התוצאה הראשונה של המשתה היתה שהמן יצא ביום ההוא שמח וטוב לב, והתוצאה השניה היתה בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא שהוא הזמן של ההכנה למדרגה חדשה שתתגלה מחר, שאז אפשר יהיה כבר להלחם בעמלק. ו נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ באופן פשוט נראה שהיא נדדה לא בדרך של נס, אלא מסיבה מאוד פשוטה. על המלך עבר יום לא קל, המלכה איימה בהתאבדות, ולמרות כל המאמצים, עד לרגע הזה הוא לא יודע למה. וזה מאוד מעסיק אותו.

הנתונים שהיו לו כדי לחשוב עליהם, הם שהמלכה הביאה אותו כבר למשתה אחד, ולא אמרה בו מה הבקשה שלה למרות שהיא אמרה שיש לה בקשה, ושמחר יש משתה נוסף, שזה בעצמו כבר מאוד מוזר,

ועוד שהיא הביאה למשתה באופן לא מוסבר גם את המן.

ההגיון שאחשורוש מוצא בתבנית הזו, הוא שאסתר צריכה משהו מהמלך, אבל לא רוצה לומר אותו בפירוש, כדי לאפשר למלך להבין מה הבעיה ולתקן מה שצריך בעצמו, בלי שהיא תצטרך לומר לו, וכך הכבוד שלו לא יפגע מזה שהיא תצטרך להזכיר לו מה לעשות. ולכן היא הביאה אותו למשתה כדי לומר לו שיש לה בקשה, אבל בלי לומר מה, ומחר יש משתה נוסף, ובאמצע יש לו זמן לתקן ולבוא אל המשתה השני כשהכל כבר מסודר ולא צריך יותר לומר כלום.

דבר שני שהוא מבין, זה שהדבר הזה שהמלכה מבקשת קשור איך שהוא להמן, ולכן היא הביאה גם אותו.

אבל הוא לא יודע מה המלכה יכולה לרצות ולכן  וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים ששם כתובים דברים חשובים שנוגעים למלכות וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: עד שימצאו איזה רמז למה שאסתר רוצה. כי אם היא מצפה ממנו לתקן לבד, כנראה הוא יכול לדעת מה זה. ובאמת וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שהם היו שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף ולכן לא היה מי שימנע מהם להגיע אל המלך, כי הם השומרים, אם לא שמרדכי היה מגלה אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ: ואם כן החיים עצמם של אחשורוש, ניצלו על ידי מרדכי. ואת הדבר שהוא הכי מפחד ממנו, כלומר מרד, מרדכי מנע.

והסיבה שאחשורוש נעצר על הנקודה הזו בספר דברי הימים, היא כיון שאסתר אמרה את זה למלך בשם מרדכי. ואם כן יש איזה קשר בין אסתר למרדכי, והיא חייבת כביכול למרדכי תמורה על השירות שהוא עשה לה, ואם הוא לא קיבל כלום, אז זה מוצדק שאסתר תעצור הכל בשביל זה.

ולכן וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר מצד הכבוד וּגְדוּלָּ֛ה מצד התפקיד או העושר לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה כי אם נעשה איתו משהו יהיה כתוב גם את זה בספר וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו שהם לא היועצים, ולכן ה' דאג שזה יהיה בלילה, כשאין יועצים בסביבה, ולאחשורוש אין עם מי להתייעץ שירגיע אותו. ואמרו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר: כי זו האמת, והם לא ידעו להוסיף מיד איזה עצה מה כן לעשות לו.

כדרכו של המלך הוא היה צריך להתייעץ, אבל אין לו כאן יועצים ולכן  וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר  כדי לראות אם יש שם מישהו מהיועצים שלו שיגיד לו מה לעשות עם מרדכי, והוא יספיק לסדר את הענין עוד לפני המשתה וְהָמָ֣ן בָּ֗א בדיוק אז, בהשגחה לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה שלשם מגיע מי שרוצה לבקש דבר מהמלך לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עצמו שעליו הולכים לדבר איתו עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ: וכאן, ברגע הראשון של הבוקר, כבר מתרחש ההיפוך במזל. כי המן הכין כבר את העץ, אתמול, כשהמזל שלו היה חזק, אבל כבר עכשיו כשהוא בא לומר למלך לתלות את מרדכי, הוא נפגש עם מלך, שכבר הוכן במהלך הלילה, להיות אוהב של מרדכי

וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר כי המן לא יכל לחכות עם התליה של מרדכי, ואולי גם השינה שלו נדדה, ולכן בא לפנות בוקר, כדי לחכות עד שיפתחו שערי הארמון, ומיד לבקש לתלות את מרדכי, ולכן עמד בחצר וחיכה, כי עוד לא הגיע הזמן. ואם כן יש לנו יועץ מיועצי המלך בחצר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא: כלומר יכנס פנימה, אל חדר השינה של המלך. וַיָּבוֹא֘ הָמָן֒ מעצמו, כי הוא חשב שמכניסים אותו לומר את מה שיש לו. אלא שהמלך יודע שהמן הוא לא סתם יועץ, הוא מי שאסתר הביאה למשתה, ורמזה שהוא קשור לענין. ועד עכשיו היה אפשר לחשוב, שהוא שותף סוד של המלכה, ויודע מה היא רוצה לעשות, ואמור לעזור לה. אבל כיון שהתברר שכנראה המלכה מתכוונת למרדכי היהודי, וידוע כבר שהמן צורר של היהודים, לא יכול להיות שהוא עוזר למלכה בענין, וברור שהיא הביאה אותו כדי לרמוז למלך שהיא רוצה לא רק לגדל את מרדכי, אלא גם לעשות את זה על חשבון המן. ולכן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ ולא הזכיר כאן את הגדולה כלומר בכסף וכדו', כי אם צריך לגדל את מרדכי מעל המן זה רק בענין הכבוד, כי כסף וסמכויות אי אפשר לתת לו כמו שיש להמן בצורה פשוטה. והמלך שואל אותו כיועץ, אבל הוא יודע שהמן יחשוב שמתכוונים אליו.

ואכן וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ ולא צריך היה להיות נביא כדי לדעת את זה לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי: כי הרי עלי המלך סומך הכי הרבה בממלכה, ואותי הוא עשה משנה למלך, ואם הוא לא יודע מה עוד אפשר לעשות, זה בוודאות מדבר עלי, כי לאחרים יש עוד הרבה מדרגות של כבוד לתת להם.

וזה באמת מה שהמלך מחפש, שהוא יוכל לתת למרדכי איזה מדרגה של כבוד, שאין אפילו להמן, ולגדל אותו מעליו. וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ להמן באמת לא חסר כלום, כי יש לו כסף וכבוד, ויש לו סמכויות כמו של המלך כי הטבעת של המלך אצלו, יש רק מדרגה אחת שהוא עוד לא הגיע אליה, וזה לקבל את הכבוד של המלך.

אבל המן נזהר כשהוא אומר את זה שזה לא יראה מרד, ולכן כדי להסביר למה צריך להגיע לדבר כל כך קיצוני הוא חוזר שוב על המשפט: אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ: כלומר, אתה מדבר על איש, שצריך שידעו שהמלך בעצמו רוצה לכבד אותו,

אז אי אפשר לתת לו כסף או נכסים, כי זה לא מעיד שהמלך חפץ ביקרו, ויכול להיות שהוא התעשר לבד,

ואי אפשר לתת לו סמכויות ותפקיד, כי יכול להיות שהוא קיבל אותם בזכות הכישורים שלו, ולא כי המלך חפץ ביקרו,

ולכן אין ברירה, אלא לתת לו חלק מהכבוד של המלך בעצמו.

והמן מתחיל לאט לאט, כדי לראות את התגובה של המלך, ולעצור לפני שיהיה מאוחר מדי יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת והוא עוד לא אומר שילבישו מישהו. ולא רק לבוש כזה שנראה כמו של המלך, אלא אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ ממש. שזה ממש מרד שאדם פשוט ילבש את זה, ולכן יהיה ברור שהמלך ציוה להלביש אותו בלבוש שלו בעצמו וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וגם בסוס של המלך אסור להשתמש, בלי שהמלך בעצמו ציוה וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ: כאן המן אומר לשון דו משמעית, אפשר יהיה להבין שיתנו כתר מלכות בראש האדם הזה, שזה מה שהמן היה רוצה,

אבל אם המלך יתרגז, הוא תמיד יוכל לומר שהכוונה לתת את הכתר בראש הסוס, כי הרי הסוס לא נראה שונה מסוסים אחרים, ואיך ידעו שהמלך רכב עליו? לכן צריך לשים לו סימן של כתר מלכות בראש.

וכיון שעד כאן אחשורוש לא התרגז המן ממשיך וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים כלומר לא אחד משרי המדינות, שהם לא מהפרתמים, כלומר לא ממשפחות האצולה שמיועדות להיות שרים של פרס ומדי, אלא אחד מהשרים של פרס ומדי עצמה.

כי כרגע, רק עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן אבל לא השרים, ואם אפילו השרים בעצמם ישרתו אותו הוא ממש יהיה כמו מלך וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וגם כאן המן נזהר ולא אומר שהשר בעצמו ילביש, כי המלך יוכל לראות בזה סוג של מרד, אלא "והלבישו" אפשר להבין שהשר יהיה אחראי, והעבדים שלו ילבישו, או כמו שהמן מעדיף שהמלך יבחר להבין, שהשר בעצמו ילביש את האיש וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ שוב בלשון רבים, או העבדים של השר ירכיבו אותו, או אולי אפילו השר  בעצמו בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר כדי לפרסם לכל העיר שהאיש הזה כמעט כמו מלך, שזה כל מה שענין את המן וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ: גם כדי לפרסם את הדבר הזה עצמו, שזה מה שהמלך רוצה לפרסם, וגם כדי שיהיה ברור שאין כאן מרד, וזה ציווי של המלך, כדי להראות את הכבוד של האיש הזה בעיניו.

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר כי צריך להספיק לעשות את כל זה עוד לפני המשתה, כדי שאפשר יהיה לומר לאסתר שהענין מסודר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ והמלך לא מזכיר בפירוש את הכתר, ומשאיר להמן את הברירה מה לעשות איתו, וכיון שהמן עושה את זה למרדכי ולא לעצמו, הוא כמובן לא לקח את הכתר וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ אתה בעצמך ולא העבדים שלך לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י שאתה שונא כי הוא יהודי הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ שזה מה שכל כך מעצבן אותך אצלו.

ואחשורוש אמר לו את זה כדי שהמן לא יאמר שהוא לא יודע על איזה מרדכי בדיוק מדובר, או לא יודע איפה למצוא אותו, אבל הקב"ה דאג שהמן ישמע בנקודה הזו, שמרדכי יהודי ושהוא יושב בשער המלך, שיבין מה קורה כאן

אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: כי ברור שהמן מרוב גאווה ינסה להקטין עכשיו את כל מה שהוא הציע, ולכן שלא יחסיר אפילו פרט אחד, וממילא אם יחסיר המן מתחייב מוות. ולכן המן לא מנסה להתחמק אלא וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י בעצמו וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר בעצמו וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו גם כן בעצמו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ: וממילא ברור להמן שכבר אין מה לבקש לתלות את מרדכי, וגם ברור שמרדכי לא צריך להשתחוות מעכשיו להמן, וברור שהמן יהיה הרבה יותר עצבני כל פעם שהוא יראה מעכשיו את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.

אבל  וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ כי למרדכי כל זה לא שינה כלום. כי הרי אין לו מה לעשות עם הכבוד הזה, ומה שהלבישו אותו והרכיבו אותו ברחוב העיר לא עוזר לאנשים נורמאליים כלום. רק לאנשים כמו המן יש בזה איזה שהוא ערך,

וחוץ מזה העם היהודי עדיין מכור להריגה, יחד עם מרדכי עצמו, והטבעת עדיין על הידיים של המן. והדבר היחיד שהיה כאן מבחינת מרדכי ואסתר זה סימן טוב, שהיהודים עולים מעל עמלק, והיום אכן התחלף, והמזל התחלף, אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות. ולעומת זאת וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ כי להמן זה שינה מאוד, בניגוד למרדכי, כי כמה שהוא גידל את מרדכי, כך הכבוד שלו עצמו נפגע, ולכן הוא מיהר אל הבית שלו כדי שלא יספיקו לראות אותו, וכדי להספיק להתייעץ לפני המשתה עם אוהביו ועם זרש. כשהוא אָבֵ֖ל על הכבוד שלו שלא ישתקם יותר מפגיעה כזו, כי גם אם ישמידו את מרדכי וכל היהודים, תמיד יזכרו להמן שהוא הוביל את מרדכי ברחוב העיר וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ: כלומר מכוסה ראש כדי שלא יראו אותו, ולא ידעו מי הוא, עד שיגיע הביתה. וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן קודם כל לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ שהיא כמוהו והנפילה שקרתה לו עכשיו היא גם הנפילה שלה. ובנוסף֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו כדי שייעצו לו מה לעשות אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ את כל צרופי המקרים שהיו לו, שבדיוק שבא אל המלך, הכניסו אותו, ושהמלך שאל אותו "מה לעשות" וכל מה שהוא אמר לעשות אמר לו המלך לעשות למרדכי וכו',

אבל סיפר להם "את כל אשר קרהו" כי לדעתו זה היה מקרה, כלומר לפעמים המן מצליח מול מרדכי ולפעמים להפך. ורק צריך עצה איך להמשיך מכאן, כי אי אפשר יהיה כבר לתלות את מרדכי

וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו שעד עכשיו הם היו אוהביו, אבל כל מה שאהבו אותו היה כי היה להם רווח ממנו, וכאן מכיון שהוא התחיל ליפול, כבר לא אהבו אותו רק אמרו לו דבר חכמה וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ שהיא נשארת אשתו לטוב ולרע, ולכן גם לא אמרה את זה מעצמה אלא רק הצטרפה, בעל כרחה, לדברי החכמים אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י הם ידעו כמובן שמרדכי יהודי, אבל אמרו לו זה לא מקרה, ולא רק בינך לבין מרדכי,

אלא כיון שהוא מזרע היהודים, ואתה גזרת הריגה בגללו על כל זרע היהודים, אז האלוקים שלהם נלחם בך דרכו. וזה לא כי יש משהו מיוחד במרדכי, אלא רק כי הוא מזרע היהודים והאלוקים שלהם אוהב אותם. ולכן אתה נופל.

ושים לב אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ הוא לא עשה כלום כדי להפיל אותך, רק אתה החילות להפיל את עצמך לפניו מעצמך, והכל היה בינך לבין המלך, ואתה הובלת את הכל, כי אתה עשית עץ, ולכן הלכת למלך, ואתה אמרת שירכיבו על הסוס ולכן עשית את זה בעצמך.

לכן לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ בשום עצה להתגבר עליו, כי חיברת אותו לכל היהודים. ולכן כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו: הנפילה שלך תמשיך כדי להציל את היהודים, אלא אם כן נפול תיפול לפניו באופן יזום, ותעשה איתו שלום, ותחזיר את האגרות, ואז לא יהיה לקב"ה סיבה להמשיך להלחם איתך, ולפחות תשאר בחיים.

עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ ולפני שהוא הספיק לדון איתם באפשרות, ובוודאי לפני שהספיק ללכת לעשות שלום עם מרדכי וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ במהירות כהמשך למה שהמן נדחף אל ביתו במהירות, כך שלא יהיה לו זמן לחשוב לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר: וכאן כבר יש סימן טוב לאסתר ואפשר להמשיך בתכנית.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.