חורבנות האומות ביחזקאל

חטיבת פרקים מרכזית בתוך נבואות יחזקאל עוסקת בנבואות פורענות וחורבן על אומות העולם. פרקים כה-לב בספר יחזקאל מבשרים על חורבנם העתידי של עמון, מואב, אדום, פלשתים, צור, צידון ומצרים.

מהו הייעוד החיובי העולה מן הצרות והפורענויות שיבואו על הגויים? התשובה לכך מתבררת בפירוש בדברי הנביא בתחילת ההפטרה שלנו (יחזקאל כח, כד-כו): "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן [=קוץ] מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים אוֹתָם [=הגויים סביב ישראל נוהגים תמיד להרע להם ולבזות אותם (רש"י)] וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". הנביא מלמדנו כי האפשרות היחידה להגיע למצב בו ישראל ישבו לבטח בארצם, הוא עשיית שפטים לגויים הסובבים אותם עד כדי הרס וחורבן. מתברר כי איבתם היא כה מהותית וחודרת, עד שלא יתכן כי הם ישבו בשלווה, ויאפשרו אף לישראל לשבת בשלווה.

סיבת חורבן מצרים

יש לשים לב כי סיכום כללי זה של חורבנות הגויים מפריד בין תיאורי החורבן של כל האומות, ובין תיאורי החורבן של ארץ מצרים אשר באים לאחר מכן במשך ארבעה פרקים (כט-לב). בכך מלמדנו הנביא כי מצרים מהווה סיכון מיוחד ונפרד ביחס לעם ישראל, הנבדל מן הסיכון הרגיל הנובע משאר האומות השכנות.

סיכון זה מתפרש בשלושה פסוקים נוספים מהפטרתנו: "וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל [=ישראל בטחו מספר פעמים בבריתם עם מצרים, תחת שיבטחו בה'. ובאמת הביטחון במצרים הוא כביטחון בקנה סוף אשר נראה חזק, אך בפנים הוא חלול וחלש]. בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ [=כשיבטחו בכך ישראל, תישבר ואף תפגע בהם, כקנה הנשבר וחותך את היד שנשענה עליו] וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם" [=כשמצרים תשבר יבינו ישראל שעליהם להיסמך על כוחות מתוך עצמם, כאדם הנסמך על מותניו בלבד] (ו-ז). "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'" (טז; פירוש הפסוקים על פי המצודת דוד).

גילוי זה של הנביא שופך אור חדש על כל המהות של יציאת מצרים אשר תחילתה מתוארת בפרשתנו. יחזקאל הנביא מגלה כי מצרים מהווים סכנה רוחנית קבועה כלפי עם ישראל, ולא רק סכנה גשמית של מלחמות ומאבקים – מצרים מציבים תרבות של ביטחון בכוח האנושי ובעוצמות הגשמיות, ותרבות זו מהווה פיתוי קבוע לעם ישראל לסמוך על מצרים במקום לבטוח בה'.

מכך מובן שכאשר מבקשים ישראל יוצאים ממצרים, אין זו רק יציאה מעבדות לחרות במובן מעשי וגשמי, אלא מרידה בתרבות שממנה באו – על פיה יש לסמוך רק על האדם וכוחותיו, וייסוד תרבות עליונה חדשה – הליכה מוחלטת אחרי הקב"ה אפילו בארץ לא זרועה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.