יחוסו של דוד בהקשר לכלל יחוסי עזרא
העיסוק ביחוס היה מרכזי ביותר אצל עזרא. בנוסף לדברי הימים, גם בספר עזרא הוא הקדיש מקום נרחב לשושלות של עם ישראל. ועוד: למדונו חז"ל (קידושין סט, ב) כי עזרא ייחס מחדש את כל הגולה, ולא עלה לארץ ישראל עד שהשאיר את יהדות בבל נקיה מכל סיג נכרי: "דאמר ר' אלעזר: לא עלה עזרא מבבל - עד שעשאה כסולת נקיה, ועלה". הגמרא מבססת מסורת זו על הפסוק בעזרא (ח, טו) המספר על ההכנות לעלייתו: "וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם". בנוסף לסינון מקדים זה, גם בארץ ישראל מצינו שעזרא עסק בבירור ובניקוי היחוסים - עזרא (ב, סא): "וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים... אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים".
מלבד בדיקת תקינות היחוסין למפרע, עסק עזרא באופן נרחב בניקיון היחוס הישראלי משם ולהבא. הוא עמל על הפרשת הנשים הנכריות מתוך שבי ציון. מיד שהגיע לירושלים נודעה לעזרא תופעה חמורה זו, והוא פעל מיד למגרה – "וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ" (עזרא י, ג-ו). בהמשך משביע עזרא את העם להיבדל מן הנשים הנכריות - "וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת" (שם, יא). פרק י מוקדש כולו לתיאור מעשה זה של עזרא.
על רקע פעולות טיהור היחוס המתוארות בעזרא, בספר דברי הימים העלה עזרא את היחוס לסדר גודל רוחני חדש. היחוס הוא המעקב אחר בריאת ה' המתמשכת, היוצרת את הדורות החל מאדם הראשון. והנה, דווקא על רקע מאמצי עזרא לפלוט את הנשים הנכריות מתוך ישראל, בולטת מטרתו של ספר דברי הימים לייחס את דוד. דוד, שכל מהלך הבריאה מוביל אליו, נולד מגיורת מואביה. לאורך הדורות טענו רבים כלפיו כי מחמת כן אין הוא ראוי לבוא בקהל. דווקא במהלך הסרת הכוחות הזרים מישראל, מצהיר עזרא ברוח קדשו לדורות: אצל רות אין מדובר בכח זר, אלא להיפך – בועז וביתו הם חלק בלתי נפרד מאילן היוחסין המרכזי של הבריאה, המוביל אל דוד.
במבט רחב יותר – דומה שלכל אורך שרשרת הדורות מאברהם ועד דוד, אין עירוב של זרע שגוייר מן הגויים. סדר העניינים הרגיל הוא שאנשים אלו העומדים בלב האומה נולדים אך ורק מזרע אברהם. רק שני דורות חריגים בהקשר זה – יהודה ותמר, ומאוחר יותר: בועז ורות. מגילת רות כולה מקימה את המבט על דור יחודי זה, ובה מבואר עד כמה היתה הצטרפותה של רות ראויה, נכונה ומקובלת לבסוף על גדולי העם.
פירוט השושלות בתנ"ך
בשני מוקדים בתנ"ך אנו מוצאים כי ניתן מקום נרחב ומפורט לפירוט של שושלות בני האדם: בתחילת התנ"ך ובסופו. בפרשות בראשית ונח מטווה התורה את תולדות האנושות. לשם כך היא מקדישה פסוקים רבים. בסיום התנ"ך – בספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים, מקדישים עזרא ונחמיה פסוקים רבים לתיאור עולי הגאולה השניה בפרט, ומהלך הדורות על אליהם בכלל.
מתברר כי הפירוט הנרחב של השושלות מגיע בתקופות שבהן יש מיעוט הארה אלוקית. כאשר מעשי ה' הם גלויים וקרובים לישראל, התנ"ך מתמקד בהם. אך כאשר מעשים אלו ממועטים, וחושך מצוי בעולם, אז התנ"ך ממקד אותנו ב'גרעין הקשה' של מעשה ה' הקיים מאחורי הקלעים של כל התנהלות העולם. הכוונה היא לסדר הצבת בני האדם בעולם, שהוא זה שיקבע לאחר מכן את כל מאורעות העולם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.