בחלק השני של ההפטרה, החלק שרק האשכנזים אומרים, מתואר מצב קשה מאוד שעם ישראל יהיה בו: "וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי" כל מי שירצה יבזוז אותנו ויקח את עם ישראל אליו לגלות, ושסוי כי ישלטו ברכוש שלנו. ולא יהיה מי שיעזור כי "הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם" כל הבחורים שלנו לא יוכלו לייצר צבא ויהיה לנו מפח נפש מהעזרה שלהם[i]. וגם אם יהיו יכולים לעזור "וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ" הם יהיו כלואים בין הגויים. ולכן "הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב". אין מי שיכול להציל מהבזיזה של עם ישראל, וגם אם נלך אל השופטים הגויים בארצות שבהם שבו אותנו, אין מי שיאמר להשיב לנו את הרכוש.

איך הגענו למצב הזה? למה באמת עם ישראל הוא העם היחיד שסובל כל כך הרבה? לאן כל זה הולך? בכל אלה מטפלת ההפטרה שלנו.

האמת היא שאנחנו בפרשת בראשית, שעם ישראל בכלל לא מוזכר בה. אברהם נולד רק בסוף פרשת נוח. ובכל זאת ההפטרה שלנו דנה בעם ישראל. וזה בגלל שעם ישראל הוא התכלית של כל הבריאה[ii]. ובפרשת בראשית שבה קוראים על בריאת העולם, ממשיכים להפטרה: "כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ", ולמה כל זה? "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ". נשמה לעם ישראל שיתן רוח לכל ההולכים בארץ, כלומר לכל העולם. "וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם".

הגויים לא רואים את הקב"ה בעולם החשוך שבו הם נמצאים, ואנחנו אמורים "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ". עד שנגיע למצב של "שִׁירוּ לה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם". העולם כולו יכיר את ה' דרכנו ויהלל אותו.

זה לא יקרה מיד, לפני זה יהיה שלב של גוג ומגוג. שלב שבו הקב"ה ילחם בגויים שלא יסכימו לקבל את מלכותו: "ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר".

וגם זה לא יקרה מיד. תהליך הגאולה הוא כמו תהליך לידה, שמתפתח בהדרגה: "הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה". הקב"ה שותק ומחכה[iii], התהליך מתקדם בשלבים, ובחלק מהם לא רואים אותו. אבל כשיגיע השלב הנכון, הגלות תחרב[iv]: "אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ", וגם העמים שלקחו אותנו לגלות, העמים שיושבים ליד הנהרות: מצרים, אשור ובבל: "וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ".

ואז עם ישראל יחזור לארץ. אבל השיבה הזו בעצמה לא תהיה מובנת לו: "וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם". אנחנו נהיה עיוורים לחלק מתהליך הגאולה הזה, ולא נבין שהדרך הזו באמת הולכת לגאולה. כי הגאולה כוללת תוכנית הרבה יותר גדולה מאשר להחזיר את עם ישראל לארץ, היא אמורה לתקן את החושך של כל העולם הזה: "אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר". זו תוכנית אלוקית שהתחילה מזמן ומבוצעת כל הזמן: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים".

ולמה צריך את הגלות במהלך הזה? כי: "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח", עם ישראל אמור לראות בעצמו את הקב"ה במציאות, אבל הוא מתנהג כמו עיוור. ועם ישראל קיבל את היכולת לשמוע את הקב"ה בנבואות ובתורה, אבל הוא מתנהג כמו חרש. "רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע"[v].

ולכן הגענו למצב שהזכרנו, של "וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי... הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב". כי "מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה".

האם זה אומר שעם ישראל יגמר? יכול להיות שנשאר עם בזוז ושסוי? בשום אופן לא. הרי כל העולם תלוי בנו. אם התחלנו בבריאת העולם: "בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ", אנחנו משווים לה את היצירה של עם ישראל: "כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל". ולכן ברור שתהיה גאולה: "אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה"[vi].

וגם עד הגאולה, הגלות שנמשלה למים לא באה להרחיק אותנו מהקב"ה: "כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי", והעמים שהגלו אותנו לא יאבדו את העם היהודי[vii]: "וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ". הם לא יוכלו לפגוע באמונה שלנו: "כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה", ולא להרוג את כל עם ישראל: "וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ".

כי היחס של הקב"ה אלינו, אפילו בגלות הוא "מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ", ולכן את עם ישראל הקב"ה יגאל, והגויים ששיעבדו אותו יענשו במקומו: "וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ". וכל עם ישראל יחזור מכל העולם אל הארץ: "מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ".

עם ישראל הוא לא סתם עם, והקשר שלו עם הקב"ה הוא לא העדפה סתמית כמובן. עם ישראל הוא: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". עם ישראל מגלה את כבוד ה' ונקרא בשמו. ובשביל זה נבראנו. ואנחנו אלו שרואים את הקב"ה, ומעידים לכל העולם על הקב"ה[viii]: "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה".

[i] מצודת דוד ישעיה מב כב

[ii] ליקוטי מוהר"ן תורה צד

[iii] רד"ק ישעיה מב יד

[iv] ליקוטי מוהר"ן תורה ד, רד"ק ישעיה מב טו

[v] רד"ק ישעיה מב יח, מלבי"ם ישעיה מב יח - יט

[vi] מלבים ישעיה מג ח

[vii] מלבים ישעיה מג ה

[viii] אורות ישראל ותחיתו א

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.