עלינו לתת את הדעת על תפקידם של פרקי היחוס הארוכים של שאר עם ישראל, מלבד שבטו ומשפחתו של דוד. אם נכתב ספר דברי הימים לייחס את דוד, מה חשיבות יש ליחוסים של כלל העם?

בכל תשעת פרקי היחוס הפותחים את דברי הימים, המקום המרכזי ניתן בבירור לשבט יהודה. הכתוב מקדיש לשושלת יהודה מאה ואחד פסוקים, בעוד שלשאר שבטי ישראל מוקדשים פסוקים בודדים בלבד. רק שבט לוי זוכה לסדר גודל דומה של פסוקים (80 פסוקים). בכך ניכר כי יחוס יהודה הוא המרכזי.

גם בתוך שבט יהודה ניכרת היררכיה - יחוסם של פרץ וזרח שנולדו מתמר קודם ליחוסו של שלה בן יהודה, אף שהוא גדול מהם. הטעם לכך הוא שמהם יצא דוד, כפי שאומר המיוחס לרש"י (א, ד): "בני שלה בן יהודה - לפי שעדיין לא יחסו מיחסו עתה, שמשום כבודו של דוד מקדים ליחס בני תמר פרץ וזרח שמהם יצא גם הוא ועכשיו שייחס כל משפחות פרץ מתחיל לייחס כל משפחות שלה שהיו באותו הדור".

ומדוע לא ייחס הכתוב את יהודה ומשפחת דוד בלבד? הטעם לכך עולה על הדעת מיד: יחוס הדורות בתוך עם ישראל לאחר אברהם אבינו, שונה באופן מהותי מן היחוס מאדם ועד אברהם. עזרא לא בא לומר כי משפחת דוד נבחרה, בעוד שכל עם ישראל אינם בחירי ה' ח"ו. עזרא בא ללמדנו כי כאשר דוד עמד בראש עם ישראל, הוא יצר המשך ותיקון לאדם הראשון; אך הוא לא עשה זאת לבדו, אלא אך ורק בתור העומד בראש האומה, אשר השפעתו הטובה נאצלת על כל בני העם. הוי אומר שיחוס שבטי ישראל בכללם נסמך ומצטרף ליחוסו של דוד.

ואכן, הן מפשט הכתובים והן מביאור חז"ל עליהם עולה כי גם מניין שאר השבטים סובב סביב דוד. נקודת ההתייחסות הראשית של שלשלות השבטים היא לזמן דוד, והדבר ניכר ממספר כיוונים:

דגש רב נותן עזרא על המוסדות אשר נוסדו על ידי דוד. באמצע ובסוף פרקי היחוס מונה עזרא את שושלת הלוויים, על תפקידיהם השונים, וכפי שנאמר לעיל, שושלת זו נמנית באריכות רבה. עזרא מדגיש כי מערכת התפקידים הזו נוסדה על ידי דוד; דוד ייסד את סדרי הלויים המשוררים - "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית ה' מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן" (ו, טז). גם סדר הלוויים השוערים, כלומר האחראים על שמירת השערים נוצר על ידי דוד: "כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם" (שם ט, כב).

לא רק הלוויים מוזכרים בהקשר של דוד, גם בשאר השבטים הדבר ברור. הכתוב מתייחס לערים של שבט שמעון בהקשר של דוד המלך (ד, לא): "וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם. אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִיד". באופן דומה, הכתוב מתייחס למספרם של בני יששכר בימי דוד דווקא - "וּבְנֵי תוֹלָע עֻזִּי וּרְפָיָה וִירִיאֵל וְיַחְמַי וְיִבְשָׂם וּשְׁמוּאֵל רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם לְתוֹלָע גִּבּוֹרֵי חַיִל לְתֹלְדוֹתָם מִסְפָּרָם בִּימֵי דָוִיד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת" (ז, ב). בתולדות בני ראובן נאמר ה, ט-י: "וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד. וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל כָּל פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד". המלחמה בזמן שאול היא חלק ממסגרת הזמן הכללי של דוד, אך יותר מכך – נאמר כאן שבני ראובן התרבו וישבו עד הפרת. לכאורה לא ניתן להבין זאת אלא בזמן דוד, שהרי הוא זה שלראשונה כבש והרחיב את גבול ישראל עד הפרת.

גם יחוס הכהנים נוגע לזמן דוד. יחוסם מגיע עד הכהנים בימי דוד ואז הוא מפסיק: "צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ" (שם ו, לח). את צדוק ואחימעץ מכירים אנו ממעשה מרד אבשלום בדוד. וכן אומר המיוחס לרש"י על הפסוק, אלא שמתייחס לזמן שלמה: "לא חשב כי אם אותם שהיו עד שלמה".

בשבטים נוספים מונה הכתוב סך מסויים של חיילים גיבורי צבא שהועמדו מתוך אותם השבטים. וכאן עולה שאלה מאליה: לאיזה צבא ובאיזו תקופה השתייכו אותם חיילים? במסכת קידושין (עו, א) הדבר מתבאר. נאמר שם במשנה: "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך [=מי שנטל חלק בצבא המלך, נחשב כמי שבא בודאות ממשפחה מיוחסת ואין צריך לחקור את כשרות משפחתו]". בעמוד ב' שם מבארת הגמרא באיזה צבא מדובר – "אמר רב יהודה אמר שמואל: בחיילות של בית דוד. אמר רב יוסף: מאי קרא? 'והתיחשם בצבא במלחמה'. וטעמא מאי? אמר רב יהודה אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן". כלומר הצבא האידאלי שעליו הנרמז בפסוק בדברי הימים, ובו שירתו חיילים מיוחסים בלבד, הוא צבאו של דוד המלך[1]. הפסוק שהגמרא מביאה כראיה על חילות בית דוד הוא פסוק סתמי מתוך יחוסי שבט אשר ולא נאמר בו באיזו תקופה מדובר. למרות זאת ברור ופשוט לגמרא כי מדובר בצבא דוד! מכאן אנו למדים כי בנוסף להתייחסויות המפורשות שהבאנו לעיל, נקודת היחוס העיקרית של השבטים הוא לזמן דוד או להקשר שלו[2].

נמצא שעזרא הנביא ערך סקירה היסטורית על שושלות ישראל, כשבמוקד הסקירה עומדת ההתייחסות לדוד, לפועליו ולתקופתו.

הקשר בין דוד המלך לבין שאר העם ניכר מבחינת שוני המצוי בין סדר יחוסי דברי הימים שקדמו לעם ישראל, ובין סדר היחוסים בתוך עם ישראל: כאשר עוסק עזרא ביחוסים הקדומים של העולם כולו, ישנו סדר ברור: בכל נקודת התפלגות משמעותית של אילן היוחסין העולמי, עזרא מונה תחילה את האח הנבחר על ידי ה'. לאחר מכן הוא מפרט את תולדות אותם האחים בסדר הפוך – ראשית את תולדות האחים שנדחו על ידי ה' ולא נבחרו. הקדמתם באה כביכול 'להיפטר מהם' ולהשאיר אותם בצד. רק לאחר מכן מציג עזרא את התולדות של האח הנבחר, משום שרק מהם ימשיך האילן הנחפץ בעיני ה' להיבנות. כפי שיובא בסמוך חז"ל מדמים את עיקרון הסידור הזה לאדם הממשמש בעפר לשם מציאת מרגלית, וברגע שמצא אותה הוא נוטש את העפר ומחזיק במרגלית בלבד.

דוגמאות: את בני נח מציג עזרא תחילה בסדר הבא: "שֵׁם חָם וָיָפֶת" (א, ט) – שם מוזכר ראשון משום שהוא בחיר ה' מבין האחים, ודווקא משום כך, מיד לאחר מכן מסודר סדר תולדות בני נח בסדר הפוך – יפת, חם ושם. סדר זה נוהג גם אצל יצחק וישמעאל, וגם ביחס ליעקב ועשיו – תולדות ישמעאל קודמות לתולדות יצחק, ותולדות אדום קודמות לתולדות יעקב.

אולם שונה הוא הדבר כאשר מגיע עזרא לשניים עשר בני יעקב. היה אפשר לחשוב כי בהתאם לבחירת דוד מכל ישראל, עזרא ימנה את תולדות השבטים, ורק לבסוף ימנה את שבט יהודה בתור השבט היחיד בעל חשיבות בעיני ה'. אולם כאן הסדר מתהפך – יהודה נמנה ראשון ובהדגשה רבה, ולאחר מכן כל שבטי ישראל מצטרפים אליו. הוי אומר שבתוך עם ישראל אין הקב"ה נוטש שום שבט. אמנם דוד עומד בראש העם, ואיתו שבט יהודה, אך אין הם נפרדים מעם ישראל, אלא עם ישראל כמכלול הוא בחיר ה'.

[1] יש להוסיף כי גם בבני בנימין נזכר מנין של חיילים גיבורי צבא, וגם בו מדגיש הכתוב את היחוס של גיבורי המלחמה (ז, ז): "רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים וְהִתְיַחְשָׂם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף... וְהִתְיַחְשָׂם לְתֹלְדוֹתָם רָאשֵׁי בֵּית אֲבוֹתָם גִּבּוֹרֵי חָיִל עֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם". זוהי לשון דומה מאד לזו שנכתבה ביחס לאשר, ולגביה אמרה הגמרא כי מדובר בחיילי בית דוד.

[2] למרות האמור עד כה, אין לשכוח כי לא כל הייחוסים בפרקים אלו מכוונים לימי דוד. לגבי בני שמעון נאמר יחוס בזמן חזקיהו. בראובן נזכר בארה בזמן גלות אשור. בבני גד מוזכר יחוס בזמן יותם וירבעם. ברש"י משמע שעיקר יחוס עזרא הוא להגיע לאלו שהיו בדורו - רש"י דברי הימים א ד: "בני שלה בן יהודה - לפי שעדיין לא יחסו מיחסו עתה שמשום כבודו של דוד מקדים ליחס בני תמר פרץ וזרח שמהם יצא גם הוא ועכשיו שייחס כל משפחות פרץ מתחיל לייחס כל משפחות שלה שהיו באותו הדור".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.