וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה: וכאן יש הפוגה להמן מכל היום הקשה שעבר עליו ושוב יש לו צד של גאוה וגדולה, כי הוא שוב במשתה עם המלך והמלכה.

וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר שבנתיים עוד לא התנהלה כמו מלכה, ולא אמרה לו מה היא רוצה שיקרה, ולכן נאמר רק אסתר ולא אסתר המלכה, גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן כי היא הבטיחה לו שבפעם הזו היא תאמר מה שאלתה ומה בקשתה. ואולי הוא כבר פתר את הבעיה כשהוא גידל את מרדכי, אבל צריך להיות בטוח שהכל סודר, ולכן הוא שואל שוב מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ כלומר שתאמרי את השאלה עצמה, ולא תבקשי לבוא למשתה שלישי, והשאלה הזו עצמה תנתן לך וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ שמאחרי השאלה, מה את רוצה להשיג באמת עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ: כי אני עדיין מוכן שתהיי שותפה במלכות. וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ שכאן התחילה להתנהל כמלכה וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֫לֶךְ כי אני לא כמו ושתי, ורוצה שתעשה את הרצון שלי רק אם אני מספיק מוצאת חן בעיניך לזה וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב לעשות את הדבר עצמו שאני מבקשת, ואם לא טוב בעיניך או אני לא מספיק מוצאת חן  אני לוקחת את דברי בחזרה, כי אני פועלת איתך בשיתוף פעולה ולא נגדך תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י הבקשה שאני מבקשת בפירוש זה את החיים שלי, אבל וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי: הרצון שמאחרי הבקשה זה להציל את העם שלי, וזה מה שאני באמת רוצה. ואם את העם שלי לא תציל, אז גם את נפשי אני לא לוקחת, ואני מוכנה למות בשבילם, כמו שכבר ראית בחצר בית המלך הפנימית. ולכן אל תנסה לתת לי את נפשי בלי לתת לי את עמי כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י כלומר רומזת שהמן ידע שהיא יהודיה, ובכוונה התכוון להרוג אותה כמו שושתי נהרגה. והמילה נמכרנו מטילה ישירות את האחריות על אחשורוש, כי אף אחד לא יודע על פרשת הכסף, חוץ ממרדכי שגילה לאסתר. אבל אסתר רוצה לומר שיש כאן מעבר לגזירת המיתה עצמה, גם בזיון, ולכן גם אם תציל אותי והמלכה תשאר בחיים, תמיד יאמרו שמכרת את המלכה שלך תמורת כסף, רק בסוף הצלת אותה. ולכן אי אפשר להסתפק בלהציל אותי בלי להחזיר את האגרות. וגם רוצה לומר לאחשורוש שהיא יודעת על הכסף וממילא יודעת שהמן חלק מהסיפור. ונמכרנו לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד בכל דרך שהיא, וגם בזה היא רומזת, שאם העם יושמד והיא תשאר עדיין היא אבודה וכבר לא ידעו שהיא יהודיה. ולכן עדיין הגזירה תחול גם עליה וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כי העם שלי עדיין יהיה קיים אפילו שהם עבדים, ואני אשאר חיה בארמון כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: כלומר כי אני מודעת שיש כאן נזק גדול מאוד למלך במה שהוא יצטרך להחזיר את האגרות ולעבור על דתי פרס ומדי, ואם זה היה רק לעבדים ושפחות לא היתה הצרה הזו שווה את הנזק הגדול של החזרת האיגרות, והייתי שותקת כי מה שאכפת לי באמת זה הנזק של המלך, אבל כיון שנמכרנו להשמדה, אני צריכה לדבר כי זה כבר שווה גם את הנזק שיגרם למלך. ובזה היא מכינה אותו נפשית שיצטרך להחזיר את האיגרות אפילו שזה בלתי אפשרי רשמית. ס וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה כתוב פעמיים ויאמר, כי אחשורוש לא היה מופתע בכלל, יש רק עם אחד שנמכר להריגה בממלכה, ואחשורוש עצמו עשה את זה לפני ארבעה ימים בדיוק, ולכן הוא התכוון לומר לה משהו על זה שהכל יהיה בסדר והוא יודע, אלא שאז הוא הבין פתאום למה אסתר הביאה אותו למשתה יחד עם המן. האיגרות כתובות בשם המלך אחשורוש, והמידע החדש שלא היה לאחשורוש עד עכשיו זה שהמלכה יהודיה. אם כן יוצא שהוא עצמו כתב את ההשמדה על המלכה מבחינתה. אלא שהמלכה אוהבת אותו, ולא רוצה שזה יחשב שהוא רצה להשמיד את העם שלה, ולכן היא הביאה את המן שהיא יודעת שהוא באמת המוביל של המהלך, כדי שהיא והמלך יחד יפילו את האשמה עליו והמלך יצא נקי. ולכן היא אומרת נמכרנו בלי לומר מי מכר, כדי שהאשמה תיפול על המן. ולכן המלך עוצר את מה שהתכוון לומר, ומחליט שאין לו ברירה אלא לשחק את המשחק שאסתר הכניסה אותו אליו ואומר במקום זה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ מי הבן אדם וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא איפה בדיוק הוא נמצא כדי שנוכל לטפל בו , כי הרי הוא יודע שאסתר לא סתם הביאה את המן לשם איתם אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ כל כך הרבה גאווה לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן: ולבחור להרוג את המלכה עם כל העם שלה? וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר כלומר אל תחשוב שאם יש לכולם כל מה שהם צריכים אין מלחמות כי הוא צר ולו ולנו אין מקום יחד וְאוֹיֵ֔ב שהוא מחפש לעשות לנו רע וצריך להרוג אותו כי אחרת לא תהיה לנו מנוחה ממנו, ושאלת מי הוא זה הָמָ֥ן והוא לא מחפש את התאוות שלו וגאווה, אלא באמת הוא הָרָ֖ע ומענין אותו לעשות רע מצד עצמו ואין איך לחיות איתו בשלום. ושאלת ואי זה הוא הַזֶּ֑ה הנה כאן לפניך וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת כלומר פחד לא רציונלי, כי זה מצטרף לסימנים הרעים שהיו לו במה שהוא התחיל ליפול לפני מרדכי מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה: כי עד עכשיו הוא קיווה שהמלכה לא יודעת שהוא בענין, ושהמלך לא ישחק איתה את המשחק, אבל עכשיו הוא מבין שהמלכה מפילה את כל האשמה עליו כדי לטהר את המלך, ושהמלך משחק איתה את המשחק הזה, וממילא לא תהיה למלך ברירה אלא להרוג אותו כדי לנקות את עצמו מהאשמה מול המלכה, ולכן הוא נבהל כי אין איך לצאת מהמשחק הזה טוב. אבל לא כל כך מהר הורגים את המן, כי וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ המלך לא באמת כעס על המן, למרות שאסתר טענה שהמן ידע שהיא יהודיה, אבל מי אמר שזה נכון, ולכן המלך בכלל לא אומר לתלות את המן, כי המלך עדיין אוהב את המן, ומעריך את דעתו יותר מאת דעת אסתר, ובסך הכל רוצה גם את ההשמדה של היהודים, וכדי שהוא לא יצטרך להרוג את המן הוא קם משם ומשאיר אותם לבד, כי כשהם יחד כבר אין להמן איך למצוא פתרון, אבל אם המן ישאר לבד עם אסתר הוא יוכל להגיע איתה לסיכומים לגבי האיגרות ואפשר יהיה לצאת מהכל בשלום. ולכן קם כשהקימה עצמה היא בחמתו כדי שיראה שהוא קם מרוב כעס ויוצא אבל באמת הוא לא כעס. וקם מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן כלומר הלך רחוק כדי לאפשר להמן זמן לצאת מזה, וגם אולי למצוא יועץ שיעזור לו לחשוב מה נכון לעשות, אבל בהשגחה הוא הגיע דווקא לגינת הביתן שקשורה למשתה הראשון, ומזכירה לו את הסיפור של ושתי וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד ולא נפל לפניה, כי ברור שהיא לא תרחם עליו אחרי שהוא רוצה להשמיד את כל העם שלה, אלא לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ כלומר לחפש פתרון שישאיר לו את נפשו מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כי יש כאן בסיס למשא ומתן, כי אם יהרגו את המן זה לא יציל את היהודים, ולאסתר עצמה יש אינטרס להגיע איתו להסכמות שבהם הוא יוריד את הגזירה מהיהודים והיא תשאיר לו את החיים שלו כמו שהיועצים שלו במילא כבר יעצו לו לעשות כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: כלומר שהמלך כבר לא יכול לעזור לו ומצד המלך כדי לנקות את עצמו הוא יהיה חייב להרוג את המן, ורק המלכה יכולה לפתור את הבעיה אם היא תוותר לו אז המלך יוכל גם הוא לוותר לו בלי לאבד את אהבת המלכה. אלא שאסתר לא הסכימה בנתיים והמן לא הצליח לסדר את המחשבות שלו, והמלך עצמו לא הצליח למצוא פתרון, ויותר גרוע מזה, המלך נזכר בושתי כשהיה בגינת הביתן, ומה שאסתר אמרה שהמן ידע שהיא יהודיה והתכוון בגזירה באמת להרוג אותה, נשמע למלך יותר ויותר נכון, כי הוא נזכר גם שהמן רצה באותו בוקר את הבגדים של המלך והסוס והכתר. ובכלל, כמו אוהביו של המן, גם אחשורוש לא אהב אותו מצד עצמו אלא כי המן הצליח ולאחשורוש היה תועלת ממנו, אבל כיון שהמן התחיל ליפול באותו יום, כל האוהבים שלו מפסיקים לאהוב כי נראה שכבר לא יהיה להם ממנו תועלת, ומה שאסתר אמרה על המן נכנס למלך ללב, והוא כבר חושב שאולי זה נכון. ולכן הוא גם חשב שאולי זה לא רעיון טוב שהוא השאיר את אסתר לבד עם המן וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן מהר, עוד לפני שהיה הגיוני שיחזור וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ כאן אין ברירה אלא לעצור ולשאול מה גרם להמן לעשות כזו שטות? וכבר אמרנו שאין לו שום טעם ליפול לפני המלכה, כי הוא גזר השמדה על כל העם שלה, אז אין סיכוי שהיא תרחם עליו כשיפול לפניה, והיא רק תהנה לראות אותו משפיל את עצמו, ולכן מראש הוא עמד לבקש על נפשו ולא נפל, ומילא אם הוא כבר נופל שיפול לפניה על הרצפה ולא על המטה.

וכדי לענות על זה צריך לשאול שאלה קשה עוד יותר על הפרק הקודם: בשביל מה היה צריך את כל הסיפור עם הסוס? מה היה שונה אם זה לא היה קורה? ולמה ה' היה צריך לגרום שבדיוק המן יגיע ושימצאו כתוב מה שמרדכי הגיד? אם הכל בשביל סימן טוב לאסתר אז היה מספיק איזה חלום טוב. ואם כל זה לא היה קורה הסוף היה אותו דבר, אסתר הרי היתה אומרת במשתה השני מה שאלתה והיתה אומרת המן הרע הזה והכל היה אותו דבר גם בלי שום סוס ולבוש מלכות. ויותר מזה, את כל הסיפור עם העץ שהמן רצה שיתלו את מרדכי ובדיוק אז קראו לו יש רק אדם אחד בעולם שיודע וזה המן. המלך לא שמע על העץ, וגם לא מרדכי ואסתר. אז סימן למי זה? אלא שכמו שאמרנו קשה מאוד לשכנע את המלך להרוג את המן, ובשביל זה ה' סיבב כמה וכמה דברים. והסימנים שבפרק הקודם נועדו להמן עצמו, לא למרדכי ואסתר. מה שהיה חשוב זה שהמן עצמו ידע שכשהוא הגיע להגיד לתלות את מרדכי מיד המלך אמר לו להרכיב את מרדכי ברחוב העיר, ושאת כל הגאוה שלו הוא איבד בשביל מרדכי, כדי שהיועצים שלו יגידו לו שנפול תיפול לפניו. ולזה יש שתי אפשרויות, או שממש תיפול לפניו עד שתמות, או שתקח את גזרת הגורל הזו ותעשה אותה בצורה מלאכותית, ותיפול לפניו להתחנן לו ולעשות איתו שלום ותחזיר את האיגרות. ולכן כיון שהמן ראה שהוא לא מצליח לשכנע את אסתר, כי הוא היה נבעת, הוא הבין שהוא חייב ליפול לפני היהודים לפחות באופן מלאכותי, כדי שהגורל של הנפילה יגמר והוא יוכל לצאת מזה, אבל הגאווה שלו לא איפשרה לו ליפול על הרצפה ולהשתחוות ליהודיה, הרי כל הסיפור התחיל מזה שיהודי לא התשחווה לו ועכשיו הוא ישתחוה ליהודיה, אז הוא נפל רק בשביל הגורל ולכן נפל לא ממש לפני אסתר ולא בגובה נמוך יותר אלא על המיטה כדי להיות שווה לה בגובה, שאסתר עליה לא ממש לפני אסתר. והוא התכוון לקום מיד ולהמשיך משם, אבל המלך נכנס מיד כשהמן נופל והוא אמצע הנפילה. ואז התחברו למלך עוד דברים שקרו בפרק שעבר, שהוא ראה שהמן רוצה את המלוכה עצמה, ורוצה לבוש מלכות וסוס וכתר של המלך, ואם כן יש צד שהוא רוצה לכבוש את המלוכה עצמה ולמרוד, וזה התחבר לו עם הטענה של אסתר שהמן ידע שהיא יהודיה, ועם גינת הביתן שהזכירה לו את ושתי, ויחד עם זה היה צריך גם שהעץ יהיה מוכן כבר כדי שיוכלו לתלות את המן מהר לפני שהמלך יספיק לחשוב על זה, ורק כשהצטרפו כל הנקודות האלו היה אפשר להפטר מהמן.

ומזה נלמד שלפעמים כדי שמשהו גדול יקרה במציאות צריך הצטרפות של הרבה מאוד פרטים קטנים שיקרו, וה' פועל דרך המציאות כך שהוא גורם שכל הפרטים האלו יקרו בדיוק בזמן שצריך אותם, ובהצטרפות של כולם אפשר להזיז דברים גדולים שעד לפני רגע היו נראים בלתי אפשריים.  וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת כלומר עד עכשיו טענת שאתה רוצה שרק ברחוב העיר יראו אותך בלבוש מלכות כלפי אנשי העיר אבל לא כלפי המלך, והנה מסתבר שאתה רוצה את המלכה עצמה ואצל אחשורוש התאווה היא העיקר, ולקחת לו את המלכה זה לא דבר שהוא יסלח עליו, ועמי כלומר אתה רוצה לכבוש גם אותי ולהיות מלך במקומי, ולא רק בחוץ אלא בבית שאתה תהיה השולט לגמרי, אם כך אתה באמת מורד הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ שעד עכשיו המן האמין שהוא לטובתו ורק משחק משחק בשביל אסתר, ולכן צריך להסתדר מול אסתר אבל ברגע שהמלך עצמו כועס עליו אז כבר אין תקוה וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ: הפנים שלו נהיו מכוסות כלומר ולא היה לו כבר לאן להסתכל ואיזה עצה לחפש. ועדיין אם היינו עוצרים כאן המלך היה נרגע מהכעס, וחוזר לחפש איך להציל את המן, כמו שכשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי. ולכן היה צריך את העץ שכבר מוכן ס וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה שהוא היה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אז ככשלח אותם המלך להביא את ושתי, ולכן עצם מה שהוא נמצא שם הזכיר למלך את הענין עם ושתי. וכאן צריך להבין למה מענין את המלך כל מה שאומר חרבונה, שהעץ גבוה חמישים אמה, ושמרדכי דיבר טוב על המלך, ושהעץ עומד בבית המן, הרי המלך רוצה לתלות את המן בגלל מרד במלך, והוא רק צריך עץ. אלא שחרבונה יודע שלמלך יש בעיה, הוא צריך לרצות את אסתר, ובשביל זה לכאורה, צריך להחזיר את האיגרות, וזה בלתי אפשרי. לכן הוא מציע למלך הצעה שאי אפשר לסרב לה גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ כלומר כדי לרצות את המלכה נתלה את המן על העץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ ואתה יודע כבר שמרדכי הוא מישהו שהמלכה מעריכה, ולכן אל תחשוש מאיפה יהיה לך משנה למלך אחר במקום המן, כי אפשר לתת את המשרה של המן למרדכי שבמילא כבר קיבל היום את מה שהמן רצה לעצמו, וזה בטח ישמח את המלכה. והעץ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן שזה רומז למשרה של המן שאפשר להעביר את בית המן לאסתר ואת הסמכויות שלו. והעץ גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וכך המן יתלה בפרסום גדול, והמלכה תהיה מרוצה למרות שלא נחזיר את האגרות. ולכן וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו: כי זה באמת היה הפתרון הכי טוב שהיה בנמצא וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י שזה המשך של מה שמרדכי קיבל כבר את כל הכבוד שהמן רצה לסדר לעצמו, וכל זה רמז למה שעוד יקרה ש"ונהפוך הוא" והיהודים יהרגו את שונאיהם על ידי האגרות עצמן שהשונאים אירגנו. ורק אז וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: והספיקו להרוג את המן לפני שחמת המלך על החשדות שלו בהמן שככה ולכן הוא עוד לא נרגע ולא חיפש דרך להציל את המן פ

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.