הקדמה

בסוף הפרק נאמר:

י. "ועתליהו אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה, ותקם וַתְדַבֵּר את כל זרע הממלכה לבית יהודה.

יא. ותקח יהושַבְעַת בת המלך את יואש בן אחזיהו, ותגנֹב אֹתו מתוך בני המלך המומתים, ותתן אֹתו ואת מינִקתו בחדר המִטות, ותסתירהו יהושבעת בת המלך יהורם אשת יהוידע הכהן, כי היא היתה אחות אחזיהו, מפני עתליהו, ולא המיתתהו.

יב. ויהי אִִתָם בבית האלקים מתחבא שש שנים, ועתליה מֹלכת על הארץ".

יש לשאול: כיצד יתכן שמלכות בית דוד כמעט והושמדה כליל? מדוע נתן ד' שדבר זה יקרה?

על שאלה זו נראה שנאמרו שתי תשובות: אחת עולה מפשט הפסוקים בפרק שלנו, ואחת מפורשת בדברי חז"ל. במאמר זה נדון בעולה מפשט הפסוקים ובמה שמפורש בדברי חז"ל ונעמיק בהם, וניישב בין שתי השיטות.

א. העולה מפשט הפסוקים

נאמר בתחילת הפרק:

א. "וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הקטֹן תחתיו, כי כל הראשֹנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה, וימלֹך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה.

ב. בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו, ושנה אחת מלך בירושלם, ושם אמו עתליהו בת עמרי.

ג. גם הוא הלך בדרכי בית אחאב, כי אמו היתה יועצתו להרשיע.

ד. ויעש הרע בעיני ד', כבית אחאב, כי המה היו לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו.

ה. גם בעצתם הלך, וילך את יהורם בן אחאב מלך ישראל למלחמה על חזאל מלך ארם ברמות גלעד, ויכו הרמים את יורם.

ו. וישב להתרפא ביזרעאל, כי המכים אשר הכֻהו ברמה בהלחמו את חזהאל מלך ארם, ועזריהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יהורם בן אחאב ביזרעאל, כי חֹלה הוא.

ז. ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם, ובבֹאו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי, אשר משחו ד' להכרית את בית אחאב.

ח. ויהי כְּהִשָפֵט יהוא עם בית אחאב, וימצא את שרי יהודה ובני אחי אחזיהו משרתים לאחזיהו, ויהרגם.

ט. ויבקש את אחזיהו וילכדֻהו, והוא מתחבא בשֹמרון, ויבאֻהו אל יהוא וימתֻהו ויקברֻהו, כי אמרו: בן יהושפט הוא, אשר דרש את ד' בכל לבבו, ואין לבית אחזיהו לעצֹר כֹח לממלכה".

נאמר כאן שכיון שאחזיהו מלך יהודה היה רשע, והתחבר עם יורם בן אחאב, ד' גרם לו שהוא ילך לבקר את יורם, ויהרג יחד אתו.

אמנם כאן אין התיחסות לשאלה מדוע איפשר ד' לעתליה להרוג את כל זרע הממלכה, אבל מתוך שכתוב כאן שד' גרם לאחזיהו שהוא יהרג מפני שהיה רשע, נראה לומר שלכן ד' גם איפשר לעתליה להרוג את כל זרע הממלכה.

כך נראה גם מדברי חז"ל שהובאו ברש"י וברד"ק בפרקנו.

כתב רש"י בפרקנו פסוק ב': "...נגזרה גזירה זו על בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר: 'ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו'".

דברי רש"י אלו מקורם בדברי חז"ל בסדר עולם (פי"ז) ובתוספתא סוטה (פי"ב).

כך נאמר ב"סדר עולם" רבה (פרק י"ז): "כיון שהשיא אסא את בנו לבתו של עמרי, נגזרה גזרה על מלכות בית דוד, שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר: 'ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו' וגו' (דברי הימים ב כב, ז), ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה".

אם כן אמרו חז"ל שנגזרה גזירה על בית דוד שתכלה עם בית אחאב, והביאו את הפסוק: "ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו". והרי מלכות בית דוד לא כלתה עם הריגת אחזיהו, אלא יותר עם הריגת עתליה את כל זרע המלוכה!

אכן כך כתב הרד"ק בפרקנו פסוק ב': "ואומר בסדר עולם: כיון שהשיא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה נגזרה גזרה זו על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכן היה כשמת אחזיהו מלך יהודה עם מלך ישראל, שהרגם יהוא, ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותאבד כל זרע המלוכה".

לפי זה עולה שד' איפשר לעתליה להרוג את כל זרע הממלכה, מפני שאחזיה ויהורם היו רשעים.

ב. הסבר הגמרא במסכת סנהדרין

הסבר אחר לגמרי נאמר בגמרא במסכת סנהדרין (דף צה עמוד א). כך אומרת שם הגמרא:

"אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד: עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו. רצונך - יכלו זרעך, או תמסר ביד אויב?

אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר ביד אויב, ולא יכלה זרעי".

בהמשך מאריכה הגמרא לספר על כך שדוד היה בסכנת מות, וכאשר הוא סיפר לאבישי בן צרויה מה ד' אמר לו ומה הוא ענה, שכנע אבישי את דוד להפוך את בקשתו הקודמת, ולבקש שהוא לא ימות, אלא שזרעו יכלה.

ובהמשך אומרת הגמרא (דף צה עמוד ב): "ומנלן דכלה זרעיה דדוד? דכתיב: 'ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה, ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה'".

שואלת על כך הגמרא: "והא אשתייר ליה יואש"!

ענתה הגמרא: "התם נמי אשתייר אביתר, דכתיב: 'וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר'".

ומסיימת הגמרא ואמרת: "אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב - לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט".

מגמרא זו נראה שזרעו של דוד כמעט הושמד כליל בגלל חטאו של דוד, שבגללו נהרגה נב עיר הכהנים ונהרגו שאול ושלושת בניו.

יש להדגיש שודאי דוד לא חטא חטא חמור, שכן הוא היה מסוכן למות, ודואג האדומי הוא הרשע שאחראי על הריגת נב עיר הכהנים ומות שאול ובניו בגלבוע. שכן הוא שהלשין לשאול על אחימלך, ושכנע אותו שאחימלך חייב מיתה, והרג בידיו את אחימלך ואת כל נב עיר הכהנים, אלא שדוד החשיב לעצמו את הדבר כחטא, כמו שנאמר: "ויאמר דוד לאביתר: ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדמי, כי הגד יגיד לשאול. אנכי סבתי בכל נפש בית אביך" (שמואל א כב, כב), וכמו שדוד החשיב לעצמו כאילו הוא אחראי למות נב עיר הכהנים, גם הקב"ה החשיב לו כך, מתוך שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

1. שאלה על הגמרא במסכת סנהדרין

יש לשאול על גמרא זו שלכאורה בפסוקים נאמר במפורש הפוך ממה שנאמר בגמרא: לא שזרעו של דוד מת בגלל דוד, אלא להיפך: מלכים רשעים מבית דוד היו ראויים למות בגלל חטאיהם, וניצלו בזכות דוד!

כך נאמר בספר מלכים א פרק ט"ו:

א. "ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן נבט, מלך אבים על יהודה.

ב. שלש שנים מלך בירושלם, ושם אמו מעכה בת אבישלום.

ג. וילך בכל חטאות אביו אשר עשה לפניו, ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דוד אביו.

ד. כי למען דוד נתן ד' אלקיו לו ניר בירושלם, להקים את בנו אחריו ולהעמיד את  ירושלם".

משמע שאבים היה ראוי למות, ורק בזכותו של דוד הוא זכה להמשיך למלוך!

הדברים מפורשים עוד יותר בהמשך ספר מלכים (ב ח):

טז. "ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה.

יז. בן שלשים ושתים שנה היה במלכו, ושמנה שנה שנים מלך בירושלם.

יח. וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב, כי בת אחאב היתה לו לאשה, ויעש הרע בעיני ד'.

יט. ולא אבה ד' להשחית את יהודה למען דוד עבדו, כאשר אמר לו לתת לו ניר לבניו כל הימים".

מפורש כאן שיורם היה ראוי למות, ורק בזכותו של דוד הוא זכה להמשיך למלוך!

וכן מפורש בספרנו בפרק הקודם:

ה. "בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו, ושמונה שנים מלך בירושלם.

ו. וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב, כי בת אחאב היתה לו אשה, ויעש הרע בעיני ד'.

ז. ולא אבה ד' להשחית את בית דויד, למען הברית אשר כרת לדויד, וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים".

מפורש כאן שיורם היה ראוי למות, ורק בזכותו של דוד הוא זכה להמשיך למלוך, ושלא כגמרא!

על שאלה זו יענה הפרק הבא.

2. שאלות ה"סנהדרי קטנה" על הגמרא במסכת סנהדרין

בספר "סנהדרי קטנה" על מסכת סנהדרין (צה ע"ב) הקשה על הגמרא שתי קושיות אחרות:

"צריך להבין: האיך אפשר לגזור על בנים גדולים שיומתו בעוון אבותיהם? והרי מקרא מלא הוא בתורת משה רבנו עליו השלום: 'ובנים לא יומתו על אבות' (דברים כד, טז)!

ונהי דקיימא לן שבנים קטנים מתים, רחמנא ליצלן, בעוון אבותיהם, מכל מקום בנים גדולים אי אפשר שיומתו רק בעוונותיהם!

ועוד, דאפילו כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, דכתיב בתורה: 'פוקד עון אבות על בנים' (שמות לד, ז), היינו עד דור רביעי, ולא יותר, כדכתיב: 'על שלשים ועל רבעים לשונאי' (דברים ה, ט), והתם [-אצל דוד] הוה יותר מדור רביעי, צא וחשוב: דוד, שלמה, רחבעם, אבים, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו. ולאחר מיתת אחזיהו נאבד כל זרע הממלכה. אם כן איך היתה זאת לאחר דור רביעי לפקוד עוון דוד על דור השמיני?".

ג. הסבר ה"סנהדרי קטנה"

ענה על כך ה"סנהדרי קטנה": "ונראה דבאמת היו חייבים מיתה מצד עצמם, כדכתיב בספר מלכים (ב ח, יט): 'ולא אבה ד' להשחית את יהודה למען דוד עבדו, כאשר אמר לו לתת לו ניר לבניו כל הימים'. משמע דבאמת היו חייבים מיתה, רק זכותו דדוד אהני להו למען לא ימותו. ועל כן כאשר הגיע זמן להתקיים העונש של דוד לכלות זרעו - אז נסתלק ממילא זכותו דדוד. וממילא אתי שפיר שלא שלטה מידת הדין עד אחר מיתת אחזיהו, כי כולם היו צדיקים, כי 'כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה' (שבת נו ע"ב), ורחבעם ואסא ויהושפט הכתוב מעיד עליהם שהלכו בדרך ד', וכיון שמצד עצמם לא היו חייבים - לא היה במידת הדין כח לשלוט בהם מחמת חטא דוד אביהם אפילו בתוך ארבעה דורות, מטעם 'ובנים לא יומתו על אבות'. רק יהורם ואחזיהו, שהלכו בדרך אחאב, והיו חייבים מיתה מצד עצמם, רק שינצלו בזכות דוד - אז חל עונש דוד עליהם לכלות זרעו.

אך לפי זה צריך להבין: למה לא שלטה מידת הדין תיכף בימי יהורם, כאשר עשה את הרע כאחאב? ואדרבא כתיב: 'ולא אבה ד' להשחית את יהודה למען דוד עבדו, כאשר אמר לו לתת לו ניר לבניו כל הימים' (מל"ב ח, יט), ואהני אז זכותא דדוד, כיון דכבר נגזר על דוד לכלות זרעו - איך הועיל אז זכותא דדוד?

ואולי יש לומר שאז לא היה שום זרע דדוד הגון, ואילו שלטה אז מידת הדין - לא היה נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט. וד' יתברך הבטיח 'לתת לו ניר כל הימים', לכן לא התקיים אז העונש של דוד, ואדרבא, זכותו הועילה. אבל אחר כך, אחר מיתת אחזיהו, שהיה שם יהואש, שהיה צדיק באמת, כאשר הורהו יהוידע הכהן, לכן אז יכל להתקיים העונש של דוד, ואפילו הכי ישאר לו ניר".

לפי זה עולה שזרעו של דוד לא כלה בגלל חטאו של דוד, אלא להיפך: ד' שמר על זרעו של דוד בזכות דוד. אלא שבשלב מסוים לא הועילה זכותו של דוד להגן על זרעו, מפני שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

דיון בדברי ה"סנהדרי קטנה"

יש להעיר על נקודה בדברי ה"סנהדרי קטנה".

ה"סנהדרי קטנה" כתב: "...וממילא אתי שפיר שלא שלטה מידת הדין עד אחר מיתת אחזיהו, כי כולם היו צדיקים, כי 'כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה' (שבת נו ע"ב), ורחבעם ואסא ויהושפט הכתוב מעיד עליהם שהלכו בדרך ד'".

יש להעיר על דבריו אלה שמפורש בפסוקים שרחבעם היה רשע!

כך נאמר בספר מלכים א פרק ט"ו על אבים, בנו של רחבעם:

א. "ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן נבט, מלך אבים על יהודה.

ב. שלש שנים מלך בירושלם, ושם אמו מעכה בת אבישלום.

ג. וילך בכל חטאות אביו אשר עשה לפניו, ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דוד אביו.

ד. כי למען דוד נתן ד' אלקיו לו ניר בירושלם, להקים את בנו אחריו ולהעמיד את  ירושלם".

מפורש בפסוקים שרחבעם ואבים היו רשעים!

וכן מפורש בספר דברי הימים ב פרק י"ב:

א. "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ד', וכל ישראל עמו.

ב. ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם כי מעלו בד'.

ג. באלף ומאתים רכב ובששים אלף פרשים, ואין מספר לעם אשר באו עמו ממצרים, לובים סכיים וכושים.

ד. וילכד את ערי המצרות אשר ליהודה, ויבא עד ירושלם.

ה. ושמעיה הנביא בא אל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו אל ירושלם מפני שישק ויאמר להם: כה אמר ד': אתם עזבתם אֹתי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק.

ו. ויכנעו שרי ישראל והמלך, ויאמרו: צדיק ד'.

ז. ובראות ד' כי נכנעו היה דבר ד' אל שמעיה לאמר: נכנעו, לא אשחיתם. ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלם ביד שישק.

ח. כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות.

ט. ויעל שישק מלך מצרים על ירושלם, ויקח את אצרות בית ד', ואת אצרות בית המלך, את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה.

י. ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת והפקיד על יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך.

יא. ויהי מדי בוא המלך בית ה' באו הרצים ונשאום והשבום אל תא הרצים.

יב. ובהכנעו שב ממנו אף ד' ולא להשחית לכלה, וגם ביהודה היה דברים טובים.

יג. ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך, כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו, ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר ד' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו נעמה העמנית.

יד. ויעש הרע, כי לא הכין לבו לדרוש את ד'".

עוד יש להוסיף שבספר ירמיהו (טו, ט) נאמר: "אמללה ילדת השבעה, נפחה נפשה, בא שמשה בעד יומם, בושה וחפרה, ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם ד'".

פירש רש"י שם: "ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים ומונה שבעה רשעים: יהורם, יהואש, אחז, מנשה, אמון, יהויקים, צדקיהו. אך יש למנות עוד רחבעם, אביה, אמציה, אחזיה".

וכן אמרו במדרש תדשא לרבי פנחס בן יאיר (בתוך "אוצר מדרשים" לרי"ד אייזנשטיין): "ואלו הם המלכים הרשעים ביהודה: רחבעם, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציה, אחז, מנשה, אמון, יהויקים, צדקיהו".

וצריך לומר שאף על פי שרחבעם ואבים היו רשעים, ד' לא הרגם בזכות דוד, עד יהואש כמו שהסביר ה"סנהדרי קטנה".

סיכום

א. מלכות בית דוד כמעט כלתה כיון שיהורם ואחזיהו היו רשעים.

ב. גם הגמרא שאמרה שמלכות בית דוד כמעט כלתה כיון שדוד גרם למותם של כהני נב, התכוונה לומר שכאשר מלכי בית דוד היו רשעים - לא הועילה זכותו של דוד להגן עליהם, כיון שדוד גרם למותם של כהני נב. והיא לא התכוונה לומר שהם מתו בגלל דוד.

יהי רצון שתמיד נעשה רק טוב, ונזכה לכל הטוב בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב שעשו טוב, ונזכה לביאת מלך המשיח, מזרעו של דוד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.