הקדמה

בפרקנו שני חלקים: החלק הראשון מתאר את מעשיו הטובים והצלחתו של אמציה (א-יא).

החלק השני מתאר את מעשיו הרעים וכשלונותיו של אמציה (יג-כח).

האם המתואר בפסוק י"ב היה מעשה ראוי, והוא שייך לחלק הראשון, או שהוא היה מעשה שאינו ראוי, והוא שייך לחלק השני?

כך נאמר בפרק:

א. מעשיו הטובים והצלחתו של אמציה

א. "בן עשרים וחמש שנה מלך אמציהו, ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם, ושם אמו יהועדן מירושלים.

ב. ויעש הישר בעיני ד', רק לא בלבב שלם.

ג. ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו, ויהרג את עבדיו המכים את המלך אביו.

ד. ואת בניהם לא המית, כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ד' לאמר: לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבות, כי איש בחטאו ימותו.

ה. ויקבץ אמציהו את יהודה, ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן, ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה, וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה.

ו. ויִשְכֹּר מישראל מאה אלף גבור חיל, במאה ככר כסף.

ז. ואיש האלקים בא אליו לאמר: המלך, אל יבא עמך צבא ישראל, כי אין ד' עם ישראל כל בני אפרים.

ח. כי אם בא אתה עשה חזק למלחמה יכשילך האלקים לפני אויב, כי יש כח באלקים לעזור ולהכשיל.

ט. ויאמר אמציהו לאיש האלקים: ומה לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל? ויאמר איש האלקים: יש לד' לתת לך הרבה מזה.

י. ויבדילם אמציהו להגדוד אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם, ויחר אפם מאד ביהודה, וישובו למקומם בחרי אף.

יא. ואמציהו התחזק, וינהג את עמו וילך גיא המלח, ויך את בני שעיר עשרת אלפים".

יב. "ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה, ויביאום לראש הסלע, וישליכום מראש הסלע, וכלם נבקעו".

ב. מעשיו הרעים וכשלונותיו של אמציה

יג. "ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון, ויכו מהם שלשת אלפים, ויבזו בזה רבה.

יד. ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר.

טו. ויחר אף ד' באמציהו, וישלח אליו נביא, ויאמר לו: למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך.

טז. ויהי בדברו אליו ויאמר לו: הליועץ למלך נתנוך? חדל לך, למה יכוך. ויחדל הנביא ויאמר: ידעתי כי יעץ אלקים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי.

יז. ויועץ אמציהו מלך יהודה, וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר: לכה נתראה פנים.

יח. וישלח יואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר: החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר: תנה את בתך לבני לאשה. ותעבר חית השדה אשר בלבנון, ותרמס את החוח.

יט. אמרת הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד. עתה שבה בביתך. למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך.

כ. ולא שמע אמציהו, כי מהאלקים היא, למען תתם ביד, כי דרשו את אלהי אדום.

כא. ויעל יואש מלך ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך יהודה בבית שמש אשר ליהודה.

כב. וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו.

כג. ואת אמציהו מלך יהודה בן יואש בן יהואחז תפש יואש מלך ישראל בבית שמש ויביאהו ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד שער הפונה ארבע מאות אמה.

כד. וכל הזהב והכסף ואת כל הכלים הנמצאים בבית האלקים עם עבד אדום ואת אצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרון.

כה. ויחי אמציהו בן יואש מלך יהודה אחרי מות יואש בן יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה.

כו. ויתר דברי אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל.

כז. ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ד' ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם.

כח. וישאהו על הסוסים ויקברו אתו עם אבתיו בעיר יהודה".

ג. כיצד עלינו להתיחס למתואר בפסוק י"ב?

עד פסוק י"א מתוארים מעשיו הטובים והצלחתו של אמציה.

מפסוק י"ג מתוארים מעשיו הרעים וכשלונותיו של אמציה.

האם המעשה המתואר בפסוק י"ב: "ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה, ויביאום לראש הסלע, וישליכום מראש הסלע, וכלם נבקעו" היה מעשה ראוי?

מצד אחד מצאנו במספר מקומות שהתנהגו באכזריות כלפי האויבים:

בני ישראל אחרי מות יהושע קצצו את בהונות ידיו ורגליו של אדני בזק (שופטים א, ו), דוד התנהג באכזריות כלפי מואב (שמ"ב ח, ב) וכלפי בני עמון (שם יב, לא ועיין שם במפרשים ובמאמרי). אבל מצד שני בדרך כלל בני ישראל לא התנהגו באכזריות כלפי אויביהם.

בפסוקים אין התיחסות מפורשת לשאלה זו.

ד. שאלות נוספות

יש לשאול שאלות נוספות על הפרק, וכאן נתרכז רק בשאלות עד פסוק ט"ז:

1. מדוע נלחם אמציה באדום?
2. מדוע התנהג אמציה באכזריות כזו כלפי אדום?
3. הנביא ציוה לאמציה לוותר על מאה אלף החיילים שבאו מישראל, והבטיח לו שד' יעזור לו לנצח את אדום, וגם הוא לא יפסיד את הכסף ששילם להם. משמע מההבטחה שאמציה לא ינזק כלל משילוח חיילי ישראל. והנה בפסוק י"ג כתוב: "ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון, ויכו מהם שלשת אלפים, ויבזו בזה רבה".

כיצד יתכן שאמציה ניזוק מקיום דברי הנביא?

4. כיצד יתכן שאמציה, המלך הצדיק, עבד עבודה זרה?

ה. מדוע נלחם אמציה באדום ומדוע התנהג אליהם באכזריות?

בפרק כ"א למדנו "בימיו [של יורם מלך יהודה] פשע אדום מתחת יד יהודה, וימליכו עליהם מלך". וכעת ראה אמציה שיש בכוחו להכות את אדום ולדכא את המרד.

מתוך שבני ישראל אחרי מות יהושע קצצו את בהונות ידיו ורגליו של אדני בזק (שופטים א, ו), ודוד התנהג באכזריות כלפי מואב (שמ"ב ח, ב) וכלפי בני עמון (שם יב, לא), חשב אמציה שראוי להתנהג באכזריות כלפי אדום, על שמרדו בו.

ו. כיצד יתכן שאמציה ניזוק מקיום דברי הנביא?

כאשר מתבוננים בפסוקים רואים שבפסוק י' כתוב: "ויבדילם אמציהו להגדוד אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם, ויחר אפם מאד ביהודה, וישובו למקומם בחרי אף".

ורק אחר כך בפסוק י"ג כתוב: "ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון, ויכו מהם שלשת אלפים, ויבזו בזה רבה".

מדוע בפסוק י' הם שבו למקומם ובפסוק י"ג הם הכו בערי יהודה?

התשובה נמצאת במה שכתוב בין שני פסוקים אלו:

יא. ואמציהו התחזק, וינהג את עמו וילך גיא המלח, ויך את בני שעיר עשרת אלפים.

יב. ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה, ויביאום לראש הסלע, וישליכום מראש הסלע, וכלם נבקעו.

כלומר: מפני שאמציהו התנהג באכזריות כלפי בני שעיר - הוא נענש שהגדוד פשט על יהודה!

כך אמרו חז"ל במדרש איכה רבה (פתיחתא יד): "רבי חנינא בר פפא פתח: 'איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת' (משלי כט, ט)... 'איש חכם נשפט' - זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'חכם לבב ואמיץ כח' (איוב ט, ד). 'את איש אויל' - אלו ישראל, שנאמר: 'כי אויל עמי' (ירמיה ד, כב), 'ורגז ושחק ואין נחת' - רגזתי ואין נחת, שחקתי ואין נחת: רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו שנאמר: 'ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, הכל בני חיל בעזבם את ד' אלקי אבותם' (דברי הימים ב' כח, ו).

שחקתי עליכם בימי אמציהו, שנאמר: 'ואמציהו התחזק וינהג את עמו וילך גיא המלח... ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע, וכלם נבקעו'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב, ואלו: 'ויביאום לראש הסלע וישליכום... וכלם נבקעו' - ואין נחת, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מה אלו עושין כאן? יגלו!".

מפורש במדרש שאמציהו לא נהג כראוי בהשליכו את חיילי אדום מראש הסלע, ועל כך נגזרה הגלות!

יש לעיין: מה הקשר בין מעשה זה לבין הגלות, שהיתה כמאתים שנה מאוחר יותר, ונגזרה בגלל חטאי מנשה. מכל מקום רואים אנו שהמדרש אומר ביקורת נוקבת על מעשה זה של אמציהו, ומובן מדוע הוא נענש מיד בפשיטת הגדוד על יהודה.

ז. כיצד יתכן שאמציה, המלך הצדיק, עבד עבודה זרה?

השאלה הגדולה בפרק היא: כיצד יתכן שאמציה, המלך הצדיק, שעשה הישר בעיני ד', והיה מוכן לוותר על מאה אלף לוחמים שיעזרו לו במלחמה, וכן לוותר על מאה ככר כסף, שהוא ממון רב, בעקבות דברי הנביא, ואחרי שד' עזר לו לנצח במלחמה, כמו שהבטיח לו הנביא, הביא את אלהי שעיר והשתחוה לו?! היש לך שטות גדולה מזו?! היש לך רשעות גדולה מזו?!

ואחרי שהנביא הוכיח אותו על כך הוא מעיז לאיים עליו?!

מצאנו בהמשך הספר תופעה הפוכה:

1. אחז שעבד לאלהי ארם

כך נאמר על אחז מלך יהודה בפרק כ"ח:

א. "בן עשרים שנה אחז במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלם, ולא עשה הישר בעיני ד' כדויד אביו.

ב. וילך בדרכי מלכי ישראל, וגם מסכות עשה לבעלים.

ג. והוא הקטיר בגיא בן הנם, ויבער את בניו באש, כתֹעבות הגוים אשר הֹריש ד' מפני בני ישראל.

ד. ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן:

ה. ויתנהו ד' אלקיו ביד מלך ארם, ויכו בו, וישבו ממנו שביה גדולה, ויביאו דרמשק, וגם ביד מלך ישראל נתן, ויך בו מכה גדולה".

ואז נאמר שם בהמשך הפרק: "ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר: כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם, להם אזבח ויעזרוני. והם היו לו להכשילו ולכל ישראל" (כג).

כמובן שכל עבודה זרה היא שטות גמורה, אבל שם עוד ניתן איכשהו להבין את מעשיו: מתוך שהוא היה שטוף בעבודה זרה, והוא ראה שארם ניצח אותו, הוא חשב כאילו ח"ו יש כח בידי אלהי ארם, ולכן הוא עבד אותם.

אבל אצלנו המצב היה הפוך מכל הבחינות:

א. אמציה היה צדיק והלך בדרך ד'.

ב. אמציה ניצח את שעיר. אם כן מה ראה לשטות זו לעבוד את אלהי שעיר שלא עזרו להם?!

וכמו שאמר לו הנביא: "למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך" (טו)?

2. הגמרא במסכת סנהדרין

חז"ל קישרו בין שני הדברים, וכך אמרו במסכת סנהדרין (קג ע"א): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: 'איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת' (משלי כט, ט)?

אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק - זיבח וקיטר לאלהיהם, שנאמר: 'ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר: כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אתם, להם אזבח ויעזרוני. והם היו לו להכשילו ולכל ישראל' (דהי"ב כח, כג).

שחקתי עם אמציה, ונתתי מלכי אדום בידו - הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: 'ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר' (דהי"ב כה, יד)".

פירש רש"י: "איש חכם נשפט - זה הקדוש ברוך הוא, שנקרא 'ד' איש מלחמה' (שמות טו). 'איש אויל' - אלו מלכים שבסמוך, אחז ואמציה, 'ורגז ושחק ואין נחת' - בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם - אינן יראין מלפניו, ואינם חתים לחזור למוטב".

הוסיף המהרש"א בחידושי אגדות שם: "איש חכם גו' את איש אויל וגו' - לפי שהיו שניהם ממלכי יהודה, קרא שניהם: 'איש אויל', כאילו הם איש אחד. וענין סכלותם לפי שכבר ראה אחז בצרתו יותר מכל מלכי יהודה שהיו לפניו, שלא היו בהן עובדי ע"ז כמותו, והיה לו ללמוד שבשביל שהוא עובד ע"ז באה לו הצרה. וכתיב בו: 'בעת הצר לו - ויוסף למעול בד'' (דהי"ב כח, כב).

וכן בהפך: אמציה עשה הישר בעיני ד', והצליח במעשיו, כמפורש בענין, והיה לו ללמוד שבשביל שאינו עובד כוכבים הוא מצליח, וכתיב ביה בהצלחתו: 'ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויביא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר'".

כאמור במדרש הקודם על המעשה של אמציה נגזרה הגלות ושאלנו כיצד יתכן?

נראה שהמדרש הבין שהעבירה של השלכת חיילי אדום מראש הסלע גררה את העבירה של העבודה זרה של אמציה, וממנה נמשכה עבודה זרה שגרמה לגלות.

מה הקשר בין האכזריות לבין העבודה זרה?

כתב הרמ"ד וואלי: "כי נהג באכזריות גדולה... שהשליכם מעל גבי הסלע וכולם נבקעו, כמו השעיר המשתלח, שלא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. ואולי חשב לעשות תיקון בכך, כי היו בני עשו הוא שעיר, וד' לא ציוה, ולכך אדרבא, גרם רעה לעצמו, שנכנס בו ניצוץ של הס"א מפני האכזריות הנזכר, והביאו לעבוד עבודה זרה שהם אלהי שעיר".

נמצאנו למדים שאמציה עבד עבודה זרה מתוך שהתנהג באכזריות כלפי חיילי אדום!

יהי רצון שנדע תמיד כיצד להתנהג ונשתדל תמיד להתנהג בעדינות כלפי חברינו ונקיים את כל המצוות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.