בספר מלכים ב (ה, כו) נוצרת ברית אסטרטגית בין שלמה לחירם מלך צור: "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם". הנביא ממשיך ומתאר כיצד שלח שלמה אנשים מישראל באופן קבוע ללבנון, בכדי להביא משם את העצים שנכרתו לבנין בית המקדש.

מעמדה של צור

הברית שכורת שלמה עם צור היא בעלת חשיבות עליונה. אין זו ברית שנועדה לתועלת כלכלית בלבד. לברית עם צור יש ערך מבחינת מעמדו של בית המקדש בכלל האנושות. לשם הבנת הדבר יש לזכור כי צור היתה מרכז הסחר העולמי. בנבואת ישעיהו לצור (ישעיהו כג) מתואר כיצד היא המנוע המרכזי של השוק הבין-לאומי: "וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם" (פסוק ג). סוחרי צור מוגדרים בתור שרי העולם ונכבדיו – "צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ [=סוחריה] נִכְבַּדֵּי אָרֶץ" (פסוק ח).

תכונה זו של צור מופיעה גם בנבואת יחזקאל (יחזקאל כז) "וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ... הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים רַבִּים בְּרֹב הוֹנַיִךְ וּמַעֲרָבַיִךְ הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי אָרֶץ". בהקשר זה מתאר הנביא את קשרי המסחר של צור עם מגוון עצום של מדינות: שניר, לבנון, בשן, איי כיתים, מצרים, צידון, גבל, פרס, פוט, לוד, ארווד, תרשיש, יון, תובל, משך, תוגרמה, ארם, דמשק ארם ועוד.

חטאי צור

ניתן היה לחשוב שהמסחר של צור הוא נייטרלי וניתן לקשרו בקלות לקדושה. אך לא כך הוא – במשך דורות צור היתה אויבת ישראל. בנבואת יחזקאל (כו, ב) מופיעים דברי שמחה של צור במפלת ישראל – צור מבינה כי מפלת ישראל שעמדו במרכז העולם, תביא לבניינה של צור כמרכז חלופי: "יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" [= "אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה" (רש"י)]. מסיבה זו נקראת 'צור' בשם זה מלשון צר ואויב[1]. מקור איבת צור לירושלים הוא בכך שצור שואפת ליצור מרכז חומרי מפותח לעולם, ואילו ישראל שואפים ליצור מרכז רוחני של צדק וידיעת ה' שעל בסיסו יתפתח העולם.

התיקון של צור

לאור איבתה של צור לישראל, ושאיפתה לרכז את כל העולם מבחינה ערכית סביב המסחר החומרי שלה, מובנת החשיבות של הברית בין חירם ושלמה. כאשר חירם היה כפוף לשלמה והוביל את בניין המקדש, ביטל עצמו הכוח הבינלאומי של צור אל קדושת ישראל. שלמה חיבר את הכוח החומרי של צור אל הקודש בהפיכתו אותה למסייעת מבחינה חומרית לבניין בית המקדש. בתקופת שלמה התגלתה אפוא הבחינה העליונה של העתיד והתגשמה בו מעט מנבואתו של זכריה: "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ". התגלה כי למלכות צור יש אפשרות להיות מתוקנת. היא יכולה לסחור עם העולם כולו לא בתור התנגדות להובלה הרוחנית של ישראל, אלא להיפך – בתור הכנה ומבוא להעמדת ישראל במרכז העולם.

חיבור צור עם ישראל לא ארך ימים לאחר ימי שלמה, וצור ראתה את ישראל כאויב. אך לעתיד לבוא, מנבא ישעיהו הנביא, צור 'תזכה' לפורענויות על חטאיה, אך לאחריהם יופנה כל סחרה אל קודשי ישראל: "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה'".

[1] מקור הדבר במדרש תנחומא (פרשת וארא סימן יג): "אמר רבי אליעזר כל צר חסר שבמקרא במלכות אדום הכתוב מדבר שהיא מצירה לישראל".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.