שחרור העבדים בימי צדקיהו
בהפטרת שבת משפטים קוראים אנו מספר ירמיהו על שחרור העבדים ההמוני שיזם צדקיהו, שנים מועטות קודם החורבן - "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ" (ח-ט). צדקיהו כרת ברית עם כל העם לקיים את מצוות התורה ולשחרר את עבדיהם מישראל עם תום שש שנים. אולם ברית זו החזיקה לזמן קצר בלבד. לאחר השחרור חזרו האדונים ושיעבדו את עבדיהם. אז הודיע הקב"ה לעם באמצעות ירמיהו כי בעוון זה יגיע חורבן הארץ: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (יז).
והנה היה מקום לתמוה על כך שה' תולה את החורבן באי שחרור העבדים; שהרי בתחילת פרק זה (לד) הודיע ירמיהו הנביא לצדקיהו המלך כי גם בלא חטא זה, חורבן ירושלים הוא כבר ודאי ובגדר עובדה מוגמרת – "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ: וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ..." (ב-ג). אם כן, כיצד אומר הקב"ה לאחר מכן כי רק מחמת שיעבוד העבדים שלא כדין, נחתם דינה של העיר?
חטא העבדים חתם את החורבן
אלא שבפרק זה מתגלה כי גם לאחר שכבר נגזרה הגזירה וירושלים היתה במצור, עדיין היה מפתח בידי ישראל למנוע אותו – שמירת מצות שחרור העבדים. וכך נאמר בתלמוד ירושלמי במסכת ראש השנה (פרק ג הלכה ה): "דאמר ר' הילא לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים; הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב (ירמיהו לד, יד)]: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'". מדוע שחרור העבדים יכל להשיב את גזירת החורבן? בתורה מתפרש ששחרור העבדים על פי מצוות ה' מורה על כך שישראל הם עבדי ה' ולא עבדים לעבדים: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כה, נה). לכן, אם היו ישראל מתמידים בקיום מצוה זאת, הם היו עבדי ה' בלבד, ובכך היו משוחררים מכל עול של האומות, ובכלל זאת מלך בבל.
צדקיהו המלך הבין את העיקרון היסודי הזה, ובתור מוצא אחרון להצלת ירושלים, הוציא חוק על שחרור העבדים, וכרת על כך ברית. אולם לבסוף, עברו ישראל על מצוות ה' ושבו ושיעבדו את עבדיהם. אז קרה השחרור הסופי של קשר ההגנה של הקב"ה על ישראל, והחורבן התאפשר. זהו שכתוב בפסוק יז: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב".
הפטרת משפטים אינה מסתיימת בכך. לאחר גזירת החורבן שנבעה מהפרת ברית שחרור העבדים, נוהגים לקרוא מן הפרק הקודם בירמיהו על ברית נוספת שאיננה תלויה במעשי ישראל: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים" (ירמיהו לג, כה-כו). ברית ה' היא עם הבראה כולה, כי זרע ישראל יהיו קיימים לפניו לעולם, והוא יגאלם וירחמם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.