וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י עדיין תוך כדי הצום וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת הכונה של אסתר, היתה להזכיר למלך את המקרה של ושתי, אבל להפך, ולומר לו שושתי רצתה חלק במלכות, כדי לקחת ממך את הסמכות, אבל אני רוצה חלק בסמכות שלך כדי לעזור לך.

כי הרי המן קיבל חלק במלכות שלך והוא מקבל החלטות, אבל באמת הם נגדך. ואני רוצה את הסמכות שלו, כדי להחליט לטובתך. ואני לא רוצה להיות רק אשתך, אלא מלכה מצד הסמכויות. ולכן לבשה מלכות מול כתר המלכות של ושתי וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית שלשם אסור היה לה לבוא, אבל לא המשיכה ללכת, אלא עמדה שם אחרי שכבר התחיבה מוות.

ואמרה בזה לאחשורוש, אתה אמרת לושתי לבוא והיא לא באה, כי היא נגד הסמכות שלך, ואני באה אפילו שלא אמרת לי לבוא כי אני לטובתך.

ואת ושתי הרגת על זה, אני מביאה את עצמי למצב של מות מרצוני, ואתה תבחר אם לחנון אותי, כך שאותה הרגת ואותי אתה תחיה. ואם לא תתן לי חלק במלכות, אז ממילא אני מתה. ולכן עומדת נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ לומר שהמטרה שלה להיות שותפה בבית המלכות, ושווה לאחשורוש, כי  וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת: כך שהיא עומדת מולו ומקבילה אליו.

והיא יודעת שהוא רואה אותה, וברור לו שהיא מתכוונת להתאבד, אם הוא לא מוכן לעשות את בקשתה לתת לה חלק במלכות. וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה שהיא עומדת כמלכה, ורוצה חלק במלוכה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר ומחכה להחלטה שלו נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו ושוב היא נושאת את משא החן על כתפיה בניגוד לרצונה וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ שבזה הוא חונן אותה ממוות, ומציע לה את האפשרות להשתתף בקבלת ההחלטות בממלכה וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט: ס למרות שזה לא חלק מהטקס החוקי, אבל היא אומרת לו בזה שהיא רוצה שותפות מלאה בשרביט. אתה מחזיק מכאן ואני מכאן. אבל המלך עוד לא יודע מה היא בדיוק רוצה ולכן וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ כלומר מה כל כך מפריע לך שאת מסתכנת במוות אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה ואת אסתר המלכה וחולקת איתי במלכות אם זה מה שאת רוצה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ מה הרצון שלך שאותו את מחפשת עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ: שגם אם את רוצה קרוב לחצי המלכות ולהיות שותפה איתי במלכות, כל עוד שאני אהיה קצת יותר ממך, ינתן לך הדבר שאת רוצה

וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב כלומר זו לא בקשתי, אבל אם טוב בעיניך אז נמשיך את ההשוואה לושתי, שהיא עשתה משתה לעצמה ולנשים, ואני עשיתי משתה לך ו יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ: ואסתר מצרפת גם את המן, למרות שעוד אין לה תכנית מסודרת, כי היא רוצה בסופו של דבר לומר למלך שזה או הוא או היא, והיא רוצה את החלק שלה בקבלת ההחלטות על חשבון המן.

ולכן צריך שגם הוא יהיה שם, למרות שהמן הוא לא המטרה האמיתית שלה, כי באמת היא רוצה להחזיר את האגרות ולבטל אותם. ולהרוג את המן לא יספיק לה, אבל כל עוד המן שולט במה שהמלך עושה, אין סיכוי שהמלך יסכים לבטל את האיגרות. ולכן צריך להוריד את המן מהמעמד שלו כמחליט בממלכה.

והרבה דברים יכולים לצאת מזה שהמן יהיה שם, גם מצד שהמן גאוותן, וזו נקודת התורפה שלו, ולכן צריך להעלות את החשיבות שלו, ולגרום לו להתגאות ואז אולי הוא ינסה למרוד במלך ואפשר יהיה לסכסך ביניהם, וכשהוא בא למשתה עם המלך והמלכה זה מעלה את הדרגה שלו בפתאומיות.

וגם שיתכן שהמלך יחשוד למה אסתר מזמינה את המן כשהוא היה רוצה להיות איתה לבדו.

וגם כדי שאולי תמצא דרך לגרום לחיסול של המן, תוך כדי המשתה,

וגם מצד הקב"ה, יכול להיות שהמן עוד לא הגיע לשיא המעלה שהוא צריך להגיע אליה, ולכן צריך להרים מהר את הדרגה שלו ואז אפשר יהיה להפיל אותו.

ואסתר תראה במשתה עצמו מה אפשר להשיג ותפעל לפי ההזדמנויות שיווצרו. ובכל אופן כל זמן שהיא לא בטוחה שהיא תוכל להשיג את הבקשה האמיתית שלה, להחזיר את הספרים, היא לא מנסה. כי אם היא תנסה מוקדם מדי, והמלך יסרב. לא תהיה עוד דרך הצלה. ולכן היא קודם כל מושכת את הזמן ומחפשת הזדמנות  

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וכבר יש כאן התחלה טובה, שאסתר למעשה שולטת באחשורוש שעושה את רצונה מרצונו, ושולטת גם במה שיעשה המן בעל כרחו ולכן וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ לשון יחיד כי רק הוא בחר לבוא מרצון וְהָמָ֔ן בא בלי ששאלו אותו אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר: כדי שישתו ויהיה יותר קל כשהם שתויים.

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן לאחר ששתו חוזר ואומר מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ כלומר מה הדבר עצמו שאת מבקשת ממני בפירוש וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ הדבר הזה כמו שאת מבקשת וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ בקשה בתנ"ך זה לא כמו שאומרים היום. "בקשה" זה הרצון שאדם חותר להשיג. וכשרוצים לומר "לבקש ממישהו" בתנ"ך זה "לשאול", לכן שאלתך זה מה שאת מבקשת בפירוש ובקשתך זה הרצון שאת מנסה להשיג דרך זה, גם בלי לומר בפירוש. עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ: שאפילו אם זה עד חצי המלכות שאני משתף אותך בה, תעשה הבקשה ולא רק מה שבקשת בפירוש, אלא גם בדרך כזו שהרצון שלך יתמלא.

וחשוב מאוד שהמן ישמע את זה גם, כדי שידע שהמלך מוכן לתת לאסתר יותר ממה שהוא נתן לו, וידע שאין לו יכולת מולה.

וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר אסתר יודעת שאם עכשיו היא תבקש להחזיר את האגרות, או תחשוף שהיא יהודיה ותנסה להפיל את המן, המלך ימצא דרך להציל אותה ולהשאיר את המן ואת האגרות. כי הרי דעתו של המן מוערכת אצלו יותר מדעתה, וכי "פרשת הכסף" למדה אותה שגם המלך רוצה באמת להשמיד את היהודים, ולכן לאורך כל המשתה היא מחפשת סימן ואות מאת ה' שהנפילה של המן כבר מתחילה, כדי לחשוף את הסוד, ועדיין לא היה שום סימן כזה. ולכן היא מתחילה שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי: ואומרת לו שיש לה גם שאלה וגם בקשה, ובונה אצלו סקרנות, אבל כיון שעדיין לא קרה שום דבר שיראה לה שאפשר כבר לגבור על המן, היא דוחה את הענין למחר. ואומרת לו אני לא כמו ושתי ולא רוצה ללכת נגד רצון המלך, אלא להפך לעזור לרצון שלך ולכן רק אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ מספיק עד שהוא רוצה מעצמו לעשות את רצוני וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב הדבר עצמו שאבקש שהמלך מוכן לעשות אותו בעצמו וזה לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י שאבקש בפרוש וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־ בַּקָּשָׁתִ֑י שיתקיים גם הרצון שמאחריה, ועד כאן היא בונה אצלו ציפיה, ואז פתאום נסוגה, והמלך יבין שקשה לה מאוד לבקש את הדבר עצמו, ולכן מחר כשהיא תבקש הוא לא יוכל למהר ולדחות אותה. ולכן אומרת רק יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם שוב ובנתיים יהיה יום שלם שיוכלו לקרות בו דברים שישנו את המאזן מול המן, ואולי יהיה סימן טוב מאת הקב"ה שאפשר כבר להפיל אותו וּמָחָ֥ר שזה הזמן שאפשר להלחם בו בעמלק, כמו אצל יהושע, "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר",

כי המזל צריך להשתנות, וצריך לתת לתהליכים לעשות את שלהם במהלך הלילה. כי כמו שהחורף הוא הקדמה והכנה לתבואה שבאה באביב, כך הלילה הוא הכנה ליום שבא אחריו, ובלילה מתנהלים תהליכים שלא ניתן לראות, וביום שאחריו יראו את הפירות שלהם. ולכן היום שהוא היום השלישי של הצום והוא יום צרה לישראל וחולשה, זה יום שעמלק עדיין מצליח, והמזל של עמלק נמצא מול המזל של עם ישראל, לכן היום לא יהיה טוב להלחם בו, ובלילה יכול להיות שכבר יתהפך המזל, ועמלק יתחיל ליפול, ועם ישראל כבר יסיימו את הצום ויתחזקו שוב, ולכן מחר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ: שהפעם היא מתחייבת לומר את שאלתה ובקשתה. וגם זה רק כי זה דבר המלך, והיא לא רוצה ללכת נגדו בשום דבר. ואם כן למעשה נראה שהמשתה הראשון לא עשה כלום, אבל למשתה הזה יש שתי תוצאות. אחת מיד ואחת בפרק הבא:

התוצאה הראשונה של המשתה, מגיעה מיד: וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב אומר המלבי"ם שדווקא ביום ההוא הוא יצא שמח וטוב לב, אבל עד אז לא היה להמן אפילו יום אחד בחיים שלו שהוא היה שמח וטוב לב, כי זה המצב של גאוותן כל כך כבד, כל הזמן הוא עובד כדי להגיע למדרגה גבוהה יותר ממה שהוא נמצא בה, וכשהוא כבר מצליח להשיג את המדרגה הזו, הוא כבר חושב על מדרגה גבוהה יותר, וכבר רואה שיש עוד אנשים יותר חשובים ממנו, שקודם הוא עוד לא השווה את עצמו אליהם, ושוב הוא לא מרגיש טוב, וצריך להשיג גם את המדרגה הבאה.

ולכן המן עוד לא היה מרוצה, כל זמן שיש עוד אנשים יותר חשובים ממנו. אבל כאן במשתה, הוא עלה למדרגה חדשה, להיות כמעט שווה במעלה למלך ולמלכה, כיון שהמלכה מזמינה אותו לסעודה שלה עם המלך,

והוא בכלל לא התאמץ עוד להגיע למדרגה הזו, ועוד לא הספיק להצטער ממה שאין לו אותה, כי הוא עוד נלחם על מדרגות נמוכות יותר. ולכן באותו יום היה לו שמחה וטוב לב בפעם הראשונה. וגם הפעם הזו מתקלקלת:  וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כל מה שמרדכי יצא משער המלך ולבש שק, היה כדי שאסתר תוכל לקבל את ההחלטה לבוא אל המלך מרצון, אבל מרגע שזה התבצע, הוא חזר לשער המלך, והוריד את השק, כדי להיות כמה שיותר קרוב למה שקורה, כדי שהוא יוכל לדבר עם אסתר ישירות ולייעץ בכל מה שעוד יקרה.

ועד עכשיו המן ראה את מרדכי בשק ואפר ונהנה מהנקמה, ופתאום הוא רואה אותו למרות שהוא מיועד כבר להשמדה עם כל העם שלו, חוזר לשער המלך בלבוש מכובד וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ ואפילו לא מראה שהוא מפחד ממנו, ובזה הוא מראה להמן, שאפילו את הגזירה של המן הוא לא תולה בהמן עצמו אלא בקב"ה. ולכן וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה: כי זו נקודת השבר של הגאוותן, שאדם אחד, ויהיה מסכן ככל שיהיה, שלא מוכן לתת לו כבוד יכול לשבור לו את כל ההרגשה הטובה על כל מה שהוא כבר הצליח להשיג, והכל לא שווה בעיניו. ועל זה התמלא המן חימה,

כי הוא, הרי, לא חשב שעכשיו, אחרי שלמרדכי כבר אין מה להפסיד, מרדכי כן ישתחוה פתאום,

אבל הוא גם לא חשב שיהודי שכבר נמכר להריגה עם כל העם שלו יוכל לקלקל לו ככה את מצב הרוח, ולהוציא לו את כל האויר מהמפרשים. ועל זה הוא כעס.

אבל להמן היתה בעיה, כי סתם להרוג את מרדכי לא יעזור לו, גם כי זה עצמו לא נראה טוב, כי זה יחשוף את החולשה של המן, כי הרי מרדכי במילא כבר מכור להריגה, יחד עם כל העם שלו, ואם עכשיו המן הורג אותו, זה מראה שהוא כל כך חלש וקטן, עד שאפילו אדם כמו מרדכי מצליח להפיל אותו עד כדי שהוא חייב להרוג אותו. וזה ממש לא יוסיף לו כבוד.

וגם כי אפילו אם הוא יהרוג אותו, מרדכי עדיין לא השתחווה. וכיון שמרדכי הוא אדם מכובד בשער המלך, תמיד יזכרו שאדם מכובד כזה לא השתחווה להמן. וההריגה לא תשנה את זה.

ולכן צריך עצה איך לנקום במרדכי בצורה שתחזיר להמן את שמחת החיים, בלי לפגוע לו בכבוד. ולכן בנתיים וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ והוא לא הורג את מרדכי אלא וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו שייעצו לו במבט חיצוני וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ: שהיא כגופו ותבין לליבו יותר טוב מכל אחד אחר וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן כלומר הוא ניסח להם בפירוט, ולא שהם לא ידעו על כבוד עושרו ורוב בניו, אלא כדי להראות להם שגם אחרי שהוא יושב ומפרט את כל המעלות שהוא כבר השיג, עדיין מרדכי מצליח להפיל לו את המצב רוח מול כל זה. ולכן אמר להם אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ כלומר שהוא לא רק עשיר עד כדי שהוא יכול לקנות כל מה שירצה, אלא יש לו עוד הרבה מאוד כסף סתם בשביל להוסיף לו כבוד, וזה מה שעניין את המן בעושר שלו וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו שוב, לא מענין את המן אם הם אוהבים אותו ואם הוא אוהב אותם, אלא שיש לו הרבה בנים וזה נחשב כבוד וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ כל הפרטים והמעלות שהמלך גידל אותו בתפקידים שלב אחרי שלב וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ בכבוד. עד שהוא עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: והוא יותר מכולם חוץ מהמלך עצמו וַיֹּאמֶר֘ הָמָן֒ כתוב "ויאמר המן", אפילו שגם עד עכשיו הוא דיבר, כי עד עכשיו הוא לא חידש להם כלום, רק הראה להם שמרדכי מפיל אותו גם מול כל זה,

אבל כאן הוא מחדש להם, כי הם לא יודעים עדיין על המשתה, ומחדש להם מעלה שהם לא הכירו, שזה נקודה שמאוד חשובה להמן אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ כלומר שבעיני המלכה אני שווה כמעט למלך אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י המן לא מתפעל כל כך ממה שאסתר הביאה אותו למשתה, כמו שהוא מתפעל ממה שהיא לא הביאה אף אחד אחר. כלומר גם בעיני המלכה, אין מי שישווה לי בממלכה, אלא רק המלך. ואל תגידו שזו היתה מעלה חד פעמית, או שתקרה לעיתים רחוקות וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ: אז יש עוד למה לצפות. ומכל אלו הייתי אמור להיות מאוד שמח עכשיו, אבל וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י שעכשיו גיליתי שכל אלו לא שווים לי ולא משמחים אותי בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י למרות שהוא הַיְּהוּדִ֔י ומיועד להשמדה כבר יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ: בכבוד שלו, בלי שק ואפר, ולא משתחווה לי. ואם כן צריך עצה איך משהו יהיה שווה לי בחיים.

וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו זרש יודעת איך המן מרגיש באמת, כי היא מתאימה לו וגם היא גאוותנית, והכבוד של המן הוא גם הכבוד שלה, לכן היא בעיקר עונה, אבל אוהביו של המן לא דומים לו, הם אלו שמוכנים שהמן יתגדל עליהם, ושהם יהיו מתחתיו, ולכן הם לא יודעים מה הוא בדיוק מרגיש ורק מצטרפים אליה יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ כלומר עשרים וחמש מטר וּבַבֹּ֣קֶר׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו מה זה יעזור להמן? בשביל זה הוא היה צריך את היועצים? הוא לא יכל לחשוב לבד להרוג את מרדכי? אלא שזה פותר את הבעיות שהיו להמן. הבעיה היא שאם המן יהרוג את מרדכי זה לא יראה טוב, לכן צריך שהמלך יעשה את זה, כך שבכלל לא המן הרג את מרדכי, אלא המלך מהסיבות שלו. והמלך כמובן יסכים להרוג את מרדכי בשביל המן, כמו שהוא הסכים להרוג עם שלם בשביל המן.

ועדיין יש את הבעיה, שמרדכי היה מכובד וישב בשער המלך ולא השתחווה להמן, ואת זה יפתור מה שיהיה העץ גבוה חמישים אמה, כי זה יראה שמרדכי מרד במלך, ומרוב שהוא היה חשוב, ויושב בשער המלך, צריך גם לתלות אותו בפרסום גדול מאוד. ואז יצא שדווקא מה שמרדכי היה חשוב וישב בשער המלך, זה מה שהביא לו נפילה יותר גדולה, וכמה שהוא עלה יותר למעלה, כך הוא נפל יותר עמוק. ולכן יוצא שהיה עדיף לו לא להיות מכובד בכלל, כי דווקא מה שהוא היה מכובד גרם לו למות בצורה יותר מפורסמת. ואם כך מה שמרדכי היה  חשוב היה רק לרעתו, ואין בזיון להמן במה שהוא לא השתחווה לו. וכמובן שבזה זרש ואוהביו של המן מכינים בעצם את הנפילה שלו ואת מה שהיא תראה, שכל מה שהמלך גידל אותו וכל הכבוד שהוא צבר היו רק לרעתו, ולכן אין בהם ממש. וכיון שפתרנו את הבעיה הזו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ כי הרי כל הבעיה היא שאתה לא שמח בחלקך, אז אחרי שמרדכי יתלה בפרסום גדול ולא על ידך בכלל, לא יפריע לך עוד כלום ותוכל להנות מהמדרגה החדשה. וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ: פ אבל ללכת לאמר למלך, רק בבוקר, כי ברור שהשמחה על הנקמה במרדכי לא תחזיק אצל אדם כמו המן הרבה זמן, עד שהוא כבר ימצא משהו חדש שלא מספיק טוב לו, ולכן צריך שיתלה את מרדכי בבוקר, כדי שמיד אחרי זה ילך למשתה ועוד יהיה שמח. ובפועל זה דחה גם אותו למחר, שיתהפך מזלו והמזל של ישראל יגבר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.