ראינו בהפטרה הקודמת שהקב"ה יתגלה בעולם דרך עם ישראל, וכל הגויים יפגשו את הקב"ה דרכנו. אבל, בנתיים בעולם הזה, הגויים טוענים שהם אלו שמגלים את הקב"ה. והנצרות אומרת שהם אלו שהקב"ה מתגלה דרכם ולא אנחנו, ומוכיחים את זה מהעובדה שאנחנו עזובים בגלות והארץ שלנו שוממה.

ולכן אומרת ההפטרה שלנו, שחלק מהתהליך שעם ישראל עובר, הוא הבירור שהקב"ה מתגלה דווקא דרכנו ורק דרכנו[א].

שני משלים מלווים את ההפטרה שלנו: הראשון הוא הלבוש. הקב"ה מתגלה בעולם דרך עם ישראל, ולכן, כמו שאומר המדרש, עם ישראל הם כמו לבוש של הקב"ה, שדרכו פוגשים אותו[ב].

לעתיד לבוא יראו על עם ישראל את ההשגחה האלוקית, וממילא ה' יהיה גם הוא הלבוש שלנו בעולם.

ולכן ה' מלביש אותנו בגדי ישע, כי דרך הישועה שלנו רואים את ה' עלינו.

ולכן תהיה ירושלים שבה מתגלה ה' כעטרת תפארת וצניף מלוכה של ה'.

ולכן בגדי ה' יהיו אדומים כדורך בגת, בגלל ההשפעה הנוצרית על עם ישראל, ובגלל הרציחות שרצחו אותנו.

המשל השני הוא חתן וכלה. נישואין זה השלב שבו החתן והכלה מיוחדים אחד לשני, ומבדילים את הקשר ביניהם מהקשר עם שאר בני האדם. לעתיד לבוא יגיע השלב שבו יהיה ברור לכל בני העולם שה' ועם ישראל מיוחדים אחד לשני, ודווקא דרך עם ישראל ה' מתגלה.

ולכן ה' "כחתן יכהן פאר" וישראל "ככלה תעדה כליה", ולכן "משוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך"[ג].

התהליך שבו עם ישראל מבדיל את עצמו מהגויים הוא תהליך ארוך. כל זמן שעם ישראל לומד מהגויים ומתנהג כמותם, אי אפשר שיראו דרכו את הקב"ה.

ולכן מתנהל תהליך טבעי של צמיחה שאנחנו עוברים בגלות "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ", עד שיוכלו כל הגויים לראות עלינו את שם ה': "כֵּן אֲדֹנָי ה' יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם". חלק מהתהליך הזה קורה לבד, אבל חלק מהתהליך אנחנו עושים במאמץ שלנו: "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר".

למשל אנחנו אחראים להשמר שאנחנו לא מתערבים בגויים ולא לומדים מהם: "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים". חומות ירושלים מבטאות את ההבדלה שלנו מהגויים וההתגוננות שלנו מפניהם.

הנוצרים לוקחים מאיתנו את התורה שבכתב, שנמשלה לדגן, שהוא מעשה ידי ה'. והם מנסים לקחת מאיתנו גם את התורה שבעל פה, שנמשלת ליין, שהוא תהליך ארוך מעשה ידי אדם[ד]. אבל כשנשלים את התהליך, יהיה ברור למי שייכת התורה: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ: כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה' וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי"[ה].

ולכן יש לנו הרבה עבודה בגלות, את הדרך של העם חזרה לארץ, צריך לפנות מהמכשולים של הקרבה אל הגויים. "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים", בשערי החומות שמבדילות אותנו מהגויים. "פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן", ורק כך יהיה ברור לכל העמים מי שייך לה' באמת: "הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים".

ואז, כשנעשה את כל התהליך הזה, וה' מצידו יצמיח את התהליך הטבעי של הגלות, כל העמים יראו את ה' דרכנו ודרך ארץ ישראל. "כֵּן אֲדֹנָי ה' יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם", "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ". וזה יגרום שהם יקראו לנו ולארץ ישראל בשם חדש. כי עד עכשיו הם רואים בנו את הכשלון ואומרים שה' עזב אותנו, ואת השם הזה הן יפסיקו לקרוא לנו: "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה", ומהגאולה יהיה לנו שם אחר: "וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה".

ועדיין יהיה מקום לגויים לחשוב שגם הנצרות היתה חלק מהתהליך, ושמה שעם ישראל קיבל מהנצרות ולמד מהשכנות אליהם, גם הוא חלק מהופעת ה'. ולכן צריך יהיה לעתיד לבוא להבהיר שבמלחמת הדת בין יעקב לעשיו, לא נשאר לאדום שהיא הנצרות שום חלק.

" מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה". בעם ישראל שהם הלבוש שה' מתגלה דרכו, נדבקו תכונות של אדום: "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת", ואפשר לפרש את זה גם על הרציחות שהם רצחו אותנו[ו]. אבל הקב"ה מבהיר שאין להם חלק בהופעת ה': "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי", אלא ש"וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי", נקודות נצח שיש בהם נדבקו בעם ישראל, וכביכול מלכלכים את הלבוש של ה'.

אבל כשמגיע הזמן לגאול את ישראל, צריך יהיה לנקום בהם על מה שעשו לישראל: "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה". ולנקות את מה שדבק בנו מהם: "וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם", שיראו שכל נקודות הנצח שלהם שייכות לארציות, והם לא מופיעים בכלל את הקב"ה.

וכדי לסיים בדבר טוב מסיימים את ההפטרה בתחילת הנבואה הבאה, שקשורה גם היא לנושא:

הגויים האשימו אותנו שאנחנו חוטאים ולכן הקב"ה עזב אותנו. אבל באמת היחס האלוקי אלינו הוא: "אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ". והם טענו שהחורבן והגלות מוכיחים שה' לא רוצה בנו, אבל האמת העמוקה היא ש: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", וה' איתנו בתוך קשיי הגלות. ולכן "בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם", וגם לפני הגאולה השלימה "וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם".

[א] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת נצבים

[ב] ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ב סימן ד

[ג] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת נצבים טו, טז

[ד] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת נצבים יב

[ה] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת נצבים טז

[ו] שמות רבה פרשת בשלח פרשה כ

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.