הפטרת שבת שובה חריגה, כיוון שמדלגים בה בין ספרים שונים בתוך ספר תרי עשר, ויש בה לפחות שלושה מנהגים שונים. בהפטרת שובה יש שלשה קטעים אפשריים:
הראשון 'שובה ישראל' מספר הושע, שכולם קוראים. השני מספר יואל, שאותו נהגו האשכנזים להוסיף, ויש שני מנהגים מאיפה להתחיל אותו, או מ'וה' נתן קולו לפני חילו', או מ'תקעו שופר בציון'. הקטע השלישי מספר מיכה שאותו נהגו הספרדים להוסיף. וכיום יש הרבה קהילות שמוסיפות את שני הקטעים, גם מיואל וגם ממיכה.
הסיבה למבנה המוזר כל כך של ההפטרה הזו הוא הכללים שלפיהם תיקנו את ההפטרות:
ההפטרות מתחילות מגזרה שהיתה כנראה בזמן אנטיוכוס, שלא הרשה לקרוא את קריאת התורה. ולכן עשו זכר לקריאת התורה, וקראו קטע בנביאים שמזכיר את מה שמדובר בקריאת התורה של אותו שבוע. כיוון שקריאת ההפטרה באה להזכיר את קריאת התורה, תקנו שיקראו בה לפחות עשרים ואחד פסוקים, כנגד שבעת העולים לתורה שצריכים כל אחד לקרוא לפחות שלשה פסוקים, ויחד זה יוצא עשרים ואחד פסוקים.
ובמקום שנהגו לתרגם את פסוקי ההפטרה, צריך היה לקרוא לפחות עשרה פסוקים, כך שיחד עם עשרת התרגומים, וחזרה על הפסוק האחרון, יצאו עשרים ואחד פסוקים.
הפטרת שובה ישראל, עד סוף ספר הושע היא רק תשעה פסוקים. ולכן נהגו האשכנזים להוסיף לה מספר יואל, כדי להגיע לעשרים ואחד פסוקים. והספרדים נהגו, כנראה, לפי הדין של מקומות שיש בהם תרגום, להוסיף את סוף ספר מיכה כדי להגיע לעשרה פסוקים. ועם הזמן התקבל גם מנהג לקרוא את שני הקטעים.
ועכשיו צריך להבין למה אנחנו קוראים דווקא את הקטעים האלה.
קודם כל יש כאן קשר אל הפרשה.
הפטרת שובה נקראת או בפרשת וילך או בפרשת האזינו. שתיהן פרשות שמדברות על הגלות שתבוא על עם ישראל. ולכן כל שלשת הקטעים של ההפטרה מדברים על החזרה של עם ישראל לארץ באחרית הימים, ועל החזרה של השפע האלוקי לארץ שמתבטא בצמיחה שלה.
למשל: בהושע "אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא", ביואל "וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ: וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם:", וכדי להבין איך כל הפרק שם מדבר על הגלות והגאולה כדאי לראות את פירוש האברבנאל, ובמיכה צריך להסתכל בפסוקים הקודמים: "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".
מעבר לקשר אל הפרשה, את הפטרת שובה קוראים בעשרת ימי תשובה, וכל שלשת הקטעים מדברים על התשובה מזוויות שונות. ההבדל בין שלושת הקטעים נובע מהיחס שלהם אל התשובה.
הושע קורא לחזור בתשובה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ". הדרך לחזור בתשובה היא לפתוח פתח כחודו של מחט מצידנו, "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'", גם אם לא תיקנתם את כל העבירות. ונוסף לזה חשוב שנבטח בו ולא בבני אדם "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". ואז פותח לנו ה' פתח כפתחו של אולם, והוא עושה את כל שאר העבודה: "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן".
כלומר התשובה היא לא דבר קשה כל כך, אנחנו צריכים לעשות רק את ההתחלה, וה' עושה את כל השאר. ולכן מסיים הושע "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", מי שחכם יוכל להבין את זה כבר היום, ולדעת כמה התשובה קלה. ולכן צדיקים הולכים בדרך התשובה. אבל פושעים לא מבינים את דרכי ה', וחושבים שצריך לתקן את כל מה שהם עשו, ולכן יכשלו ולא יחזרו בתשובה.
החלק שמוסיפים מספר יואל מתרכז בעבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי לחזור בתשובה: "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה", כשתקעו שופר מזכיר את ראש השנה, וקראו צום את יום הכיפורים. "אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים". וזה ברור עוד יותר אצל אלו שמתחילים כמה פסוקים קודם, שעל פי המדרש גם הם מדברים על עשרת ימי תשובה: "וה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ" זה ראש השנה "כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ" אלו ישראל "כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ" אלו הצדיקים "כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד" זה יום הכיפורים "וּמִי יְכִילֶנּוּ" אלו שלשה ספרים שנפתחים בימים האלה.
וגם בפסוקים האלה מפורטות דרכי התשובה: "וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".
החלק שמוסיפים מספר מיכה, מתרכז בחלק של הקב"ה בתשובה. בחסד האלוקי שמאפשר לנו לחזור בתשובה כל כך בקלות: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" וגם בלי שיש לנו הרבה זכויות, הקב"ה סולח בזכות ההבטחה לאבות "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם".
כלומר: הושע מדבר גם על הצורך שאנחנו נחזור בתשובה, וגם על החסד האלוקי שמשלים את התהליך. האשכנזים מחזקים ומפרטים את החלק של החזרה בתשובה שלנו, הספרדים מחזקים את החסד האלוקי שבתשובה, גם בלי זכות שלנו. ולא פלא שנוצר מנהג שמשלב את שניהם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.