הקדמה
נאמר בסוף פרקנו:
מא. "ועתה קומה ד' אלקים לנוחך, אתה וארון עזך, כהניך ד' אלקים ילבשו תשועה, וחסידיך ישמחו בטוב.
מב. ד' אלקים, אל תשב פני משיחיך, זכרה לחסדי דויד עבדך".
הגמרא במסכת שבת (ל ע"א) ובמסכת סנהדרין (קז ע"ב) אומרת שרק כאשר אמר שלמה את הפסוק האחרון הוא זכה להכניס את הארון לקדש הקדשים!
א. דברי הגמרא במסכת שבת ובמסכת סנהדרין
כך נאמר שם בגמרא:
"אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: 'עשה עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו' (תהלים פו, יז)?
אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון [רש"י: דבת שבע].
אמר לו: מחול לך.
אמר לו: עשה עמי אות בחיי.
אמר לו: בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.
כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה.
אמר שלמה עשרים וארבעה רננות [רש"י: 'רנה' 'תפילה' 'תחינה' כתובים בתפילת שלמה (מלכים א' פ"ח)], ולא נענה.
פתח ואמר: 'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד' (תהלים כד, ז).
רהטו [שערים] בתריה למיבלעיה [רש"י: סברי (השערים) דעל עצמו אמר 'מלך הכבוד'], אמרו: 'מי זה מלך הכבוד' (שם, ח)?
אמר להו: 'ד' עזוז וגבור, ד' גבור מלחמה' (שם).
חזר ואמר: 'שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד? ד' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה' (שם, ט), ולא נענה.
כיון שאמר: 'ד' אלקים אל תשב פני משיחך, זכרה לחסדי דויד עבדך' (דבהי"ב ו, מב) - מיד נענה.
באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העוון".
ב. מדוע בחר ד' להראות את סליחתו לדוד דווקא בחנוכת בית המקדש, ודווקא בהכנסת הארון לקדש הקדשים?
יש לשאול: מדוע בחר ד' להראות את סליחתו לדוד דווקא בחנוכת בית המקדש, ודווקא בהכנסת הארון לקדש הקדשים?
כתב על כך ה"תורת חיים" (בסנהדרין שם): "טעמא דמילתא מה שנודע מחילת חטאו של דוד על ידי כניסת הארון לבית המקדש, נראה לפי שתכלית בנין בית המקדש היה לצורך הארון, להעמידו שם. שהרי בשעה שרצה דוד לבנות את בית המקדש אמר אל נתן הנביא: 'ראה נא אנכי יושב בבית ארזים, וארון האלקים יושב בתוך היריעה' (שמ"ב ז, ב), כי על ידי הארון שרתה שם השכינה. וכיון שדוד נתן נפשו לבנות את בית המקדש, לפיכך נקרא על שמו, כמו שכתב רש"י בפרשת נשא (במדבר ז, א). אלא לפי שעשה מלחמות גדולות, ושפך דם לרוב, לא רצה הקב"ה שיבנה הוא הבית, כי אם שלמה, כמו שמפורש בספר דברי הימים (דהי"א כב, ח). אבל שונאי דוד היו סבורים שלא היה [דוד] כדאי לבנות המקדש מצד חטא אוריה ובת שבע. כי על ידי גילוי עריות ושפיכות דמים השכינה מסתלקת מישראל (יומא ט ע"ב), ואיך תשרה השכינה על ידו. לכך רצה הקב"ה להודיע לשונאיו שאין הדבר כן. ולפיכך, כשרצו לחנוך את המקדש, להשתמש בו בדבר אשר נעשה בעבורו, דהיינו להעמיד שם הארון, לא היו יכולים להכניסו שם, כי אם על ידי זכותו [של דוד], להודיע כי הוא היה ראוי לבנות את בית המקדש, אלא שעשה מלחמות גדולות. וכיון שנכנס הארון בזכותו, ולולי זכותו לא היה תכלית בבנין, נמצא דהוה ליה כאילו הוא בנאו עתה".
כלומר: כיון שדוד רצה לבנות את בית המקדש וד' מנע זאת ממנו, קטרגו עליו שונאיו שהוא חטא בגילוי עריות עם בת שבע ובשפיכות דמים של אוריה. ד' רצה להראות לכולם שדוד ראוי היה לבנות את בית המקדש, והסיבה שהוא לא בנה אותו אינה מפני שחטא בגילוי עריות ובשפיכות דמים, אלא מפני שעשה מלחמות רבות ושפך דמים רבים של גויים שונאי ישראל. ואף על פי שהיה מותר לו לעשות כן, ולא רק שהיה לו מותר לעשות כן, אלא הוא גם קיים בכך מצוה, מכל מקום נמנעה ממנו האפשרות לבנות את בית המקדש, כיון שענינו של בית המקדש הוא שלום ותפילה ורחמים (עיין במאמרי בדברי הימים א' פרק כ"ב). כיון שארון הברית הוא הנותן למקדש את עיקר קדושתו וחשיבותו, לכן הראה ד' לכל עם ישראל שהוא סלח לדוד דווקא בהכנסת הארון לקדש הקדשים, כיון שבהכנסה זו קיבל המקדש את עיקר קדושתו, והכנסת הארון בזכותו של דוד נחשבה לדוד כאילו הוא בנה את בית המקדש.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בהחזרת הארון למקומו בבנין בית המקדש השלישי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
