הפרק הזה נראה פשוט, אבל יש בו כמה שאלות לא קלות בפשט, שמראות שכנראה הפירוש שלו אחר.

למשל: אם מרדכי "ידע את כל אשר נעשה", למה הוא לא שלח לומר לאסתר בעצמו? ולמה הוא לא הסכים לפגוש אותה ולומר לה פנים אל פנים מה לעשות?

ואם הוא לובש שק ואפר לעורר את העם, למה הוא בא לפני שער המלך, ולא הולך לרחובות של העיר? וגם למה צריך שהוא יעורר את העם ללבוש שק ואפר? הרי "בכל מדינה ומדינה אבל גדול ליהודים" ו"שק ואפר יוצע לרבים" גם בלי שמרדכי יעורר אותם, ובאמת איזה יהודי יראה שהולכים להשמיד אותו ואת העם שלו ולא ילבש שק ואפר מעצמו?

ולמה הפסוק על "אבל גדול ליהודים" לא נמצא בפרק הקודם, ונמצא דווקא בין הפסוק שמרדכי יוצא בתוך העיר, לבין הפסוק שנערות אסתר וסריסיה אומרים לה את זה?

ולמה אסתר שולחת בגדים להלביש את מרדכי? היא חושבת שהוא לובש שק ואפר כי אין לו בגדים? הרי ברור שזה סימן של אבל. ואם היא באמת חושבת שאין לו בגדים למה היא התחלחלה כל כך?

ולמה אסתר מספרת למרדכי שאסור לבוא אל החצר הפנימית? אם כל עבדי המלך והעם יודעים את זה אז גם מרדכי יודע. ולמה נראה לה שהעובדה שהיא עלולה למות משנה הרי כל היהודים אמורים למות? ולמה מרדכי אומר לה שלא תדמה להמלט בית המלך מכל היהודים כשהיא לא אמרה שום דבר כזה? אלא נראה שהפרק הזה כולו כתוב ברמז, ולמרות זאת גם הצורה הפשוטה של הקריאה שלו נכונה, כי הרי ידעו איך הפרק הזה יתפרש בפשטות, אבל מאחרי הצורה הפשוטה יש גם את הרמזים.

 כך: וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה שהרי מרדכי חיפש כבר קודם לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה, ועכשיו כשראה את הגזרה ידע את כל מה שנעשה כבר. ועכשיו הוא הבין למה היה צריך שאסתר תלקח לבית המלך שזה כדי להציל את עם ישראל מהגזרה של המן. אבל יש בעיה, מרדכי ידע גם עוד כמה דברים שאנשים אחרים לא ידעו, הוא ידע שהמקור של הגזירה הוא לא המלך אלא המן, כי הרי מרדכי עצמו גרם להמן לרצות להרוג את היהודים, והוא ידע שהמלך סומך על המן הרבה יותר מאשר על אסתר, ולכן זה לא מספיק שיש מלכה יהודיה, גם אם היא תזהה את עצמה כיהודיה המלך לא יחזיר בגלל זה את האגרות אלא רק יציל אותה אישית וימשיכו לשמור בסוד שהיא יהודיה. והוא יודע שכתב שנכתב בשם המלך אין להשיב ולמעשה לאחשורוש יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור, והוא יודע את פרשת הכסף, שכנראה מרדכי חקר ובדק מה היה בין המן למלך ושמע מנערי המלך או אנשים אחרים שהיו שם את כל הסיפור ומזה הוא הבין שהמלך בעצמו רוצה להרוג את היהודים, ולכן לא רצה את הכסף. ומכל הסיבות האלו אסתר לא תוכל בשום אופן לשנות את דעתו של אחשורוש, אלא אם היא תשתמש בכלים הכי חזקים שהיא יכולה. כלומר לבוא אל המלך מרצון מה שהיא לא עשתה עד עכשיו, ובזה להאסר על מרדכי ולמעשה לצאת לגמרי מהעם היהודי, כי הבן שלה הרי לא יוכל לדעת שהוא יהודי, ולאיים על המלך שהוא יאבד אותה כמו שהוא איבד את ושתי אם הגזרה תשאר. אבל ברור למרדכי שיהיה קשה לו ולאסתר מאוד לקבל החלטה כזו ביחד, כי יש לה משמעויות מאוד קשות בשבילם, ולכן הוא מקבל את ההחלטה לבדו, ולא נפגש יותר עם אסתר ומתחיל להתאבל עליה כבר מעכשיו כדי שהיא תדע שמבחינתו הענין סגור וכך צריך לעשות. ולכן וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר לאות אבל על אסתר עצמה שאובדת מהעם היהודי ואולי גם תמות במשימה וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כדי לא להיות בשער המלך כדי שאסתר לא תוכל לדבר איתו  ישירות וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה: של צער כדי שכולם יראו והמידע יגיע לאסתר. וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ דווקא, כדי להיות ליד שער המלך, כדי שנערות אסתר וסריסיה יראו אותו כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק: ולכן הוא לא יוכל להכנס ולדבר איתה.

וכדי שנבין את הרמז, ולא נאמר שמרדכי יצא כדי להעיר את העם לזעוק, מספרים לנו כאן ש וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ כלומר ששמעו על רצון המלך להשמידם ושהוא הפך את זה לחוק, ואין להשיב אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים אומר המדרש אבל גדול כי ככל שהזמן עובר הכאב לא קטן אלא רק גדל כי תאריך ההריגה מתקרב, ואבל גדול כיון שאין אבלים ומנחמים אלא כולם אבלים על כולם ואין במי להתנחם וְצ֥וֹם לאלו שמנסים לקרוע שערי שמים לשנות את הגזירה וּבְכִ֖י לאלו שלא ידעו מה לעשות, ובכו על רוע הגזרה וּמִסְפֵּ֑ד לאלו שכל כך התייאשו, עד שמבחינתם כאילו כבר העם היהודי הושמד ונשאר רק להספיד אותו.

וכך או כך שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים: ברחוב העיר שיתקבצו יחד להתאבל. וכל זה בלי שמרדכי עורר אותם, ואם כן למה היה צריך מרדכי לצאת, ולזעוק זעקה גדולה ומרה, עם המידע הייחודי שיש לו? רק בשביל ש ותבואינה וַ֠תָּבוֹאנָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ שהם יכלו לצאת מחוץ לארמון וראו את מרדכי וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ את מה שראו וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד מלשון חיל כלומר פחד כפול שפחדה וחזרה ופחדה, וזה מצד שהיא המלכה, ובתפקיד הזה, ולא מצד שהיא אסתר, כי היא הבינה שמרדכי מסמן לה שהגיע הזמן לפעול, אבל לא ידעה מה קרה, ומה בדיוק הוא רוצה שהיא תעשה. וכיון שעד עכשיו הם דיברו ביניהם פנים אל פנים, היא לא רצתה לנהל איתו שיחה כל כך קריטית דרך צד שלישי וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו לרמוז לו שהיא רוצה שיוריד את השק לזמן מסוים ויכנס לארמון, והיא תוכל לשמוע ממנו בארבע עיניים מה קרה ומה לעשות וְלֹ֥א קִבֵּֽל: כי הוא לא רצה להקשות על קבלת ההחלטה. ולכן וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ ולא לאחת מנערותיה, כי היתה צריכה אדם מבוגר וחכם שיוכל להבין כל מה שיאמרו לו וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י כלומר הסבירה לו כשותף סוד יחיד שהיא רוצה שידבר איתו בשבילה ויעביר ביניהם את הדברים לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה הדבר שהוא מבקש ממנה לעשות וְעַל־מַה־זֶּֽה: מה קרה שבגללו צריך לפעול

וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ בלבד. כשותף סוד יחיד אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר שלשם אסתר לא יכלה להגיע כי אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ:

וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ כלומר כל המקרה עם המן, שהוא לא התשחוה לו, ושאמרו להמן והוא בדק שמרדכי לא משתחוה, ומזה היא תבין שהמן בתמונה, ולא יהיה קל בכלל לשכנע את המלך ללכת נגד דעתו של המן. אבל מרדכי אמר לה שזה "מקרה", כדי שתבין שלא זה הגורם העיקרי לצרה, אלא זה שהוא עמלקי, שנאמר עליהם אשר קרך בדרך, ושמבחינתם הכל מקרה וגורל. וכל מה שמרדכי אומר לה דרך התך, הכל ברמז כדי שהתך בעצמו לא יבין וְאֵ֣ת׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף כלומר מה שמתפרש ויוצא ממה ש אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים בַּיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָֽם: והמלך סירב. ומזה היא תבין שהמלך בעצמו רוצה להרוג את היהודים, וכמה קשה יהיה לגרום לו לוותר על זה רק כדי לרצות את אסתר וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ שממנו היא תראה שהגזרה כבר חתומה. וכמה קשה יהיה לשכנע את אחשורוש למצוא דרך להחזיר את האיגרות, כשלפי החוק כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב. ולמרות שלהתך סיפר את הדברים לפי הסדר שבו הם קרו אמר להתך לפעול לפי הסדר הבא לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר את הפתשגן כדי שתבהל ותבין שיש גזרה מוחלטת וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף כדי שתבין מה יש מאחרי זה וכמה קשה לשנות ואז וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ את התכנית כציווי מוחלט ממרדכי כי אז היא אולי כבר תבין למה צריך להשתמש בכל הכח שיש והתכנית היא כזו:

לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ בניגוד לחוק אל החצר הפנימית להראות לו שהיא עלולה למות ו לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ מלשון חן כלומר למצוא חן בעיניו, ולבוא אליו מרצונה, אפילו שהיא תאסר בזה על מרדכי וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ: כלומר לחשוף את המידע של עמה ומולדתה, ועם שלשת אלו היא תוכל, אולי, לבקש מלפניו על עם ישראל, ואולי זה יעזור. וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ חזרה אל הארמון וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי: כמו שהם כי הוא לא מבין את הרמזים. ודווקא הוא בא, כי עד לרגע הזה אין עוד שותפי סוד לדברים שביניהם. אבל כיון שמרדכי ציוה עליה, למעשה, לחשוף את העובדה שהיא יהודיה, צריך פחות זהירות ולכן וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי: ולא על מרדכי כלומר שציותה אותו להעביר את הדברים למרדכי לא דווקא בעצמו אלא אפשר כבר גם על ידי אחרים.

אסתר רצתה להיות בטוחה שהיא מבינה מה מרדכי מצוה עליה, לפני שהיא עושה פעולות התאבדות כאלו, אבל לא יכולה לומר להתך מה התכנית, כי אף אחד לא יודע שמרדכי ואסתר נשואים. גם לא נערות אסתר וסריסיה,

אבל אם התך ישמע את כל חילופי הדברים ביניהם, בסוף מרוב קודים הוא יבין מה הם מתכננים. ולכן כבר אמרה שיעביר דרך אחרים, ומרדכי כבר יענה לה דרך אנשים אחרים, וכך לכל אחד יהיה רק מידע חלקי. והיא שולחת לו שוב קוד כך: כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ כמוך ולכן אני מבינה שזו כוונתך וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים שאפילו העם יודעים את הכלל הזה, ולכן אם אני אעשה דבר כזה, המלך לא יוכל לסלוח לי בקלות, כי זה יהיה עבירה פומבית כמו של ושתי אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־ הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית שבין הבית שהמלך יושב בו לבין הארמון, ולא החצר החיצונה שבינו לבין העם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א כי לבני הארמון אין זכות לבוא מרצונם, כי המלך קובע את סדר היום, רק לעם יש זכות לבוא לבקש משפט או כדו'. ואם אחד מבני הארמון צריך בקשה מיוחדת הוא צריך לבוא כמו כולם לחצר החיצונה. ולכן אם בא בכל זאת הוא מראה שהוא רוצה להתערב בעיניני הממלכה ו אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית כי זה לא התפקיד שלו. וזה חוק של פרס ומדי ולא יעבור לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב מלשון שבט כלומר מטה המלוכה שזה אומר שהוא משתף אותו בהחלטות המלוכה ומסכים לבחירה שלו להתערב בעניני הממלכה, ולכן וְחָיָ֑ה

וכיון שאתה יודע את זה, אני מבינה שכשאמרת לבוא אל המלך התכוונת בצורה הזו, כדי לזעזע אותו שיזכור את המקרה של ושתי, וכדי להבהיר לו שאם לא יעשה את רצוני, הוא יאבד גם אותי.

ולהכריח אותו לבחור, או שיהרוג אותי, או שיתן לי להשתתף בניהול עניני הממלכה.

וכדי למצוא חן בעיניו שיבחר דבר כזה, שזה מה שאמרת "להתחנן לו" אני מבינה ש וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם: ולכן עכשיו התאווה שלו גדולה ואתה מצוה עלי להתחנן לו כלומר לבוא מרצון ולהאסר.

וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר: שחלקם נשמעים כמו דברים מיותרים שאומרת מרוב פחד, אבל מרדכי יבין את הרמז והוא גם עונה לה ברמז פ וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר דרך מי שיהיה כי במילא רק היא תבין את התשובה

אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־ הַיְּהוּדִֽים: ברור שמרדכי לא חשד בדבר כזה את אסתר, אלא הוא מאשר לה שזה כוונתו, ונותן לה מוטיבציה בדרך רמז. ואומר לה, אל תחשבי שבזה שתעשי איסור ותשארי רק חלק מבית המלך, ולא חלק מעם ישראל, תמלטי מכל היהודים ולא יהיה לך עוד חלק בעם היהודי, אלא להפך  כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ כשאת בבית המלך, גם אם את עדיין נשואה למרדכי היהודי בסתר, את כבר לא חלק מעם ישראל בעתיד.

אבל אם תצילי את העם עכשיו, את תהיי לדורות חלק מעם ישראל ותמיד יזכרו אותך. וכיון שעכשיו יש עת מתאימה להכנס אל המלך, צריך לנצל אותה מיד. כי הקב"ה לא תלוי בך, ואם תחכי אפילו קצת מעבר למה שצריך רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר יהיה ליהודים מספיק רווח זמן לחזור בתשובה, שבשביל זה באה הגזירה, ולא כדי להרוג אותם באמת,

וממילא ה' יביא להם מיד הצלה מכיוון אחר שהוא הכין במקביל, כי ה' לא ישאיר כל כך הרבה זמן את עם ישראל בצרה. אבל כיון שאת לא תעשי מה שהיה מוטל עליך וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ מתוך העם היהודי. כי כנראה לאבא שלה לא היו עוד ילדים ולכן גם השם שלו יכרת מהעם היהודי, כי הילדים שלך כבר לא יוכלו לדעת שהם יהודיים, כי הם מיועדים למלוך בפרס ומדי. וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ כלומר אני יודע אבל זה ברמז כי "מרדכי ידע את כל אשר נעשה" אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את כלומר להזדמנות מתאימה כזאת שהמלך לא קרא לך שלשים יום הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת: וכיון שכל מה שה' הביא אותך להתחתן עם גוי, היה בשביל ההזדמנות הזו להציל את עם ישראל, אם לא תעשי אותה, אז הכל איסור. ואין הצדקה שתשארי במקום כזה, אפילו שזה לא מרצונך, וברור שתאבדי כך או אחרת. ולא תהיה לך הזדמנות שניה.

וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי: לאסתר היה מאוד קשה לקבל החלטה כזו, לעבור עבירה מרצון, כמו שמרדכי צפה שיהיה, ולכן הוא דאג לא להיות שם כשצריך לקבל את ההחלטה. ולכן היא אומרת לו כך: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים אל מקום אחד כך שתגלה להם בסוד שאני יהודייה, והסוד לא ידלוף בימים שנשארו, כי כולם יחד.

והם היהודים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וחטאו במשתה של אחשורוש, שהיה גם הוא "לכל העם הנמצאים בשושן".

את מה שהשתחוו לפסל של נבוכדנאצר אתה כבר תיקנת במה שלא התשחוית להמן. ואת זה עשית בשם כל ישראל ולכן גם הגזירה על כל ישראל. ועכשיו הם צריכים לתקן את מה שהם שתו במשתה של אחשורוש והודו כביכול שלא יבנה בית המקדש, ואת זה הם יתקנו במה שהם יצומו.  

וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי כי עכשיו אתם צמים על הגזירה בצום ובכי ומספד, אבל מעכשיו תצומו עלי, להצלחתי, וכדי שכולם יזכרו שאני חלק מהעם היהודי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ אנחנו יודעים שלצום זה לא לאכול ולא לשתות, אבל כיון שאני הולכת לעשות עבירה לשם עם ישראל, אם זה באמת כל כך הכרחי, כולם יעברו יחד איתי. וכיון שעכשיו י"ג בניסן, מחר חג פסח, ואתם לא תאכלו מצות ולא תשתו יין בליל הסדר הזה. ותזכרו שאי אפשר לסמוך יותר על הגאולה מצד הבחירה של ה' בישראל, אלא צריך לחזור בתשובה שלמה. ואת זה תעשו שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם כלומר י"ד בניסן שהוא חג הפסח, והלילה שלפניו שכבר שייך אליו, וליל הסדר, ואף אחד לא יוכל לחשוב להשלים את ליל הסדר ביום כי גם בט"ו תצומו, וכיון שאנחנו בחוץ לארץ ויש יום טוב שני של גלויות, ועושים ליל סדר נוסף, גם עליו לא תסמכו כי תצומו גם בליל ט"ז, וגם בט"ז עצמו. וכיון שלא יאכלו ולא ישתו שלשה ימים, יהיו כולם במצב של סכנת נפשות כמוני, ואולי ה' ירחם

גַּם־אֲנִ֥י שצריכה לבוא אל המלך יפה ועם כח וְנַעֲרֹתַ֖י שבאות איתי והם חלק מההופעה שלי אָצ֣וּם כֵּ֑ן וכולנו נבוא אל המלך בלי כח, בצורה שמבחינה טבעית הוא לא ירצה אותי וּבְכֵ֞ן כלומר ובזה, בצורה הזאת, בלי לשבור את הצום, ועם הזכות של התיקון של החטא של אנשי שושן, ועם החזרה בתשובה שלהם אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת של תורה, בצורה שאסורה על פי התורה וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי: כלומר אני הולכת להתאבד בשביל עם ישראל, באיזה דרך שאובד, כי אני אבוא בלי רשות אל החצר הפנימית, וכיון שאהיה מסכנה מהצום, בדרך הטבע הוא לא ירצה אותי, ויהרוג אותי ואני לא אעבור.

ורק אם ה' באמת רוצה שאעשה את העבירה, הוא יעשה נס ואחשורוש ירצה אותי למרות הכל, ואז אני אאבוד מהעם בדרך השניה שאני אתנתק מעם ישראל,

אבל אני מוכנה לזה, כי כאשר אבדתי יזכרו אותי בעם ישראל, כי אם אני אצליח להציל את העם בדרך השניה, יזכרו אותי לדורות ממילא, ואם אני לא אצליח ואהרג על ידי אחשורוש, יזכרו שמסרתי את נפשי בשביל עם ישראל, בזכות הצום המיוחד הזה שצמו להצלחתי שלשה ימים על ליל הסדר.

וכאן צריך להזכיר את הרמז שהיא אומרת "כאשר אבדתי אבדתי" ויעקב אבינו אמר "ואני כאשר שכולתי שכלתי" כששלח את בנימין עם האחים, כלומר כאשר שכלתי את יוסף כך אני עלול לשכול את בנימין, אבל למפרע התברר שזה היה להפך, שלא רק בנימין חזר אליו אלא גם יוסף. וכך זה גם אצל אסתר שדווקא מה שהיא אבדה מעם ישראל, השאיר אותה לדורות בתוכו, והיא לא אבדה. וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י על מצות התורה לעשות ליל הסדר וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר: ס כי מרדכי הבין שכדי שלאסתר יהיה כח להתאבד בשביל עם ישראל, היא צריכה את הגיבוי הזה מאנשי שושן, ולכן כל זה פיקוח נפש של העם כולו, וצריך לעשות כמצוותה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.