ההפטרה שלנו סובבת סביב שתי שאלות, שישאלו כשנראה כמה הגלות ארוכה והסוף שלה לא נראה באופק: הראשונה היא האם עם ישראל יחזור אי פעם לארץ? אולי עם ישראל הפך להיות עם מסוג אחר, שאין לו ארץ ונגזר עליו לחיות לנצח בין העמים.

ושאלה שניה, אולי הקב"ה ויתר לגמרי על העם היהודי, ולא בוחר בו יותר. ואולי העם היהודי כבר הפך להיות סתם עם מבין העמים, ועתיד להתבולל חס וחלילה.

מכיון ששאלה אחת היא כלפי הארץ ושאלה אחת כלפי העם, הנביא שם את שתי השאלות האלו גם בפי הארץ וגם בפי העם.

ראשונה שואלת ציון: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה'", כלומר העם היהודי כבר לא צריך את הארץ, "וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי", אולי בכלל אין כבר קשר בין ה' לבין העם וארצו. ועליהם עונה לה ה' שארץ ישראל היא המקום דרכו משפיע ה' את השפע לכל העולם: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ", כלומר התינוק היונק, ושעם ישראל הוא הבן של הקב"ה: "מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ". נכון שאשה בסופו של דבר מפסיקה להניק את הבן שלה, והבן כבר לא צריך רחמים ממנה כי הוא גדל ומתבגר. אבל עם ישראל וארץ ישראל ימשיכו את התפקיד שלהם לנצח: "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ".

שניים שואלים עם ישראל: האם ה' גרש את כנסת ישראל לגמרי שלא תהיה עוד העם שלו, וגם אם לא, אולי מכר אותנו לגויים, כך שאנחנו עדיין הבנים שלו אבל בלי ארץ אלא שייכים לארצות של הגויים.

ועל זה עונה ה': "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ".

ואם כך למה הגלות ארוכה כל כך? כאן התשובה שונה מאוד בין הארץ לבין העם. יש נקודת מבט אנושית שאומרת שיצאנו לגלות בעקבות החטא, ואנחנו צריכים לעשות תשובה ולתקן: "הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם", וכשנתקן, מיד ה' יכול לגאול אותנו, אלא שאנחנו לא שומעים לה' ולא חוזרים בתשובה: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל".

ויש נקודת מבט כלל עולמית שאומרת שעם ישראל צריך לעבור תהליך ארוך כדי להגיע למעלה העתידית שלו. נקודת המבט הזו שייכת לציון שלא אמורה לתקן שום דבר אלא לחכות עד שתראה את התגשמות הגאולה. כי המהירות של הכניסה לארץ גרמה שהעם יהרוס את ציון, ולכן הם היו צריכים לצאת לגלות: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". ולכן כשיגיע הזמן יחזרו כולם: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ", והם יהיו כולם צדיקים אחרי התיקון: "חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה".

ואם כן יוצא שדווקא החורבן הוא זה שגורם לגאולה גדולה: "כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ". נקודת המבט האנושית אומרת שהעם היה חוטא, ולכן הגויים בצדק שבו אותו: "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט", מנקודת המבט של הארץ מתגלה שהעם צדיק, והגויים לקחו אותו לא בצדק ולכן ישלמו את המחיר: "גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ".

את נקודת המבט הזו נותן ישעיה גם לעם, ובזמנו, יותר ממאה שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, קשה לעם לקבל את הדברים. הדברים של ישעיה נועדו לחזק אנשים עייפים בגלות העתידית: "אֲדֹנָי ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר", ולכן הוא צריך לעמוד מול בני הדור שלו שלא מקבלים את הדברים בקלות: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק". אבל הוא יודע שככל שתתקדם ההסטוריה יותר ויותר מדבריו יתגלו כנכונים: "קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי".

את החושך של הגלות שמתקרב יהיו מי שירצו להאיר באמצעים מלאכותיים ולתת לעם תקווה לא נכונה, כאילו הגלות תגמר מהר: "הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם".

אבל ישעיה מכוון אל מי ששומע בקול הנביאים, שיוכל לבטוח בנבואות הנחמה ולהחזיק מעמד בגלות הארוכה: "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו".

ואותם הוא מכוון להסתכל באברהם ושרה: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם", גם אז ההבטחה שיהיו לגוי גדול היתה לא ראלית, אבל "כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ". וכך תדעו להאמין גם אתם שכבר היום "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ", ולעתיד לבוא יתגלה בפועל: "וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.