סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה זה לא היה מיד, אלא כנראה חמש שנים אחרי שאסתר נהיתה מלכה. כי היא נהיתה מלכה בשנה השביעית לאחשורוש, והמן גוזר את הגזירה שלו בשנת שתים עשרה לאחשורוש. אלא שגם כאן כמו בפרק הקודם, הכוונה של המילים "אחר הדברים האלה" זה בעקבות מה שהיה קודם. כלומר הכוונה שרק אחרי שהקב"ה הכין את הרפואה למכה במה שאסתר נהיתה מלכה, רק אז הוא הביא את הצרה על ידי המן וכל זה בהשגחה, וגם מה שגידל המלך את המן היה בהשגחה. ואולי לכן המגילה לא טורחת להסביר לנו למה אחשורוש גידל את המן ומה הוא מצא בו, כי בסופו של דבר הקב"ה גלגל את זה ואחשורוש רק שיחק כאן תפקיד. ולכן גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ מצד התפקיד והסמכויות אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י שמה שיש למגילה לומר עליו זה שהוא מזרע אגג, כלומר זה רמז שהוא עמלקי, וכשצריך מי שיאיים על עם ישראל, עמלק יעשו את העבודה הכי טוב. וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ מצד הכבוד, וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ כלומר את משרתו, בין מצד הסמכויות ובין מצד הכבוד מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: כך שלמעשה המן היה כמו משנה למלך וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ שהם אמורים לשרת את המלך או לייעץ לו כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן לכרוע זה ביטוי מאוד נדיר בהקשר כזה. והוא מסמל כניעה.
ולהשתחוות מסמל כבוד. כלומר הם צריכים גם לכבד אותו, אבל גם להכנע בפני כל מה שהוא אומר, ולעשות את רצונו מצד הסמכות. כי המן הוא כעין משנה למלך, ולכן עבדי המלך צריכים לשרת אותו. כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וזו הסמכות שהמלך עצמו נתן לו, כי אחשורוש סומך לגמרי על המן שינהל את הענינים בממלכה, כמו שעוד נראה וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה: ולמה באמת מרדכי לא משתחוה? אין איסור להשתחות לאדם מצד הכבוד. וגם אם נאמר שהמן עשה את עצמו עבודה זרה, כתוב אחר כך ולא קם ולא זע ממנו, כלומר שאפילו סימן של פחד מרדכי לא הראה, וזה אין איסור לעשות מול עבודה זרה.
לכן צריך להסביר בקצרה מה זה עמלק. כשעם ישראל יצא ממצרים, והקב"ה עשה את עשרת המכות וקריעת ים סוף, כולם שמעו על עם ישראל, שיש עם כזה שיש לו אלוקים ששולט בכל הבריאה, ופחדו מאוד.
זה נכון שארבעים שנה אחר כך, היו עמים שנלחמו בנו, אבל זה היה רק כשאיימנו עליהם, והתקרבנו לארץ שלהם. אבל עמלק בא אלינו בדרך, לא היינו קרובים אליו ולא איימנו עליו, ולא ארבעים שנה אחר כך, אלא כמה שבועות אחרי קריעת ים סוף. איך הם חשבו לנצח את עם ישראל, אם הקב"ה הטביע כבר את כל מצרים? ועוד יותר קשה מזה, למה באמת הקב"ה לא נלחם בהם, והשאיר את העבודה ליהושע?
התשובה היא שעמלק לקחו את הגאוה האנושית אל הקצה. הם לא רק מרגישים שהם מרכז הבריאה, מבחינתם הם גם לא מוכנים לקבל שמישהו, כולל הבורא בעצמו נמצא מעליהם, וגם אם הם ימותו בגלל זה.
שאר בני האדם רוצים קודם כל לחיות. ורק אחרי שהם חיים, הם גם ישמחו להרגיש שהם המרכז של העולם, כמו שבדרך כלל אדם מרגיש בפנים באופן טבעי, אפילו שהוא יודע שזה לא נכון.
אבל אם הקב"ה חזק ויכול לפגוע בהם, הם יקבלו את המלכות שלו. ולכן לעתיד לבוא כתוב שכל הגויים יקבלו את מלכות ה', וזה יהיה מיראה.
אבל עמלק לא מוכן לקבל את המלכות גם אם הוא ימות. ודווקא כיון שה' הראה לכל העמים את השליטה שלו בכל העולם, ביציאת מצרים, עמלק בא להלחם בישראל.
עמלק הצהיר שלמרות שהוא מבין שהקב"ה הכי חזק בשטח, הוא לא מוכן לקבל את המלכות שלו, והוא ילחם בעם שלו גם אם זה אומר שהוא ייכחד. ולכן הוא גם לא ניסה להשמיד את עם ישראל, והספיק לו לזנב בנחשלים כדי להראות שהוא מתגרה בקב"ה. ולכן יש יד על כסא המלכות של ה' בעולם כל זמן שעמלק קיים, כי הוא לא יהיה מוכן לקבל את מלכות ה'.
ולכן גם הקב"ה עצמו לא משמיד אותו, כי אז עדיין היה מישהו שלא הסכים לקבל את המלכות, ויצא שכל שאר מי שקיבל את המלכות פשוט פחד מהשמדה, ולא באמת הסכים. ולכן צריך שדוקא עם ישראל ישמיד את עמלק, ודווקא בדרכים, שנראות לפחות, טבעיות, כי עם ישראל מייצג בענין הזה את הקב"ה, כדי להראות לעמלק שהשיטה שלו לא עובדת גם בעולם הזה, וגם בלי ניסים הוא לא מרכז הבריאה.
לכן המן, שלא נראה במגילה שהוא כל כך מודע לתפקידו כעמלק, מונחה על ידי אותה גאווה, וכל מה שמניע אותו זה גאווה בלבד,
כמו שעוד נראה, שכל מה שגידל אותו המלך וכל העושר שלו לא שווים לו, כשיש יהודי אחד שמיועד כבר להשמדה שלא נותן לו כבוד. והגאוה הזו עושה אותו גם סוג של עבודה זרה כי הוא חושב שהוא מרכז העולם גם יותר מהקב"ה.
ויותר מזה, דווקא כשחוזרים מהגלות, וכבר התגשמה הנבואה של ירמיהו, ששבעים שנה אחרי שבבל קמה היא תיפול והעם יוכל לחזור לארץ, העמים רואים שדבר ה' קורה במציאות. והם לא ימהרו להשמיד את היהודים, מהפחד שלהם מה',
ולכן גם אם נבוכדנאצר הכריח יהודים להשתחוות לפסל, אחשורוש כבר קרא להם מרצונם למשתה כי הוא מפחד מה' באיזה מקום,
אבל דווקא כשה' מתגלה זה הזמן שעמלק מגיע להלחם, ועמלק ירצה בדיוק אז להשמיד את כל היהודים.
ולכן יודע מרדכי, שהרצון שכולם ישתחוו ויכרעו לפני המן, זה לא סתם כבוד, אלא לקבל את צורת החשיבה של עמלק, שהמן מעל הכל. אפילו מעל הקב"ה.
ולכן דווקא מול עמלק, כיון שהיהודים מייצגים מולו את הקב"ה, אסור להראות שום סימן של כבוד, כי בזה אתה מראה שכביכול הקב"ה עצמו מכבד אותו.
אבל זה הסבר שקשה אפילו ליהודים להבין ולכן וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: הרי מרדכי הוא אחד מעבדי המלך, והוא לא יכול לעבור על מצות המלך. ומצד שני הוא לא עונה להם, כי הם לא יבינו, אלא רק אומר להם כמו שכתוב מיד שהוא יהודי, שזה תשובה נכונה אבל לא מוסברת וַיְהִ֗י באמרם כְּאָמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם שהם התרו בו להשתחוות, כי מחובתו של כל אחד מעבדי המלך לדאוג שמצוות המלך יתקיימו, והוא לא שמע להם, וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי: כלומר כדי לברר אם באמת יש ליהודים פטור מלהשתחוות להמן. והמן ידע דבר כזה,
ולהגיד למלך הם לא רצו כי אז הוא יהרוג את מרדכי על מה שהוא לא משתחווה, אבל להמן אין סמכות להרוג את מרדכי, ולכן אצלו אפשר לבחון האם באמת יש פטור כזה. ועד אז מרדכי לא השתחווה, אבל דאג גם שהמן לא יראה אותו. כי הוא לא ניסה לעורר צרות, אבל עכשיו שאמרו להמן, בא המן, ובדק מולו וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ כמו שאמרו לו וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה: כלומר כעס פנימי, שהוא עוד לא יכל להוציא כי אין לו סמכות, אבל זה סתר את כל המהות שלו, כי מספיק שאדם אחד לא משתחווה לו, כדי לשבור את כל ההרגשה שלו שהוא המרכז של העולם.
ובזה הענין כולו דומה מאוד לפסל של נבוכדנאצר, ששם מה שחנניה מישאל ועזריה לא השתחוו הרס לנבוכדנאצר את כל האמירה שבבל היחא מרכז העולם לתמיד. וזה דומה כי מרדכי מתקן כאן את החטא ההוא.
וגם כאן, המן נתן בעצם הזדמנות נוספת למרדכי, וראה שהוא לא כורע ומשתחוה כמו שנבוכדנאצר נתן הזדמנות שניה לחנניה מישאל ועזריה. וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כי הבעיה של המן, שקל מאוד לשבור את הרגשת הגאוה של גאוותן, כי הוא צריך להרגיש שכולם מכבדים אותו באמת, לא רק כי איימו עליהם. ולכן מרדכי מייצג מבחינתו את כל היהודים, גם אם שאר היהודים משתחווים לו מפחד וזה כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י והוא מבין שבאמת כל היהודים לא מכבדים אותו, אלא את האלוקים שלהם, ולכן גם אם הם ישתחוו מהפחד זה כבר לא יעזור לו, כי הוא כבר יודע שהם לא באמת חושבים שהוא מרכז העולם. ולכן וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים שהוא מבין שבאמת הם כולם כאלה, אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ כלומר לא רק אלו שגלו מיהודה ונמצאים מרוכזים בבבל, אלא גם בני עשרת השבטים שמפוזרים בכל מלכות אחשורוש, הוא מבין שהם כולם באמת יהודים וכולם עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי: ודומים לו.
ונשאר רק לשאול מה פתאום מרדכי סיפר להם שהוא לא משתחוה כי הוא יהודי, ובזה גרם גזירה של השמדה על כל העם? הוא יכל לא לומר להם כלום.
והתשובה היא שמרדכי לא משתחוה להמן כנציג של כל עם ישראל, וחשוב לו לייצג בזה את כל היהודים,
כי מרדכי מנסה כל הזמן להבין מה העלילה שה' מקדם כאן, והוא רואה שה' מכניס יהודיה לבית המלכות, ואחר כך הוא מגדל איש מזרע עמלק, ולכן הוא מבין שיש כאן מבחן לעם, ושהמן אמור להחזיר אותם בתשובה, ושהרפואה מהמן תהיה דרך אסתר ודרכו, ולכן הוא צריך לייצג את העם כולו, בתור מי שיצטרך לטפל בעמלק אחר כך בשם כולם,
וכדי להשמיד את כל היהודים המן מתחיל לעבוד בדרכים שלו:
בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן זה כמובן לא סתם מקרה, אלא הקב"ה זימן חודש שהוא טוב לישראל בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ כלומר חמש שנים אחרי שאסתר מלכה, הִפִּ֣יל פּוּר֩ שזה כנראה גורל בפרסית, וחשוב לנו לדעת את המילה הזו בעיקר כי על שמה קוראים לימים האלה פורים ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן שלפני המן זה היה תוצאה של גורל עיוור, אבל אנחנו יודעים שהקב"ה זימן את היום והחודש המתאימים. והמן רצה גורל, כי הוא ידע שיש זממנים שהיהודים מצליחים ויש זמנים שבהם הם דווקא להפך. ומבחינתו הכל גורל ומזל, והקב"ה לא מנהל את העולם מאחרי הקלעים, רק כאחד הכוחות שמשתתפים בעולם הזה, ולכן הוא חשב שאם הוא יפיל גורל הוא ידע מתי המזל של ישראל גרוע, ויוכל לנצח אותם. והפיל מִיּ֧וֹם׀ לְי֛וֹם והתקבל לו יום י"ג, באיזה חודש שלא יהיה, אבל כאן זה לא נכתב, כי היום הזה לא יהפך ליום שמחה ולכן אין בו שני פורים וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ ויצא לו חודש שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר: והוא יהפך לששון ושמחה ולכן הפור של החודש מצויין כאן, כי לכן יקראו לחג "פורים" כלומר פור שיש בו שני צדדים.
אלא שכאן צריך להסביר למה באמת יצא התאריך הזה, ואם קוראים לימים האלה פורים אז כנראה שזו הנקודה המרכזית של החג. ונראה שפסח זה החג שבו נגאלנו לא בזכותנו, אלא מצד מה שה' בחר בעם ישראל.
וההכנה שהכינה אותנו לגאולה הזו היתה גלות מצרים והקושי של השיעבוד, כמו ששאל אברהם אבינו "במה אדע כי אירשנה" ענה לו ה' "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה".
ולכן החודש הראשון אצלנו הוא חודש האביב, למרות שכולם יודעים שמעגל השנה החקלאית לא מתחיל באביב, אלא בתשרי. קודם חורשים וזורעים, ואז צריך שירד גשם, ורק בזכות כל החורף הקר והקשה, יש תבואה שמתחילה באביב.
אבל עם ישראל עבר את החורף הזה לא בזכותו, וגלות מצרים היתה פעולה חיצונית, ולכן הוא סופר את החודשים רק מניסן. רק מהרגע שיש פירות ולא מההכנה של הפירות האלה.
אלא שזה לא יכול להשאר שם. התהליך של העם חייב להגיע גם לבחירה אישית שלנו לקיים את המצוות, וכל עוד לא נגיע לזה, ברור שהעם יעבוד עבודה זרה בארץ, ויגלה שוב. וכדי להגאל הוא יצטרך לעבור חורף נוסף, כמו שהשנים חוזרות על עצמן, ובחורף הזה הוא יצטרך לבנות את עצמו, ולחזור בתשובה מבחירתו. ורק אז הוא יגאל ויגיע שוב האביב.
וכאן, בזמן של אחשורוש, הגיע זמן האביב, ועברו שבעים שנה וצריך להגאל, אבל אי אפשר להגאל לגמרי לפני שהעם חזר בתשובה.
ולכן אם החודש הראשון מציין את ההתחלה של התהליך, ואת הבחירה בעם ישראל לא מצד הזכות שלהם, החודש האחרון מציין את סוף התהליך, שבו הם צריכים להיות ראויים להגאל.
וכל חג משפיע עד שלשים יום לפניו, ולכן מתחילים לדרוש בהלכות החג שלשים יום קודם לחג, ולכן חג פסח, שהוא צד הגאולה מצד הבחירה בעם ישראל, שהוא בי"ד ניסן, משפיע כבר מי"ד אדר. ולכן כדי לציין את סוף התהליך ולא את ההתחלה שלו צריך ללכת עוד יום אחד אחורה לי"ג אדר. והיום הזה הוא סוף התהליך.
וזה יכול להתפרש לשני צדדים, אם ישראל עושים תשובה, הם יגאלו, שזה מה שקרה בפועל, ואם לא יעשו תשובה חס וחלילה הם ישמדו. ולכן יש כאן פורים, שני גורלות, אחד לה' ואחד לעזאזאל, והגורל נפל דווקא על י"ג אדר. ס
וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ המן עומד לומר לאחשורוש להשמיד עם, בלי לומר לו מי העם הזה, וגם בלי לתת לו שום סיבה טובה למה להשמיד אותם, כי הוא לא אומר בפירוש שהם מורדים, ואפילו לא שהם בזים למלך.
וזה מאוד מוזר שזה מצליח לו כל כך חלק, איך אחשורוש מוכר עם להריגה, בלי לדעת מי הוא, ובלי סיבה?
ומהדרך שבה המן מציג את זה, בלי שום סיבה נראית לעין, רואים שהוא ידע שזה יצליח לו בקלות.
בשביל זה צריך להבין שאחשורוש מינה את המן למעשה למשנה למלך, והוא סומך עליו בעיניים עצומות. וגם רוצה לשמח את המן,
ולכן המן לא צריך להסביר למה הוא רוצה להשמיד עם, או מי זה העם הזה. עצם זה שהמן רוצה, זה סיבה מספיק טובה מבחינת אחשורוש, והוא סומך עליו.
אבל המן רק צריך להסביר למה זה לא סותר את האינטרסים של המלך, הרי אחשורוש מפחד ממרידות, ולכן הוא רוצה שהאזרחים ירגישו שטוב להם במלכות, ואם הורגים עם, זה עלול בהחלט לעורר מרידות.
ולכן כל מה שהמן אומר מכאן, זה רק הסבר למה ההריגה של העם הזה לא תעורר מרד.
והוא מסביר כך: יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד כלומר, הם נשארו עם אחד, ולא התחברו לעמים שמסביבם ולכן העמים האלו לא ירגישו שפוגעים בהם, ולא ימרדו. והוא מְפֻזָּ֤ר מעט פה ומעט שם ולכן הם לא יוכלו למרוד ולהתגונן בעצמם וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים שגם אם הם ינסו להתאחד, הם מופרדים אחד מהשני על ידי עמים ששונאים אותם, ואין להם איך להתאחד בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ ולכן אף מדינה מסוימת לא תרגיש מותקפת, כי אצל כולם יש וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם ולכן גם אף בני דת כל שהיא לא ירגישו שרודפים את הדת שלהם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים כשהם מתנגשים בדת שלהם, ולכן אין חשש שיחשבו בגלל ההשמדה שלא משתלם להיות אזרחים נאמנים, אלא להפך יראו שמי שלא נאמן מושמד וכולם יהיו נאמנים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם: שגם אם סתם תניח אותם, לא תרוויח כלום, לא מיסים ולא תועלת אחרת, כך ששום אינטרס של המלך לא יפגע אם הם יושמדו.
ולכן אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב לעשות לי נחת רוח יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם לא אתה תכתוב, אלא אחרים, וכך תמיד תוכל לומר שזה לא אתה, ולא ידעת את הפרטים, ו"לאבדם" זה מילה מרוככת כי זה אומר שלא יזכר השם שלהם עוד, אבל אפשר לעשות את זה גם על ידי גלות, או שימכרו לעבדים ושפחות, וזה לא חייב להיות הריגה.
ואם תשאל מה בכל זאת יצא לי מכל זה וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף שזה בערך שלש מאות טון כסף, בשווי של כמה מאות מליוני שקלים כיום אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה כלומר שאלו שיבצעו את המלאכה, ויהרגו את היהודים, וישללו את השלל, יביאו מהשלל את כל הסכום הזה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וכך יהיה לך חלק משמעותי בשלל,
אבל זה יחשב שאני הבאתי לך אותו ואתה לא לקחת שלל מהיהודים, רק אני לקחתי ואתה קבלת ממני כסף שסיכמנו מראש. ואז גם לא יאשימו אותך בזה.
וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ שבה אפשר לחתום בשם המלך וזה מראה עד כמה הוא סומך עליו, כי המן יוכל לחתום בשמו על כל מה שהוא ירצה, ואחשורוש הסיר אותה מֵעַ֣ל יָד֑וֹ ובזה הוריד מעצמו את האחריות לקבל החלטות כל שהן כך שגם כשיבואו להתלונן לו שמשמידים עם, הוא יהיה חסר יכולת החלטה מעשית וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י כי הקב"ה דאג שיעבירו את הסמכות להחליט דווקא להמן שהוא אגגי מזרע עמלק,
ואל תחשוב שלהמן באמת היתה בעיה רק עם מרדכי, זה רק מהצד הנגלה אבל הרעיון של להשמיד את כל היהודים בא לו מצד שהוא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים: באמת ולא צורר של מרדכי, כי הוא עמלקי וזה נמצא אצלו עמוק.
והפסוק הזה מקביל לפסוק אצל יוסף "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף" כדי לומר לנו שאפילו הנקודה הרעה הזו היתה בהשגחה גמורה, כדי שעם ישראל יחזור בתשובה ואז הם יוכלו להגאל. וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ כלומר אתה יכול לקחת גם את כל השלל לעצמך. כי הרי לאחשורוש יש כמה כסף שהוא רק רוצה ואין לו מה לעשות עם עוד שלש מאות טון כסף, אבל יותר חשוב לו לא להיות קשור לענין בכלל. שהוא תמיד יוכל לטעון "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן". וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ: כלומר העם, יהיה מי שיהיה, תעשה בו כטוב בעיניך. אם תרצה להשמיד לגמרי, ואם תרצה להרכיב אותם על הסוס ברחוב העיר, מה שתבחר תחליט ותחתום אישית אני לא רוצה להיות מעורב, ולא לדעת מזה.
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ שהם אלו שיודעים לכתוב בכתבים והלשונות השונים של כל המדינות והעמים בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן שבו היה המקרה הזה. והוא כמובן לא רצה לחכות לחודש אדר עם הכתיבה בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֘ בּוֹ֒ כי הוא היום שיצא להמן כיום שמתאים להשמדת היהודים, ולכן גם את הכתיבה הוא עשה דווקא בתאריך הזה. וממילא יצא שהאגרות נכתבו ערב חג הפסח [כי י"ד ניסן זה חג הפסח שבו מקריבים את הפסח, וט"ו הוא תחילת חג המצות]. וזה רמז ברור לעם ישראל שאי אפשר עוד לסמוך רק על מה שנבחרנו לעם בפסח, צריך גם להיות ראויים בעצמנו להיות עם ישראל וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן כמו שנאמר עוד מעט מה הוא בדיוק ציוה, אבל את הציוי הוא שלח לכל הנכבדים שהולכים להיות מפורטים כאן, שהם יהיו אחראים להעביר למי שתחתיהם ולוודא שהמלאכה מתבצעת בזמן.
וכדי שנבין מי זה האחשדרפנים ומי זה הפחות, נסביר רגע איך היה מבנה הממלכה של פרס ומדי, כמו שנראה הכי פשוט להסביר:
בראש העולם כולו עמד אחשורוש שהוא המלך. ותחתיו היו מאה עשרים ושבע מדינות, כשבכל מדינה יש כמה עמים שונים. למלך עצמו היו שרים שאחראים על ביצוע של ענינים שונים. וביניהם היו שרי המדינות, כלומר שכל אחת ממאה עשרים ושבע מדינה שלחה נציג משלה שיהיה שגריר אצל המלך בשושן, וידאג שם לאינטרסים שלה.
למלך עצמו היה אחראי פרסי או מדי על כל מדינה, שהיה כמו מלך מקומי, והוא האחשדרפן של אותה מדינה.
ולכל עם במדינה, היה מלך של אותו עם, מתוך אותו עם שהוא הפחה, ולמשל לעם יהודה שבמדינת יהודה היה פחה בשם זרובבל, מבית דוד המלך. ולכל פחה כזה היו שרי עם, שאחראים על ביצוע של הפקודות שלו בתוך העם שלו.
וכאן לא שלחו לשרים, כי הם בשושן אלא אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּלֶךְ שידאגו להשמדה בכל מדינה מטעם המלך וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה שבכל מדינה, הפחות של העמים השונים שבה, ידאגו שאנשי העמים שלהם יקבלו את ההוראה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם שיהיו אחראים על הביצוע בפועל מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בהתאם לאידיאולוגיה של אחשורוש שכל אחד מגדיר את עצמו כרצונו, ולכן גם המלך פונה אליהם בשפתם בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב ואף אחד לא יודע שמי שציוה זה המן, אלא אל כולם מגיעות האגרות להשמיד את היהודים, חתומות בידי אחשורוש וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ: שמאותו רגע, אין להשיב את האגרות. וזה כבר לא משנה אם אחשורוש יתחרט, גם הוא לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור
וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים כלומר המנגנון הממשלתי שולח את הכתב שנכתב כספרים כמו שהוא עושה לכל כתב מלכותי שצריך בְּיַ֣ד הָרָצִים֘ כדי שיגיע מהר אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ כי כולם צריכים לקבל את הצו מהמלך. ותוכן הספרים הוא לְהַשְׁמִ֡יד כלומר שלא יהיה יותר את עם ישראל וזה בין על ידי לַהֲרֹ֣ג ממש את האנשים ובין וּלְאַבֵּ֣ד בכל דרך שהיא למכור לעבדים ושפחות וכדו' את מי שישארו אחרי שהעם כעם לא יהיה קיים יותר אֶת־כָּל־ הַ֠יְּהוּדִים שבמגילה זה שם כולל גם לבני עשרת השבטים, כי ממלכת יהודה היו מרוכזים בבבל ולא מפוזרים בכל מדינות המלך מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן כלומר כל הגברים שבונים את המשפחות של העם וכבר התחנכו כיהודים אבל גם טַ֤ף למרות שאפשר אותם גם לקחת לעבדים כי הם לא יזכרו שהם יהודים עדיין אפשר להרוג אותם וְנָשִׁים֙ למרות שאותן אפשר גם לקחת לנשים ובזמן אחשורוש לא יהיה משמעות לזה שהן יהודיות כי הן יהיו בשלטון של הבעל שלהן, בכל זאת אפשר להרוג אותן. ובזה המן כותב למעשה את מה שאנחנו מצווים לעשות לעמלק, כי האיגרות של מרדכי ישתמשו בלשון שהוא עצמו קבע. בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד כדי שלא יוכלו לעזור אחד לשני ולא יספיקו לרחם עליהם בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־ חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר שזה היום שיצא בגורל כיום שאפשר לפגוע בהם וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז: כיון שלא צריך לתת למלך עשרת אלפים ככר כסף, כל אחד מעושי המלאכה יבזוז לעצמו וככה יתרבו האנשים שיבואו להרוג את היהודים כי כולם ירצו חלק בביזה. והמן עצמו לא רוצה את הכסף, למרות שהמלך אמר "הכסף נתון לך", כי הוא רוצה להשמיד את היהודים כאידיאולוגיה, והוא מעדיף שכמה שיותר אנשים ישתתפו בשביל השלל.
ומהספרים האלו שיגיעו לאחשדרפנים הפחות והשרים הם יוציאו פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב כלומר העתקים גלויים של הכתב הזה שיפיצו לכל המון העם לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה כך שהחוק כבר ינתן בכל מדינה ממדינות המלך, אפילו שיש עוד הרבה זמן גָּל֖וּי לְכָל־הָֽעַמִּ֑ים שכל העמים ידעו כבר מעכשיו, שעוד כך וכך זמן אפשר להשמיד את היהודים, וגם היהודים עצמם ידעו, לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: העמים יתכוננו להרוג להכין כלי נשק, ולדעת מי יהודי, והיהודים יתכוננו למות. וכך כולם כבר עכשיו יתעללו ביהודים והיהודים יהיו מסכנים מאוד כבר עכשיו, לאורך כל הזמן הזה. ולדעת המן זו נקמה ראויה
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שכיון שהם הובילו צו מלכותי הם הזדרזו ויצאו הכי מהר שיכלו וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה כבר באותו יום וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת כי כיון שהצו כבר יצא לדרך, ראה המלך בעצמו על איזה עם מדובר, ושמח. כי להשמיד את עם ישראל זה הדבר הכי טוב שיכל להיות מבחינתו, שהרי הוא מפחד מהנבואות שלהם שיוון תחליף את פרס ומדי, ואם אין עם ישראל, אין נבואות. וזה הרבה יותר טוב ממשתה או מפסל זהב.
והוא עצמו מפחד להלחם בישראל, כשהקב"ה מקיים כבר את הנבואות, אבל המן הוא עמלקי ולא מפחד, ועושה את העבודה בשבילו.
וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה: פ כלומר הגויים שבעיר שושן. כי רוב הגויים לא שנאו את היהודים, ולא הבינו מה האידיאולוגיה של אחשורוש, שהאגרות יצאו בשמו.
שבהתחלה הוא אמר "לעשות כרצון איש ואיש" והמלכות לטובת העם, ואחר כך הוא החריג מזה את הנשים ו"כל איש שורר בביתו", ואחר כך הוא החריג עוד יותר את הנשים ואסף את כל הנערות היפות בכח, ועכשיו הוא כבר מוכר עם שלם להריגה. ואף אחד לא מבין על מה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
מגילת אסתר פרק י | ונשאר לנו רק להבין מה קרה בסוף עם האידיאולוגיה של אחשורוש. שהרי הוא חשב שהוא יוכל למנוע...
מתוך סדרת השיעורים:
חמאה ודבש - פירוש פשט על מגילת אסתר
מגילת אסתר פרק א | | מגילת אסתר נכתבה בזמן שאחשורוש עוד מולך, ואחריו דריוש הבן שלו, ולכן היה ברור שהפרסים...
מתוך סדרת השיעורים:
חמאה ודבש - פירוש פשט על מגילת אסתר
מגילת אסתר פרק ט | | וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ שהוא...
מתוך סדרת השיעורים:
חמאה ודבש - פירוש פשט על מגילת אסתר
מגילת אסתר פרק ח | | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא מיד, כי אחשורוש ידע מה אסתר באמת רוצה, ואת זה הוא לא יכל לתת לה, ולכן...
מתוך סדרת השיעורים:
חמאה ודבש - פירוש פשט על מגילת אסתר