הנביאים מלאים נבואות המתייחסות לאומות העולם. בדרך כלל הנבואה מציגה את המשפט הראוי לאומה המדוברת, בהתאמה למצבה המוסרי. מיוחדות הן הנבואות על מצרים שאינן מתייחסות לחטא ספציפי כזה או אחר אלא לעצם מעמדה של האומה המצרית כמעצמה המייחסת את כוחה לעצמה:

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ: דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי: וְנָתַתִּ֤י חחיים חַחִים֙ בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶֽיךָ תִּדְבָּֽק: וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה: וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְקֹוָ֑ק יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

(יחזקאל פרק כט פסוקים ב-ז)

מבין האומות, מצרים קדמה להכרת שם ד' בעולם. מסביב לנהרות הגדולים התפתחו צבליזציות, המאגדות מליונים לאימפריות ענק, ומגיעות להשגים שלא ניתן לערער על עוצמתם. כל עמי כנען היו כפופים למעצמה המצרית. בשלבים מסויימים האבות עצמם יורדים למצרים לשבור אוכל. האבן עזרא, כותב שארץ כנען הייתה חלק אינטגרלי ממצרים ולכן נאמר "ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" כיוון שמחשיבים גם את הישיבה בכנען לישיבה במצרים.

השאלה ההסטורית המשמעותית ביותר היא האם יציאת מצרים תהיה שינוי מהותי בתפיסת ההסטוריה העולמית או שמא, רק אירוע קטן בשולי האימפריה המצרית הענקית. ממלכת הענק ה"שמש" שסביבה סובב העולם – נשארת על מעמדה, ובני החסות הקטנים הם אלו שמתחלפים. בתחילה עמי כנען חסו תחת האמפריה המצרית וכעת מחליפות אותן ממלכות יהודה וישראל.

אנקדוטה מעניינת תשקף את משמעותה של תפיסה זו. לפני יותר ממאה שנה נמצא ארכיון מצרי ובו מכתבי כניעה וחסות ממלכים שישבו בתחומה של ארץ ישראל. רוב החוקרים ייחסו את הארכיון לתקופת מלכי כנען, אבל היו כאלו שטענו שהמכתבים הם מכתבים ממלכי יהודה וישראל לקראת חורבן הבית הראשון(!) עצם העובדה שדיון כזה יכול להתקיים בין החוקרים – מראה עד כמה מבחינה מהותית  לא היוותה יציאת מצרים שינוי מהותי בתפיסה הגיאופוליטית האיזורית.

שני אירועים היו יכולים להפוך את מבנה הסדר העולמי שמצרים במרכזו:

הראשון , נישואי שלמה לבת פרעה. נתינת בת פרעה לשלמה יכולה לבטא כפיפות מצרית לממלכת ד' ששלמה במרכזה. נראה שהעלאת בת פרעה אל המילוא ונתינת משמעות גדולה מידי לנישואים הללו, כזו שמציבה את מצרים בעמדה מרכזית מידי. התוצאה הייתה ששישק מנסה לאחר ימי שלמה להשתלט מחדש על ממלכות יהודה וישראל, ואף מצליח בכך במידה לא מבוטלת.

האירוע השני הוא נפילת מצרים בידי אשור. הנביא מציג אפשרות שהכנעתה של מצרים על ידי אשור תוביל בהמשך להכרת מצרים באלוקי ישראל. נפילתה של אשור המנצחת בשערי ירושלים תוביל להכרת מצרים בשם ד'.

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיקֹוָ֔ק בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה אֵֽצֶל־גְּבוּלָ֖הּ לַֽיקֹוָֽק: וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַֽיקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי־יִצְעֲק֤וּ אֶל־יְקֹוָק֙ מִפְּנֵ֣י לֹֽחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם: וְנוֹדַ֤ע יְקֹוָק֙ לְמִצְרַ֔יִם וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֛יִם אֶת־יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְעָֽבְדוּ֙ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֔ה וְנָדְרוּ־נֵ֥דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וְשִׁלֵּֽמוּ: וְנָגַ֧ף יְקֹוָ֛ק אֶת־מִצְרַ֖יִם נָגֹ֣ף וְרָפ֑וֹא וְשָׁ֙בוּ֙ עַד־יְקֹוָ֔ק וְנֶעְתַּ֥ר לָהֶ֖ם וּרְפָאָֽם: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא תִּהְיֶ֨ה מְסִלָּ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ אַשּׁ֔וּרָה וּבָֽא־אַשּׁ֥וּר בְּמִצְרַ֖יִם וּמִצְרַ֣יִם בְּאַשּׁ֑וּר וְעָבְד֥וּ מִצְרַ֖יִם אֶת־אַשּֽׁוּר: ס בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלִ֣ישִׁיָּ֔ה לְמִצְרַ֖יִם וּלְאַשּׁ֑וּר בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר בָּר֨וּךְ עַמִּ֜י מִצְרַ֗יִם וּמַעֲשֵׂ֤ה יָדַי֙ אַשּׁ֔וּר וְנַחֲלָתִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: ס

(ישעיהו פרק יט פסוק יט - כה, י)

יש מהתנאים הסוברים שאכן התקיים תיקון כזה בזמן חזקיה.

לאחר מפלתו של סנחריב, יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים, שנאמר: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען

(תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד ב)

גם אם התקיים תיקון כזה, לא החזיק מעמד זמן רב. מיד לאחר תקופת חזקיהו חזרה מצרים להתנהג כגורם מרכזי עצמאי אשר אינו מקבל את עליונותה של מלכות ד'. גם ההתעקשות של חלק ממלכי ישראל ויהודה האחרונים להשען על חסות מצרית, החזירה  את המצב בו מצרים היא המוקד הבלתי משתנה כשרק בני חסותו מתחלפים. תפיסה זו מחזקת את העיוות האמוני המצרי – ותפיסתו שהוא מוקד האירועים ההסטוריים והבריאה בכלל.

חורבנה המיועד של מצרים בידי בבל, ישנה אחת ולתמיד תפיסה זו. האמפריה תעלם, ובמקומה תעמוד ממלכה שפלה. דווקא מלכות יהודה הקטנה תשאר לנצח על במותי ההסטוריה , תבלה את ארבעת המלכויות ותחזור לארצה כששם שמיים מתקדש עליה.

יִשְׁנֶה יַחְלֹף כְּלִיל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל

חָסְנֵך לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ

(ר' יהודה הלוי)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.