אחרי שראינו בהפטרה הקודמת ש"גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא", אנחנו פוגשים בהפטרה שלנו איך לעתיד לבוא העמים יפגשו את הקב"ה דרך עם ישראל.

המלכות של עם ישראל נמשלה ללבנה[i], ולכן אנחנו מזכירים בקידוש לבנה את דוד מלך ישראל, כלומר את המשיח. המשל הזה אומר שהעולם נמצא בחושך רוחני[ii], והוא לא רואה את הקב"ה: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים". ועם ישראל הוא מי שאמור לקבל את האור של הקב"ה ישירות ממנו, כמו הירח שהשמש מאירה עליו, והוא מחזיר את האור של השמש אל הארץ גם כשחשוך, וככה אנחנו מאירים את האור של הקב"ה לתוך החושך של העולם. ולכן לעתיד לבוא "וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".

כשהקב"ה יאיר עלינו, יהיו לזה שלש משמעויות: משמעות אחת היא, שאנחנו נאיר את כל העולם באור של ה': "קוּמִי אוֹרִי", כלומר תאירי. המשמעות השניה היא שאנחנו בעצמנו נהיה מוארים מהאור של ה': "כִּי בָא אוֹרֵךְ", והמשמעות השלישית היא שהעולם כולו ירים אלינו את העיניים ויראה את כבוד ה' דרכנו: "וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח".

ולכן: בגלל שאנחנו מאירים את הארץ אז: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ", ובגלל שאנחנו מוארים בעצמנו, כל עם ישראל יחזרו בתשובה: "כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה", ובגלל שיראו עלינו את הכבוד של ה': "חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". בהתחלה חלק מהגויים יבואו להלחם בה', במלחמת גוג ומגוג, ורק אחרי שה' ינצח אותם הם יבואו כדי לעבוד את ה'. ולכן בהתחלה "אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד", ורק אחר כך "וְרָחַב לְבָבֵךְ".

כשעם ישראל יהיה האור של העולם, הוא יתן משמעות לכל מה שיש בעולם, ולכן כל הגויים ירצו להתקרב אליו, ודרכו אל הקב"ה. איך הם יעשו את זה? יש שלש רמות: הרמה הראשונה, היא לגמול לה' על הטוב שנתן להם, ולכן מדובר על "גמלים" מלשון לגמול, הם מביאים מנחה ומהללים את ה' כמו מלכת שבא בזמן שלמה "כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ". ברמה השניה העמים לא יסתפקו בלתת לה' מהרכוש שלהם, אלא ירצו לתת לו גם את הנפש שלהם, לכן שם הם נמשלים לצאן: "יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי". אבל גם זה לא יספיק, העמים יבינו שהנפש שלהם לא מספיקה, כדי להתקרב ממש אל ה' האומות ירצו להביא לו את הנפש של העם שלו, יהודים שאבדו מאיתנו במהלך הגלות, והעמים יחזירו אותם אל ה': "לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ה' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

התהליך הזה יגרום לגויים לרצות לתקן את החורבן שהם עשו: "וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ", ולתקן את הגלות. במקום מה שהם הוציאו את עם ישראל לגלות בין העמים, כל העמים יבואו אל ירושלים: "לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים". וכמובן לבנות שוב את בית המקדש: "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד".

ומול השנאה שהעמים הפגינו כלפינו: "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ".

כשנגיע למדרגה הזו של הגאולה, לא יצטרכו שוב גלות או צרות. כי הגלות בנתה בנו כל מה שצריך. "תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר", בגלל מה שעברת בתהליך הזה: "וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר". ולכן: "תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב", מה שלא היה כל כך מכובד עד עכשיו יהיה מכובד. ו"וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף", מה שלא היה כל כך יפה יהיה יפה. "וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת, מה שלא היה עמיד לדורות יהיה עמיד "וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל" מה שאפשר היה לשבור יהיה לא שביר.

ולכן נוכל לדעת שלא יהיו עוד צרות: "לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ". ולא נצטרך עוד חומות ושערים: "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה". ה' מושיע אותנו גם בלי חומות, והתהלה שהגויים יהללו את ישראל היא תהיה השערים שדרכם מגיעים אלינו.

וכשמגיע השלב ההוא שהאור של ה', האור שגנוז לעתיד לבוא, שזו התורה, מאיר אותנו[iii], לא צריך יותר אור ארצי: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". את האור של התורה היה לנו לכאורה גם קודם, אבל השמש של ההצלחה שלנו שקעה, ועכשיו "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ"[iv], והירח של התורה שהאיר לנו את הלילה של הגלות התמעט, אבל עכשיו: "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ".

כי כל הצרות שהיו לנו, וההתמעטות של האור של התורה היו בגלל החטאים שלנו, אבל לעתיד לבוא יתברר שכבר היום "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" וממילא לא צריך יותר גלות: "לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ". כי עם ישראל הוא "נֵצֶר מַטָּעַי" שה' נטע אותנו ולכן ברור שנצמח נכון ונגדל בסופו של דבר למלא את התפקיד שלנו. אבל גם תוך כדי התהליך של הצמיחה יתברר שגם הנפילות היו בגלל תכונות שהם "מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר"[v]. כל פרט הקב"ה עשה, וגם היצר הרע מפאר את היצר הטוב.

ועמך יהיו כולם צדיקים לא בגלל שהרשעים ימותו והעם יתמעט אלא "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם".

כמו שראינו עד עכשיו יש חלק שזה תהליך שאנחנו צריכים לעשות כמו עץ שצומח וצריך את הקצב שלו, אבל יש גם שלב שהקב"ה עושה מעבר למדרגה שלנו, והוא לא צריך זמן ארוך. ולכן "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", כשתגיע העת שסיימתם את התפקיד שלכם, הגאולה תלך בקצב מהיר הרבה יותר כי ישאר רק החלק של הקב"ה.

[i] בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ב - פרשת החודש

[ii] שם משמואל בראשית חנוכה

[iii] בני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ב - אור תורה

[iv] בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ב - פרשת החודש

[v] ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין עמוד קעא

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.