הקדמה

נאמר בתחילת פרקנו:

א. "אחר הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור, ויבֹא ביהודה ויִחן על הערים הבְּצֻרות, ויאמר לבִקעם אליו.

ב. וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלם.

ג. וַיִוָעַץ עִם שָׂרָיו וגִבֹּריו לסתום את מימי הָעֲיָנות אשר מחוץ לעיר, וַיַעְזְרֻהו.

ד. ויִקָבצו עם רב, ויסתמו את כל המעינות, ואת הנחל השוטף בתוך הארץ, לאמר: למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים".

בסוף פרקנו נאמר עוד:

ל. "והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון, ויַישרם למטה מערבה לעיר דויד, ויַצלח יחזקיהו בכל מעשהו".

במבט ראשון נראה שחזקיהו עשה טוב בסתמו את מימי המעינות, וששריו וגבוריו הסכימו עמו, ושגם הקב"ה הסכים עמו, אבל בגמרא אמרו שחכמים לא הסכימו למעשהו זה!

מאמר זה ידון בהבנת הפסוקים ובהבנת דברי חכמים.

א. דברי הגמרא במסכת ברכות

בגמרא מסכת ברכות (י ע"ב) אמרו:

"תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו.

על שלושה הודו לו: גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו.

ועל שלושה לא הודו לו: סתם מי גיחון ולא הודו לו, קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן ולא הודו לו".

ופירש רש"י שם: "סתם מי גיחון - מי שלוח, בדברי הימים (ב לב, ל). ולמה? כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות. ולא זהו גיחון הנהר הגדול, דההוא לאו בארץ ישראל הוא, אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים, שנאמר: 'והורדתם אותו אל גיחון' (מ"א א, לג), ומתרגמינן: 'ותחתון יתיה לשילוחא'".

נשאלת השאלה: מדוע לא הודו לו חכמים? והרי לכאורה טוב עשה! וכמו שפירש רש"י: "סתם מי גיחון - ולמה? כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות".

תשובה לדבר כתב רש"י במסכת פסחים (נו ע"א): "סתם מי גיחון - כדכתיב: 'למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות' (דברי הימים ב לב).

ולא הודו לו - שהיה לו לבטוח בהקדוש ברוך הוא, שאמר: 'וגנותי על העיר הזאת להושיעה' (ישעיהו לז, ה)".

ב. שאלת הרד"ק על הגמרא

הרד"ק בפרקנו (בפסוק ל') שאל על הגמרא שאלה אחרת, מפשט הפסוקים: "ואני תמה ממה שאמרו רז"ל: 'סתם מי גיחון ולא הודו לו', והנה כתיב למעלה (פסוק ג'): 'ויועץ עם שריו וגִבֹּריו לסתום את מימי העינות'! ובכלל 'שריו' חכמי ישראל עמו, שכתוב: 'שרי האלפים', והם היו החכמים והשופטים!".

אם כן שאל הרד"ק, שמוכח מהפסוקים בתחילת הפרק שחכמים כן הודו לחזקיהו בסתימת הגיחון!

ג. דברי האבות דרבי נתן

עוד הוסיף הרד"ק: "ובהגדה מצאתי: 'סתם מי גיחון, והסכימה דעתו לדעת המקום'!".

הרד"ק לא ציין לאיזו הגדה הוא התכוון, אבל כנראה כוונתו לאבות דרבי נתן, שכך נאמר שם (פ"ב ה"ד): "יחזקיהו המלך עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום:

גנז ספר רפואות, והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחשת, והסכימה דעתו לדעת המקום.

והסיר את הבמות והמזבחות, והסכימה דעתו לדעת המקום...

סתם מי גיחון, והסכימה דעתו לדעת המקום, שנאמר: 'והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה לעיר דויד, ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו" (דבהי"ב לב, ל)".

אם כן מפורש באבות דרבי נתן שחזקיהו עשה כראוי בסתימת מי הגיחון, והמדרש עוד הוכיח את דבריו מהפסוק!

כך סיכם את הדברים החיד"א בפירושו "חומת אנך": "ואת הנחל השוטף וכו' - זה אחד מהדברים שלא הודו לו חכמים. אמנם באבות דר' נתן פרק ב' הוא היה מונה ארבעה דברים שעשה חזקיהו המלך ע"ה והסכימה דעתו לדעת המקום, ובכללם שנינו: 'סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום, שנאמר: חזקיה סתם מי גיחון ויישרם למטה מערבה בעיר דוד, ויצלח יחזקיהו בכל מעשיו'. וזה הפך התוספתא דפסחים דף נ"ו דקתני: 'ולא הודו לו חכמים', ובודאי דחכמים שלא הודו - לא סברי דעשה כהוגן והסכימה דעתו לדעת המקום!".

יש לשאול אם כן על הגמרא שתי שאלות:

1. שאלת הרד"ק, שמוכח מהפסוקים בתחילת הפרק שחכמים כן הודו לחזקיהו בסתימת הגיחון!
2. השאלה העולה מדברי המדרש, שמוכח מהפסוקים בסוף הפרק שהסכימה דעתו לדעת המקום!

ד. הוכחת הרד"ל מהפרקי דרבי אליעזר ומהפיוט

בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט) נאמר: "בחמישי סתם חזקיהו את המעינות שהיו בירושלים, שנאמר: 'והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון' (דברי הימים ב, לב, ל)".

כתב שם הרד"ל (באות ל) שמדברי הפרקי דרבי אליעזר שהביא ענין זה של סתימת הגיחון יחד עם שאר שבחים וניסים שקרו ביום החמישי מוכח שהוא סובר כמו האבות דרבי נתן.

עוד כתב שם הרד"ל שכן מוכח גם מהפיוט להושענא רבה, בהושענא שפותחת במלים "למען תמים בדורותיו הנמלט ברוב צדקותיו", שם נאמר: "למען הרהר עשות רצונך, המכריז תשובה לצאנך, אז בבא מחרף סתם עינות מים, לציון מכלל יופי הושע נא והושיעא נא, אבינו אתה".

מפיוט זה, שבו אנו מבקשים על הגשם בזכות חזקיהו שסתם את המעינות דייק הרד"ל שמוכח שהפייטן סבר כמו האבות דרבי נתן, שחזקיהו עשה טוב בסתמו את מי הגיחון!

ה. תשובת המהרש"א על שאלת הרד"ק

המהרש"א בחידושי אגדות למסכת ברכות (י ע"ב) הסביר את הגמרא באופן שלפיו לא קשה שאלת הרד"ק!

כך כתב המהרש"א: "סתם מי גיחון - כך מפורש לעיל מיניה בדברי הימים, דכתיב בפרק ל"ב (ג-ד): 'ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות וגו' ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ, לאמר: למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים'. אבל לא הוזכר שם מי גיחון, אלא לבתר הכי: 'והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון' (שם, ל). ואפשר דבשאר מעינות היו שריו עמו בעצה, מה שאין כן במי גיחון, שתלה בחזקיהו לחוד".

כלומר: בתחילת הפרק נזכר שחזקיהו התיעץ עם שריו וגיבוריו, אבל שם לא נזכר הגיחון, אלא רק שאר המעינות. ואילו בסוף הפרק לא נזכר שחזקיהו התיעץ עם שריו וגיבוריו, אלא נזכר רק שמו של חזקיהו, ושם נזכר הגיחון!

אם כן דברי הגמרא אינם קשים מהפסוקים, ואדרבא, מתוך שבתחילת הפרק נזכרים שריו וגבוריו של חזקיהו, ובסוף הפרק הם אינם נזכרים, מוכח כדברי הגמרא שחכמים לא הודו לו בסתימת הגיחון!

הרב מרגליות בהערותיו "ניצוצי אור" למסכת ברכות (י ע"ב) כתב על פי דברי המהרש"א שאפשר שהפייטן שאמר: "למען הרהר עשות רצונך, המכריז תשובה לצאנך, אז בבא מחרף סתם עינות מים, לציון מכלל יופי הושע נא והושיעא נא, אבינו אתה", התכוון רק לסתימת שאר המעינות, ולא לסתימת הגיחון.

אבל יש לשאול על הסבר המהרש"א: מדוע בסתימת כל המעינות הודו החכמים לחזקיהו, ואילו בסתימת הגיחון הם לא הודו לו?

ו. תשובת החיד"א על הוכחת המדרש

החיד"א שם בפירושו "חומת אנך" סיים: "ואני בעניי כתבתי קצת ישוב בקונטרס 'כסא רחמים' (דף ע"ו) בס"ד עיין שם".

הקונטרס "כסא רחמים" הוא ביאור על אבות דרבי נתן, ושם כתב החיד"א: "...היו גם חכמים שמסכימים לדעת חזקיהו, על דרך שכתב הרמב"ם בסוף פ"ד מהלכות ביאת מקדש גבי עיבר ניסן בניסן. אלא שרוב החכמים היו נגדו, ולא הודו לו. אם כן היו חולקים החכמים בסתימת מי הגיחון... וכבר כתבו רבני צרפת שאף על גב ששתי הסברות אמת, רצה הקב"ה שההכרעה תמסר ביד חכמי הדור.... וסברת חזקיהו ורבנן שעמו היא גם כן אמת, אלא דלא הודו לו חכמים, רוב הסנהדרין, שנמסרה ההכרעה בידם. אבל יען שסברתו אמת - הסכימה דעתו לדעת המקום, על דרך שאמרו דבשמים הלכה כבית שמאי. ובזה אתי שפיר מה שאמרו בברייתא שלנו באבות דרבי נתן שהסכימה דעתו לדעת המקום, ומה שאמרו במסכת ברכות שלא הודו לו חכמים".

בדברי החיד"א יש שני חידושים:

א. פירוש המלים "ולא הודו לו חכמים" אין הכוונה שחזקיהו היה לבדו כנגד כל החכמים, אלא שרוב החכמים לא הודו לו, אבל היו גם חכמים שסברו כמותו.

יסוד זה הוכיח החיד"א מדברי הרמב"ם לגבי "לא הודו לו חכמים" ביחס ל"עיבר ניסן בניסן".

כך כתב הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש (פ"ד הי"ח): "ועוד אחרת היתה שם באותה השנה, שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר, שראוי להיות ראש חדש ניסן, ועשה אותו החדש אדר שני. ולא הודו לו חכמים, שאין מעברין ביום זה, כמו שביארנו בקידוש החדש (פ"ד הי"ד). ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה, נאמר: 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב' (דהי"ב ל, יח). וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו, שנאמר: 'כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר: ד' הטוב יכפר בעד' (שם). ונאמר: 'וישמע ד' אל יחזקיהו, וירפא את העם' (שם, כ) - שנרצה קרבנם".

ב. אף על פי שרוב החכמים לא הודו לו, כיון שהיו חכמים שהודו לו, הסכימה דעתו לדעת המקום.

אבל סיים החיד"א: "אך יש לפקפק על זה, כמבואר".

ז. תשובת המלבי"ם על הוכחת המדרש

הסבר אחר על הוכחת המדרש מהפסוקים בסוף הפרק יש לענות על פי מה שכתב המלבי"ם: "והוא יחזקיה - רצונו לומר זה עשה הוא מדעת עצמו, כי חכמים לא הסכימו עמו בזה, כמו שאמרו חז"ל. [כדיוקו של המהרש"א]

ויצלח - הגם שהיה זה שלא מדעת חכמים הצליח במעשיו, כי רצה ד' לנסותו אם יסמוך על ד' לבדו, ולא יעשה תחבולות אנושיות". 

אם כן לפי המלב"ים אף על פי שחזקיהו הצליח במעשה סתימת הגיחון, היה זה ניסיון מאת ד'. המלבי"ם גם הוכיח את דבריו מהפסוק הבא, שאומר: "וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרֹש המופת אשר היה בארץ, עזבו האלקים לנסותו לדעת כל בלבבו", שהסביר המלבי"ם: "וכן במליצי - גם זה היה נסיון שלא עמד בו, מה שהתפאר לפני שרי בבל".

ח. איך יענה האבות דרבי נתן על ההוכחות של המהרש"א והמלבי"ם?

יש לשאול: איך יענה האבות דרבי נתן על ההוכחות של המהרש"א והמלבי"ם?

1. איך יענה האבות דרבי נתן על ההוכחה של המהרש"א?

על ההוכחה של המהרש"א ניתן לומר שהאבות דרבי נתן יאמר שאין לדייק מהפסוק בסוף הפרק שחזקיהו סתם את מי הגיחון שלא על דעת חכמים, אלא שם מופיע סיכום המעשים הרבים שעשה חזקיהו והצלחותיו, וכל המעשים מתיחסים לחזקיהו, ולכן לא נזכרו שם החכמים. בין שאר המעשים מופיע גם המעשה של סתימת הגיחון, אבל הוא מתיחס לסתימת המעינות שמופיעה בראש הפרק.

יש לחזק הסבר זה מהשאלה ששאלנו על המהרש"א: מדוע בסתימת כל המעינות הודו החכמים לחזקיהו, ואילו בסתימת הגיחון הם לא הודו לו?

עוד יש לחזק הסבר זה מדברי הפרקי דרבי אליעזר (פרק ט): "בחמישי סתם חזקיהו את המעינות שהיו בירושלים, שנאמר: 'והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון' (דברי הימים ב, לב, ל)".

הפרקי דרבי אליעזר כתב: "סתם חזקיהו את המעינות שהיו בירושלים", משמע שהוא מתיחס לפסוקים בתחילת הפרק, אבל הוא הביא ראיה מהפסוק שמדבר על הגיחון, בסוף הפרק: "והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון". משמע שהוא השווה ביניהם! וכן כתב הרד"ל בפירושו לפרקי דרבי אליעזר (אות ל).

2. איך יענה האבות דרבי נתן על ההוכחה של המלבי"ם?

על ההוכחה של המלבי"ם מהפסוק המסמיך את סתימת הגיחון לנסיון עם שרי מלך בבל יוכל האבות דרבי נתן לענות על פי מה שכתב ב"דעת מקרא" שם: "וכן במליצי שרי בבל - וכך הצליח חזקיהו גם בענין שלוחי מלך בבל, שלא בא עליו ענש בחייו, אלא נדחה לדורות הבאים, כמו שכתב לעיל: 'ולא בא עליהם קצף ד' בימי יחזקיהו' (כו), ומעין זה תרגם הארמי [בפסוקנו]: ולא אתנזק'"!

כלומר: הפסוקים לא באו לומר שחזקיהו נכשל בשני הדברים: בסתימת הגיחון ובמפגשו עם שרי מלך בבל, אלא להיפך: הפסוקים באו לומר שחזקיהו הצליח בשני הדברים: גם בסתימת הגיחון וגם במפגשו עם שרי מלך בבל, שאף על פי שהיה שם פגם מסוים, מכל מקום הוא לא נענש עליו.

סיום

שאלנו על המהרש"א: מדוע בסתימת כל המעינות הודו החכמים לחזקיהו, ואילו בסתימת הגיחון הם לא הודו לו?

ענה על כך הרב נריה ("עטורי כהנים המקדש והנבואה" עמ' 86): "נראה שדעת חכמים היתה דשאני גיחון משאר מעינות, הואיל ומעין זה קשור היה לבית המקדש. כי הנה מצינו שנתיחד מעין הגיחון, שהוא מעין השילוח, שממנו היו שואבים את שלושת לוגי המים לניסוך המים... והשתא שמעין השילוח היה חלק מבית המקדש... היתה דעת חכמים נוטה שאין לנהוג בו כדרך שנהגו בכל המעינות, ואסור היה לסתום אותו".

בכל הושענא רבה אנו מתפללים שבזכות חזקיהו שסתם את המעינות נזכה לשפע של ברכה, ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב את שאיבת המים מהשילוח לניסוך המים בבית המקדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.