אומר שם קדוש ונבלע בתוך עץ. מנשה מנסר את העץ ובכך הורג את ישעיה.
בליעתו של ישעיה בתוך העץ מבטאת את המתח בין הפנתאיזם האלילי התופס את האלוקות כחלק מן העולם ובין הדימויים העדינים של ספר ישעיה, המבטאים את האלוקות כמאירה את כל פרטי הריבויים של עולם, אך אינם חלק ממנו.
בעולמו של ישעיה, בליעתו בתוך העץ – אין בה כדי לאפשר למנשה להורגו כיוון שישעיה עצמו אינו הופך להיות חלק מהעץ. אך בעולמו של מנשה ישעיה הפך להיות חלק מהעץ. כריתתו של העץ- מהווה גם הריגתו של ישעיה.
כח גדול לה – לתפיסתו של מנשה. כל עוד היא שולטת בעולם, לא תוכל נשמתו של ישעיה לרחף מעל העץ- נוגעת ואינה נוגעת.
הבחינה של חוסר האמון של ישעיה במנשה ובדורו, מונעת גם מישעיה עצמו את השלמות בתפיסה זו. וכך מסיים הבבלי את תיארו:
לפי הירושלמי מציצה הציצית של ישעיה מן העץ וכך מגלה אותו מנשה והורג אותו. הציצית מזכירה לנו את נוכחות האלוקית בעולם הטבע. תכלת דומה לים ים דומה לרקיע וכו'. שייכותו הבסיסית של מנשה לעניין זה, מהווה קיטרוג על ישעיה ומאפשרת את הריגתו.
דבקותו הדוגמטית של מנשה בגילויו של משה רבינו "כי לא יראני האדם וחי". הופכת בעצמה לסוג של אלילות. וסופה להדרדרות לאלילות של ממש.
שער החמישים "לא יראני האדם וחי" - הוא האידאל האמוני. ההשגה שאין השגה. גם השגה זו אינה השגת ד' אלא רק אספקלריה מצד המשיג. אספקלריא המאירה.
הגשמתו של שער החמישים והגיתו בתוך השם עצמו – הופכת את משה למנשה. משה - מן המים משיתיהו - גואל את האנשות מן העולם הזה הסגור בעצמו ופותח לנו צהר אל רוח אלוקים המרחפת על פני המים. התעקשות על הגדרת עמדה זו כגילוי האלוקות היחיד - קריאה בשם לשער החמישים. הופכת את משה למנשה - למשכיח את הנוכחות האלוקית בעולם הזה. השכחה שכזו – סופה להדרדר לעבודה זרה של ממש.
יהונתן בן גרשום קודם למנשה בכמה וכמה דורות. נראה שקריאתו בשם מנשה אינה על שם העתיד אלא מלמדת על התוכן המהותי הגנוז בשם, תוכן של שיכחה ונשיה.
[1] למעט אצל מיכיהו בן ימלה, אשר גם הוא פונה למלך אלילי, אחאב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
הפטרת וארא | הנביאים מלאים נבואות המתייחסות לאומות העולם. בדרך כלל הנבואה מציגה את המשפט הראוי לאומה המדוברת,...
מתוך סדרת השיעורים:
הפטרות שמות - הרב מנחם שחור
הפטרת תצוה | חזון הבית השלישי תוכחה מתוך הכרת המעלה הכרת המעלה היא התוכחה חז"ל לימדונו שספר יחזקאל "תחילתו...
מתוך סדרת השיעורים:
הפטרות שמות - הרב מנחם שחור
הפטרת משפטים | ברית בין הבתרים - כמודל מכונן לקורבנות בהפטרתינו מתוארת הברית אשר נכרתה בימי ירמיה לשחרר את...
מתוך סדרת השיעורים:
הפטרות שמות - הרב מנחם שחור
הפטרת ויקהל פקודי | על הגבלה והשראת שכינה ולא יכלו הכהנים לבוא בהפטרתנו מתוארת השראת השכינה באופן המונע...
מתוך סדרת השיעורים:
הפטרות שמות - הרב מנחם שחור