ונשאר לנו רק להבין מה קרה בסוף עם האידיאולוגיה של אחשורוש. שהרי הוא חשב שהוא יוכל למנוע מרידות,

כי אם הוא יתן לכל אחד את כל מה שהוא צריך לא תהיה לאנשים סיבה להלחם, והנה  הוא גילה שני סוגי אנשים שזה לא עובד אצלם, המן שהיה מונע מגאוה ולכן לא משנה כמה היה לו הוא רצה עוד, ומרדכי שהיה מונע מאידיאלים ולכן הוא לא חושב בכלל על תאוות וכבוד אלא עושה מה שנכון בעיני ה'.

ולכן אחשורוש הבין שהוא טעה, ואין טעם שהמלכות תתעסק בלתת לכולם את מה שהם רוצים, ואי אפשר לעשות כרצון איש ואיש,  אלא עדיף כבר שהמלכות תשלוט בצורה חזקה. ולכן וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אחשרש אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס מס פרושו בתנ"ך שלוקחים אנשים לעבודת המלך. והוא כבר לא ניסה לעשות הנחה למדינות, או שלכולם יהיה הכל, אלא לקח אנשים שיעבדו בשבילו. עַל־הָאָ֖רֶץ כולה, וגם וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם: שזה אולי רומז ליוון שהיא ארץ של איים, כי אחשורוש ידע כבר מדניאל, שיוון תחליף את פרס ומדי, ולכן רצה לשעבד אותם ולהחליש אותם.

ואחרי שאחשורוש ראה כמה נזק יכול לצאת מאדם לא מתאים שנמצא לידו היינו יכולים לחשוב שהוא לא ירצה גם את מרדכי, אבל אחשורוש ראה שיש הבדל גדול. רשעים מונעים תמיד מלחשוב על עצמם, גם על חשבון אחרים, ולכן המן בפועל יצר בלאגן גדול, ומלחמה בכל הממלכה, וכמעט שהמלך איבד בגללו את המלכה, והוא ניסה להשתלט גם על הכבוד של המלך,

אבל אחשורוש ראה שאצל צדיקים זה לא כך, וגם כשיש להם כח וסמכות הם עושים טוב לכל מי שסביבם, ולא חושבים על עצמם, ולכן את מרדכי הוא כן השאיר לידו, וזה רק עזר לו כי וְכָל־מַעֲשֵׂ֤ה תָקְפּוֹ֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ שהוא רק התחזק כשמרדכי לידו וּפָרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מָרְדֳּכַ֔י אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ בעקבות זה, כשהוא הבין כמה זה טוב לו הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֙פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס: כי הפרטים האלו לא מענינים אותנו, רק מה שאחשורוש הבין מזה, ואנחנו בעקבותיו. ולכן יש בפרק הזה שלשה פסוקים בסך הכל, הראשון מדבר לכאורה על תקפו וגבורתו של אחשורוש, האחרון מדבר לכאורה על פרשת גדוללת מרדכי, והאמצעי מבהיר לנו ששני אלו כתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס ולא כאן, ולכן כאן אנחנו מדברים על משהו אחר, אנחנו מדברים על אידיאולוגיה. כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ ואחשורוש השאיר אותו כמה שיותר לידו, ויחד עם זה מרדכי לא מוותר על האידיאלים שלו וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים כלומר גדול בתורה.

ולמרות שיש לו הרבה אחים ובאופן פשוט אי אפשר שכולם יהיו מרוצים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו המילה רוב בתנ"ך לא אומרת רוב ולא כל, כמו בלשוננו, אלא תמיד אומרת הרבה, כמו שאמרנו את כבוד עושרו ורוב בניו. כלומר היו לו הרבה אחים וכולם היו מרוצים ממנו. והוא לא השתמש במה שהוא משנה למלך לטובת עצמו אלא דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ כלומר עסק בלחפש מה הוא יכול לעשות שיהיה טוב לעם שלו וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ: של עמו, כלומר הוא חושב לא רק על הדור הנוכחי אלא גם איך יהיה טוב לדורות הבאים של העם שלו.

ואחרי כל זה, נשארת השאלה, אז מה קרה בסוף עם בית המקדש? ואת זה אנחנו צריכים להשלים מספר עזרא:

לפי סדר השנים הפשוט, מרדכי נשאר משנה למלך עוד שנה אחת בלבד אחרי המלחמה, ואז אחשורוש מת. והחליף אותו דריוש, שלפי חלק מהדעות, היה בן של אחשורוש ואסתר, ולמעשה היה יהודי למרות שהוא לא ידע את זה.

שלש שנים בלבד אחרי נס פורים, בשנה השניה לדריוש, הנביאים חגי וזכריה אומרים לעם להמשיך את הבניה של המקדש, למרות שלא נאמר דבר חדש בענין מטעם המלך, כיון שאז באמת מלאו שבעים שנה מאז החורבן.

וצרי יהודה ובנימין שמעו שבונים, אבל עכשיו כבר היו הרבה יותר זהירים, ולא ניסו להפריע לעבודה, רק כתבו לדריוש שהיהודים בונים את המקדש, והוא  ענה להם שיתרחקו ולא יפריעו, ושמהמיסים של המדינה שלהם יתנו את כל מה שצריך לבנית המקדש, ולקרבנות להצלחת המלך.

וארבע שנים אחר כך, בג' אדר נחנך בית המקדש השני, כשקרוב לוודאי מרדכי עדיין חי, ואת חג הפסח של אותה שנה כבר חגגו במקדש.

ופחות משלשים שנה לאחר מכן, אלכסנדר מוקדון כובש את פרס ומדי, והמלכות עוברת ליוון, ואז גם נחתם התנ"ך ונפסקת הנבואה, עד היום.  

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.